ריב:S:S

[מאורי6]

ריב:S:S

אני חושבת שלריב עם החבר סוג של ריב מתמשך זה אחד הדברים הגרועים שקיימים.. בעיקר כי לרוב הוא לא יודה שזה משהו שלא נגמר עדייין. הוא אמנם ידבר אלייך בטון הכי רשמי בשאלות כמו "לאן את הולכת?" או "מתי את חוזרת?" בקרירות שהוא לא מדבר בה לזרים ברחוב [כי לזרים ברחוב קוראים "אחי"] - אבל זה לא ריב!! הוא לא ישלח סמסים מתוקים- אבל אם תשאלי אותו מה קרה תופתעי לשמוע תשובה ארוכה ומפורטת בסגנון "כלום". הוא אולי נשמע בטלפון כאילו הרגע נפלו לו על הראש שני טילים והוא מסתכל למעלה ורואה את השלישי בדרך... אבל הוא "בסדר"... הוא באמת באמת בסדר גם אם זה בא בטון של קללה [נו, העיקר שאתה בסדר מאמי] בסופו של דבר משיחת טלפון בימי הריב המתמשך את יוצאת מתוסכלת, אחרי אינספור ניסיונות לגרום לו להודות בכלל שהוא לא "בסדר"..את מדמיינת כבר איך את עומדת מולו והופכת אותו לטפט על הקיר.. מצד אחד הכי בא לך בעולם שהוא יתקשר שוב ומצד שני את גומלת בלבך לא לענות לו עכשיו לפחות 5-6 פעמים שיתפגר לו מדאגה. ואם החלטת באמת להשאיר את הפלאפון בבית או משהו כשאת יוצאת לאיזה שעה.. כשתחזרי בריצה פראית לחדר את תגלי שהוא לא התקשר אפילו פעם אחת:S

 

[Ray512]

../images/Emo201.gif

אני כל כך מכירה את זה. אלוהים. פשוט מילה במילה. זה מהדברים המעצבנים. כי אף אחד פשוט לא רוצה לקרוא לילד בשמו. אף פעם לא ידעתי איך פותרים את הריבים האלה. זה בדר"כ פשוט נגמר באופן פושר כזה, נכון? את הולכת לישון כועסת ובטוחה שהוא סתם אדיש וממשיך עם הפעילויות היומיומיות שלו ולא מזיז לו בשיט שאת כולך נרווזה מהלכת. זה כל כך מתסכל. רק לחשוב על זה מתסכל אותי! אבל נו, זה יפתר בסופו של דבר. תעשי כמוני- תחסכי לשק איגרוף לימים שכאלה

(סתם, לא באמת. יש לי דברים אחרים לחסוך בשבילם

) על כל פנים- זה יעבור

עד כמה שזה נוראי.

 

[ToryMaster]

זה בדיוק הבעיה

"אף אחד לא רוצה לקרוא לילד בשמו", בלי להגיד מה קורה, בלי לקרוא לילד בשם, אי אפשר לדבר על זה ולפתור את זה בצורה טובה.

 

[Ray512]

את צודקת

אבל לפעמים אין במה לתפוס כל כך. סתם רבים, בלי שום בסיס מוצק לריב. את לא מכירה את זה? שיש אווירה של ריב אבל לאף אחד אין כח לפתוח את זה- או לסירוגין, לא ברור בדיוק מה קורה ומה יש לפתוח?

 

[ToryMaster]

האמת? לא ממש

אני לא אכנס לריב על סתתם דבר, מלבד יוצא מן הכל לאחד - אם אני במצב רוח קרבי ואני תופסת טרמפ על דברים כדי לשחרר קיטור. אבל גם זה דבר מוחשי, ואני בהחלט אקח נשימה עמוקה ואסביר שאני קרבית ושאני סתם תופסת טרמפ, ולא באמת כועסת ושלא צריך לריב על זה. אני מכירה שסתם רבים, אבל It's beyond me למה לעזאזל לעשות את זה. לכל דבר יש סיבה, הריב הוא הסימפטום, לא שורש הבעיה.

 

[Ray512]

זה לא כאילו עושים את זה בכוונה

זה פשוט קורה... זה יכול לנבוע ממצברוח רע ומשחרור קיטור, זה יכול לנבוע ממשהו שעובר על אחד הצדדים, שלא מביע עניין לשתף את השני. לדוגמא, קורה שחבר שלי ואני מדברים מאוחר בלילה, והוא בדרך כלל לא מרוכז, אבל מתקשר כי הוא מרגיש חייב, ואז אני מרגישה שאני מדברת- והראש שלו בכלל במשהו אחר, שהוא לא איתי. ואז, אני מתעצבנת, והוא רק מרתיח אותי עוד יותר עם כל תשובה סתמית שלו. זה לא כאילו אני רוצה להתווכח איתו ולהתעצבן, אבל זה קורה. מה שאני מנסה לומר- זה שלא תמיד יש שורש של ממש לבעיה. ולפעמים יש מצב של ריב מתמשך בלי גרעין ממשי. זה לא קורה לך, אני שמחה בשמחתך. ולפעמים בעצם יש גרעין, אבל בגלל משחקים כאלה ואחרים, אף אחד לא מצביע עליו ולא פותר אותו מהיסוד. ככה חלק מהאנשים, ואין מה לעשות לגביי זה. יש לי חברה, שנמצאת בקשר עם מישהו מעל לשנה, וכל הבסיס לקשר שלהם זה ריבים ומשחקים. אני לא אומרת שזה בריא או מומלץ, אבל בכל זאת, זה המצב.

 

[ToryMaster]

אז להתאפס

זה כמו להגיד "לא התכוונתי לבגוד, זה פשוט קרה". דברים אל פשוט קורים, אנחנו עושים אותם. כך אני מאמינה לפחות.

 

[Ray512]

אולי.

אבל לא כל מה שקורה תלוי בנו. לפעמים זה תלוי באנשים אחרים, ואז אין מה לעשות.

 

[ToryMaster]

שני הצדדים צריכים לעשות את זה

חוצמזה, צריך שניים לטנגו.

 

[Ray512]

אבל בצד השני אי אפשר כל כך לשלוט, נכון?

 

[ToryMaster]

נכון, אבל אפשר לדבר

זה חלק מקשר, לא? אם למישהו יש נטייה להתנהגות שפוגעת בבן הזוג או בקשר עצמו, צריך להתמודד איתה ולהתגבר עליה. זה לא דברים בלתי הפיכים, אלו פשוט הרגלים שצריך לשנות, לי זה נראה אלמנטרי בקשר. אני יודעת שאם הייתי יוצאת עם מישהו עם פיו קצר והוא לא היה מוכן לנסות לשנות את זה תוך באמירת "ככה אני, לא מוצא חן בעינייך את יכולה ללכת" הייתי זורקת אותו בלי לחשוב פעמיים. גם לי יש פיוז קצר בטירוף, אבל זה משהו שלומדים להתמודד איתו ולהתגבר.

 

[השם הזה תפוס]

שונאת את ה"בסדר" הזה../images/Emo4.gif

כשאת יודעת שבעצם כלום לא בסדר... כאילו, לעזאזל, דבר איתי! אני חברה שלך. תגיד לי מה מטריד אותך. מי אם לא אני צריכה לדעת?! אוף :/ בכל מקרה, אני מסכימה עם כל מה שיעל אמרה (אמרה פה כמה דברים מאוד חכמים), ואני לא כ"כ יודעת איך לעזור לך כי אני נמצאת במצב הזה בעצמי לפעמים ואיכשהו זה עובר מעצמו. או שפשוט מדברים על זה כמו שצריך כשהוא חוזר הבייתה. מקווה שיעבור לכם