ריב ראשון

[tuti1234]

ריב ראשון

אחרי ארבעה חודשים. הייתה לנו איזו שיחה והוא צחק עליי על משהו "בסיסי" שלא ידעתי. הוא לעיתים קרובות ציני זה מרגגיייזזז ומעליב אותי, לרוב אני שותקת או פשוט צוחקת על עצמי. אבל אתמול הייתי חייבת לשחרר קיטור. הוא חייל ואני סטודנטית. הוא לא התאמץ בלימודים יותר מידי ואני לעומת זאת חרשנית ברמות על. כשלו היה זמן פנוי לפני הצבא לראות סדרות / סרטים / ספרים אני ישבתי וחרשתי. כמובן שלא אגיד לו את זה. הבעיה היא שאני מתגייסת באיחור. כולם מרגישים עליונות להגיד לי כמה זה ככה וככה וככה וככה והוא כמובן יצחק כמה שאני "צעירה פעורה" whatever. המסר שאני קולטת מכל מי שסובב אותי (ומה שכואב, גם ממנו) : לימודים באוניברסיטה?! חיים דבש, קלי קלות. צבא? קשה ומאתגר. כל עוד לא התגייסת לא עשית כלום בחיים. בתוכי אני רק מחכה שאנשים ישתחררו ויראו כמה זה קשה. את השיחה סגרתי כרגיל, שאני זורמת איתו והכל בסדר. אחרי שעתיים שלחתי לו הודעה מאוד מאוד זועמת, שאני דיי מצטערת עליה. לא יודעת מה לעשות ואיך להתחיל בכלל להסביר איך אני מרגישה, בלי להעיק עליו או להציק לו עם "דיבור נשי". בגלל שהוא חייל קרבי אני תמיד משתדלת לעשות לו טוב ולא להעיק או להציק או לבוא בדרישות....הוא לא עושה לי חיים קלים (הרי אני סטודנטית לא? "החיים שלך דבש")

 

[Behind Blue Eyes17]

תקשיבי,

זה שהוא חייל קרבי זה לא אומר שאת לא יכולה לבוא ולדבר איתו על מה שמפריע לך ואפילו לבוא בדרישות.. נכון שרצוי שלהימנע מסיטואציות כאלו אבל את יכולה להגיד מה שאת רוצה ומתי שאת רוצה! ולפי דעתי סטודנטית זה גם מאוד קשה ואפילו יותר מהצבא, כי את צריכה ללמוד ולהתמודד עם לחצים נפשיים ועומסים של מבחנים ועבודות. תמיד שיגידו לך "לימודים באוניברסיטה?! חיים דבש, קלי קלות. צבא? קשה ומאתגר" אל תתני לאנשים לומר את זה כי אני בטוחה שאחרי שהם יגיעו לסיטואציה הזאת של לימודים הם יתחרטו על מה שהם אמרו! וכל מי שאומר לך את זה תסתמי לו את הפה או שפשוט אל תתייחסי! את עושה עתודה בגלל זה את מתגייסת מאוחר?