ריב חמולות
עלתה פה לדיון השאלה "כיצד הופך אדם לטרוריסט?". באופן טבעי דנו בשאלה מיהו\מהו "טרוריסט". נמנעתי בשעתו מלהיכנס לעניינים של אסטרטגיות וטקטיקות לחימה (מפאת חוסר הידע הבסיסי שלי). באופן כללי אפשר לציין שישנו הבדל בין לוחמת גרילה - קבוצות קטנות של לוחמים שאין להם שליטה ברורה על שטח מסוים הפוגעות בצד השני בשיטת פגע וברח, לבין טרור - שיטת פעולה שפועלת לזריעת פחד שאין לה מטרות טקטיות אלא מטרות כלליות (פגיעה באזרחים בריטים ו\או באורח חייהם ללא כיבוש שטחים אלא כדי להפעיל לחץ על ממשלת בריטניה להענות לדרישות המחתרת). טרוריסט יכול לפעול ללא פגיעה פיזית באנשים - למשל הטמנת פצצה והודעה לשלטונות על מקום ומועד הפעלתה. כאן אני מגיע לסכסוך האזורי "שלנו". בראיון שערך גדעון לוי עם מבוקש פלסטינאי נשמע התיאור הבא - זמן קצר לפני הראיון נהרגו ידידיו של המבוקש בנסיון התנקשות במבוקש. המבוקש תיאר למראיין את הבושה שבעמידה מול אביו של ההרוג במידה ודמו לא יפרע. האם זו היא תמצית הסכסוך? נקמת דם הדדית? ריב חמולות? כאשר נהרג יאסין בהתנקשות נשמעו קולות שמחה רבים ב"מחנה" הישראלי. השמחה הייתה על מותו של יאסין - כראוי בהתנהלות של ריב חמולות. הקולות שהתייחסו לתוצאות ההתנקשות, למטרות הטקטיות והאסטרטגיות שהושגו(?) נבלעו בחינגה הכללית. נדמה שכבר עבר זמן רב מאז שהצד הישראלי הבין שהתנקשויות במבוקשים לא עוצרות את הפלסטינאים מלפגע בו. נדמה שעבר זמן רב מאז שהצד הפלסטינאי הבין שפיגועים בישראלים לא מעוררים שינוי מדיניות בצד הישראלי. נותרנו עם התנקשויות חסרות מטרה מצד אחד ועם פיגועים חסרי מטרה מהצד השני. נותרנו בעיצומו של תהליך שאיבד שליטה בבחינת כל הצדדים, תהליך שדומה מכל לריב חמולות.
עלתה פה לדיון השאלה "כיצד הופך אדם לטרוריסט?". באופן טבעי דנו בשאלה מיהו\מהו "טרוריסט". נמנעתי בשעתו מלהיכנס לעניינים של אסטרטגיות וטקטיקות לחימה (מפאת חוסר הידע הבסיסי שלי). באופן כללי אפשר לציין שישנו הבדל בין לוחמת גרילה - קבוצות קטנות של לוחמים שאין להם שליטה ברורה על שטח מסוים הפוגעות בצד השני בשיטת פגע וברח, לבין טרור - שיטת פעולה שפועלת לזריעת פחד שאין לה מטרות טקטיות אלא מטרות כלליות (פגיעה באזרחים בריטים ו\או באורח חייהם ללא כיבוש שטחים אלא כדי להפעיל לחץ על ממשלת בריטניה להענות לדרישות המחתרת). טרוריסט יכול לפעול ללא פגיעה פיזית באנשים - למשל הטמנת פצצה והודעה לשלטונות על מקום ומועד הפעלתה. כאן אני מגיע לסכסוך האזורי "שלנו". בראיון שערך גדעון לוי עם מבוקש פלסטינאי נשמע התיאור הבא - זמן קצר לפני הראיון נהרגו ידידיו של המבוקש בנסיון התנקשות במבוקש. המבוקש תיאר למראיין את הבושה שבעמידה מול אביו של ההרוג במידה ודמו לא יפרע. האם זו היא תמצית הסכסוך? נקמת דם הדדית? ריב חמולות? כאשר נהרג יאסין בהתנקשות נשמעו קולות שמחה רבים ב"מחנה" הישראלי. השמחה הייתה על מותו של יאסין - כראוי בהתנהלות של ריב חמולות. הקולות שהתייחסו לתוצאות ההתנקשות, למטרות הטקטיות והאסטרטגיות שהושגו(?) נבלעו בחינגה הכללית. נדמה שכבר עבר זמן רב מאז שהצד הישראלי הבין שהתנקשויות במבוקשים לא עוצרות את הפלסטינאים מלפגע בו. נדמה שעבר זמן רב מאז שהצד הפלסטינאי הבין שפיגועים בישראלים לא מעוררים שינוי מדיניות בצד הישראלי. נותרנו עם התנקשויות חסרות מטרה מצד אחד ועם פיגועים חסרי מטרה מהצד השני. נותרנו בעיצומו של תהליך שאיבד שליטה בבחינת כל הצדדים, תהליך שדומה מכל לריב חמולות.