ריבונו של עולם,

[אוריאל מעוז]

ריבונו של עולם,

למה? זוהי השאלה שמנקרת בראשי, למה?, אם אנו עמך איפה אלוהינו? איפה קולך? למה הרעות לעם הזה? כמה תלאות חייב אדם לעבור? איפה הצדק? איפה אל נקמות? שוחחת עם אבותינו פנים מול פנים (כמעט) למה נדם קולך? למה לקחת את אחותי? למה אתה מסכן את אחותי השניה? מה אתה מנסה לאמר? כמה כאב חייב אדם לסבול? אתה שם? אתה כאן? אתה שומע את זעקת הלב? למה אתה לא עוצר את הזוועות? השואה לא הספיקה? אמרת שאתה לא זקוק לקורבנות, למה הדם נשפך ברחובות? איפה אל רחום וחנון? איפה שומר דלתות ישראל? ניסיונות? יש לנו חוסן לאומי, שרדנו אלפיים שנות גלות, לא מספיק? חזרנו לארצנו, עם אמונה בלב - זה השכר? מוות ברחובות? למה קולי זועק ואין עונה? מי אני שאזעק, אולי קטונתי בעינך אך צדיקים וישרים יותר ממני זועקים למה אתה לא עונה? למה אתה לא נותן סימן? ניסים ונפלאות עשית עם אבותינו, גלויים, בלתי ניתנים לערעור, איפה הם היום? עד מתי רשעים יעלוזו? עד מתי יגמרו ככה חיים? ארץ זבת חלב ודבש הבטחת - ארץ זבת דם ושכול קיבלנו, למה? האם אנו שק החבטות של העולם? בשביל מה? מה ייעוד? לשמוע אותנו זועקים את הקדיש על קברים טריים של הורים על ילדיהם? למה אתה לא עושה משהו? איפה אתה? למה אני לא מרגיש אותך? כיצד אפשר לאמר "אדוני שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך" כאשר פי נפתח בבכי תמרורים על הצרות של עם ישראל שלא מפסיקות? איפה תהילתך שאפשר יהיה להגיד? הודו ליהוה כי טוב - כי לעולם חסדו, איפה החסד? היכן הטוב? משה כבר אמר לך: למה יחרה אפך בעמך...למה יאמרו מצריים ברעה הוציאם להרוג אותם בהרים לכלותם מעל פני האדמה. אז אני הנני העני ממעש, שואל ומתחנן למה? למה יאמרו הגויים ברעה הוציאם מהגלות להרוג אותם באוטובוסים, בדיסקוטקים, במסעדות, בצידי דרכים לכלותם מעל פני האדמה בארצם המובטחת? היכן עושה השלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל? אבי שבשמיים רחם עלינו, כאן ועכשיו! חזק אותי באמונתי כי כושל אנוכי ואין מציל. אוריאל

 

[יופיאל]

משבר אמונה

אומרים לנו - נסתרות דרכי האל... ובאמת , אנחנו קטנים מדי בשביל לראות מה עומד מאחורי כל דבר שקורה. אני לא מתיימר להבין. אני יכול לשער מה מוביל לזה , במקום ראשון - הבחירה של כל אחד מאיתנו. בין אם במודע ובין אם לא , ולרוב אנחנו לא מודעים לכל הבחירות שלנו... איש חכם אמר פעם- אלוהים- תן לי את האומץ לשנות את מה שאני יכול, תן לי את השלווה להשלים עם מה שאני לא יכול לשנות , ואת החוכמה להבדיל ביניהם... מה אני יכול לעשות היום? חוץ מלשלוח אור לכל ההרוגים והפצועים ולכל המשפחות אני לא יכול לעשות הרבה אלא להשלים עם מה שקרה. אם אני אשב ואבכה גם , האם זה יעזור להם? מה אני יכול לעשות בשביל לעזור? להמשיך לחיות. ולתמוך בכולם , עם הרבה אור ואהבה , ולהשפיע על כולם לא בכעס , כי זה לא יפתור את הבעיה. אנחנו הורגים אותם , הם הורגים אותנו. אבל למה בכלל לעשות את ההפרדה הזאת? אנחנו הורגים את עצמנו... האם יש לנו זכות לצעוק על אלוהים כשאנחנו עושים את זה לעצמינו? אין לי שום מושג איך אפשר לפתור את המצב. גם בי יש כעס , אבל אני מעדיף להשיל אותו. "כל הכועס כל מיני גיהנם שולטין בו" זה לא מוביל לשום מקום שאנחנו רוצים להגיע אליו... אמונה. זוהי השעה הקשה שלנו , ואני מקווה שתוכל לאזור את כוחותיך ואת אמונתך בחיים. אתה לא יכול להיות אחראי על אף אחד אחר , אפילו אחותך. גם לה היו את הבחירות שלה. אולי היא השלימה את התיקון שלה ובחרה לעבור למקום אחר... הגיע הזמן להתעורר ולבחור במודע מה שאנחנו רוצים. כל עוד אנחנו לא מודעים אנחנו נתונים לחסדי הגורל. ובימים כאלו אפשר להגיד נתונים לדיני הגורל. אני שולח לך אור ואהבה , ומקווה שכולנו נהייה חזקים , גם בימים קשים. "לא לעצום עיניים , לא לעזוב ידיים , אפילו בימים קשים..." באור ואהבה , יופיאל המלאך

 

[א*ל*ד*ד]

אוריאל יקר

קראתי את מילותיך החודרות, והייתי רוצה מאד לחזקך... מכיוון שאיני נמצא במקום שאתה עומד, ואיני יכול לחוות את שאתה חווה אוכל לומר רק זאת: ראשית, זכור שמה שאתה קולט בעזרת השכל והחושים, הכל זה תעתוע. חיה בעולם, היה חלק ממנו, אך אל תהיה שייך אליו. הגוף הוא כענן עובר, כחרס הנשבר, כחציר יבש - הוא זמני. הנשמה נצחית, הנשמה ממשיכה הלאה. שנית, אלוהים רוצה את יראיו, את חסידיו, ולכן הם אלה שיעברו באש הכבשן, הם אלה שהחיים יציגו בפניהם משוכות גבוהות, משוכות בדמות סבל רב, עצב וכאב. אולם אחרי ההליכה בשדה הקוצים, מגיעה פריחה אלוהית. אז אתה יודע שבזה שקיבלת סבל, בעצם זכית...

 

[פרי מגדים]

הלוואי שכך, אלדד יקר.