רחוק מהאמא
גדלתי בלי אמי הביולוגית והלן סיפורי: שמי מזל ואני גדלתי במשפחה אומנת מגיל 3. לפני כן גדלתי במעון לילדים בחיפה, לא זכור לי כלום מאותה התקופה, זכור לי בערך מגיל 6 כמה דברים שקרו לי בחיים, למשל בגיל 6 הגיעה האם הביולוגית לביקור, שאני בכלל לא רציתי לראות אותה, והעדפתי להאמין שהאמא האומנת היא האמא שלי, כל הזמן הכנסתי לי לראש זאת האמא שלך, תשכחי מאותה אמא, היא לא אמא שלך, חלפו מאז הרבה שנים ולא ראיתי יותר את האמא הביולוגית, אבל בראשי עברו המון מחשבות של למה ? מה קרה ? לא היה לי עם מי לדבר על התחושות האלה, בגרתי אני בעצמי, והבנתי כן האמא שכחה שיש לה בת, וכך המשכתי לגדול ולגדול ולהפוך לאדם בוגר עם מחשבות על החיים בצורה אחרת, בערך בגיל 20 החלטתי שאני חייבת לדעת מה קרה בעצם ? מדוע לא גרתי במשפחה הביולוגית, למרות שאפילו לא רציתי לגור בה ולשמוע עליה, אבל לאט לאט מידע אחר מידע קיבלתי תמונה מלאה על החיים שלי, ופרצתי בבכי, כי אמרתי, יש מי ששמר עלי ונתן לי חיים טובים, ואילו לאחי היו חיים כל כך קשים, אני לא מרחמת על אף אחד, אפילו לא על האמא הביולוגית, הבנתי די דברים בחיים, והכי חשוב הגעתי למסקנה הכי טובה, שהיה לי מזל (כשמי) בחיים האלה, נפלתי לאנשים טובים, שגידלו אותי בחום ואהבה, ואף פעם לא קיטרו, היו איתי בכל שלב בחיים ואפילו חיתנו אותי. ביקשתי מאד מהמשפחה האומנת להמשיך להיות איתי בקשר גם אחרי החתונה, אמרתי להם שאין לי אף אחד מלבדיהם, הם שמחו להיות הסבא והסבתא של ילדי, אבל לי היה עצוב שבאמת הם לא היו הסבא והסבתא שלהם, לעת זיקנה של המשפחה הביולוגית הרגשתי עד כמה אני חייבת למשפחה הזו, והרגשתי עד כמה המשפחה אפילו מנצלת את המצוקה שלי, ותמיד ביקשה שאעזור להם, אם זה בתרופות, ואם זה בקריאת מכתבים, בנק, תמיד עשיתי זאת בשמחה, אהבתי אותם מאד, אבא האומן נפטר והאמא נשארה לבד בביתה, יום יום הלכתי לבקר אותה, היו ימים שהייתי חולה או אחד מילדי, והעדפתי להגיע אפילו חולה אליה, הרגשתי שאני לא יכולה לא ללכת אליה, אני הייתי קטנה והיא נתנה לי הכל, עכשיו תורי, אני באיזה שהוא שלב אפילו נשברתי אבל לא הראתי זאת לאף אחד, אמא האומנת היתה הכל בשבילי, בימיה האחרונים, בכיתי כי לא רציתי להפרד ממנה, היא היתה חזקה ונפרדה ממני, וביקשה שלא אבכה, והיא שמחה שגידלה אותי, ושיש לי ילדים, ושאני לא לבד וזה נורא ריגש אותי. היו לי בחיים הרבה תהפוכות אבל לאט לאט יצאתי מהם בעזרת אנשי מקצוע שעזרו לי להבין ולהמשיך הלאה, היום אם הייתי מחזירה את הגלגל לאחור הייתי מבקשת את אותם החיים במשפחה האומנת, אבל עם יותר חכמה, כילדה להודות למשפחה הזו יום ביומו על שגרתי שם.
גדלתי בלי אמי הביולוגית והלן סיפורי: שמי מזל ואני גדלתי במשפחה אומנת מגיל 3. לפני כן גדלתי במעון לילדים בחיפה, לא זכור לי כלום מאותה התקופה, זכור לי בערך מגיל 6 כמה דברים שקרו לי בחיים, למשל בגיל 6 הגיעה האם הביולוגית לביקור, שאני בכלל לא רציתי לראות אותה, והעדפתי להאמין שהאמא האומנת היא האמא שלי, כל הזמן הכנסתי לי לראש זאת האמא שלך, תשכחי מאותה אמא, היא לא אמא שלך, חלפו מאז הרבה שנים ולא ראיתי יותר את האמא הביולוגית, אבל בראשי עברו המון מחשבות של למה ? מה קרה ? לא היה לי עם מי לדבר על התחושות האלה, בגרתי אני בעצמי, והבנתי כן האמא שכחה שיש לה בת, וכך המשכתי לגדול ולגדול ולהפוך לאדם בוגר עם מחשבות על החיים בצורה אחרת, בערך בגיל 20 החלטתי שאני חייבת לדעת מה קרה בעצם ? מדוע לא גרתי במשפחה הביולוגית, למרות שאפילו לא רציתי לגור בה ולשמוע עליה, אבל לאט לאט מידע אחר מידע קיבלתי תמונה מלאה על החיים שלי, ופרצתי בבכי, כי אמרתי, יש מי ששמר עלי ונתן לי חיים טובים, ואילו לאחי היו חיים כל כך קשים, אני לא מרחמת על אף אחד, אפילו לא על האמא הביולוגית, הבנתי די דברים בחיים, והכי חשוב הגעתי למסקנה הכי טובה, שהיה לי מזל (כשמי) בחיים האלה, נפלתי לאנשים טובים, שגידלו אותי בחום ואהבה, ואף פעם לא קיטרו, היו איתי בכל שלב בחיים ואפילו חיתנו אותי. ביקשתי מאד מהמשפחה האומנת להמשיך להיות איתי בקשר גם אחרי החתונה, אמרתי להם שאין לי אף אחד מלבדיהם, הם שמחו להיות הסבא והסבתא של ילדי, אבל לי היה עצוב שבאמת הם לא היו הסבא והסבתא שלהם, לעת זיקנה של המשפחה הביולוגית הרגשתי עד כמה אני חייבת למשפחה הזו, והרגשתי עד כמה המשפחה אפילו מנצלת את המצוקה שלי, ותמיד ביקשה שאעזור להם, אם זה בתרופות, ואם זה בקריאת מכתבים, בנק, תמיד עשיתי זאת בשמחה, אהבתי אותם מאד, אבא האומן נפטר והאמא נשארה לבד בביתה, יום יום הלכתי לבקר אותה, היו ימים שהייתי חולה או אחד מילדי, והעדפתי להגיע אפילו חולה אליה, הרגשתי שאני לא יכולה לא ללכת אליה, אני הייתי קטנה והיא נתנה לי הכל, עכשיו תורי, אני באיזה שהוא שלב אפילו נשברתי אבל לא הראתי זאת לאף אחד, אמא האומנת היתה הכל בשבילי, בימיה האחרונים, בכיתי כי לא רציתי להפרד ממנה, היא היתה חזקה ונפרדה ממני, וביקשה שלא אבכה, והיא שמחה שגידלה אותי, ושיש לי ילדים, ושאני לא לבד וזה נורא ריגש אותי. היו לי בחיים הרבה תהפוכות אבל לאט לאט יצאתי מהם בעזרת אנשי מקצוע שעזרו לי להבין ולהמשיך הלאה, היום אם הייתי מחזירה את הגלגל לאחור הייתי מבקשת את אותם החיים במשפחה האומנת, אבל עם יותר חכמה, כילדה להודות למשפחה הזו יום ביומו על שגרתי שם.
