לידור חיים צברי - יקרה
מתוקה אני אתחיל בזה שאין מקריות בחיים וזה שלא היית שם זה לא מקרי ככה זה היה צריך לקרות ככה הנשמה שלו ושלך רצו שזה יקרה. תקבלי את זה בהבנה ואהבה, זה קרה רק בשביל להגן עלייך. את מספרת על ילד מדהים, בעל חושים מעניינים מאוד ודמיון עשיר מאוד שזה דבר טוב מאוד שמעיד על חיבור חזק לתת מודע שלו. שאלת אם טוב - ואני יודעת שטוב לו ואפילו מאוד, בטח קשה לו לראות את הצער שלכם, אבל הוא יודע שזה ירגע קצת, נכון שאת המקום שלו ואת כאב הפרדה שום דבר לא באמת יקח, חוץ מאשר ההבנה שאת בעצם לעולם לא נפרדת ממנו באמת, שהוא תמיד איתך ותמיד מוביל אותך הוא רואה אותך בכל רגע נתון, את יכולה לדבר איתו בכל רגע ורגע את יכולה לומר לו את כל אשר על ליבך וזה טוב - בעיקר בשנה הראשונה כאשר הנשמה משחררת וסוגרת מעגלים טרם סיום "הקדנציה" שלה, וסליחה על ההשוואה. לבורא עולם אין חלק בהחלטות שלנו כנשמות אנחנו נמצאים בבחירה חופשית ולכן כל מה שקורה לנו אלה הן החלטות בלעדיות שלנו, הוא בחר בך להיות אמו בגלגול הזה, (מרגיש לי שבגלגול אחר שלכם הייתם בעל ואישה) את כמובן שגם בחרת בו כבן שלך, באתם לעזור אחד לשנו אחד לתמוך בשני בכל מיני דרכים בכל מיני צורות, לכן את צריכה לראות את הדברים ממקום של עזרה ואהבה אמיתית לבן שלך אהבה ללא תנאי והכוונה ללא תנאי מכל הבחינות גם מהבחינה הפיזית, כי האהבה ביניכם היא באמת ללא תנאי. נכון שהתנאים השתנו אבל לא האהבה. הקשר הנשמתי שלכם הוא חזק כי היו לכם המון גלגולים משותפים וטובים ביחד אתם מגיעים מאותה משפחה נשמתית, לכן הקשר הוא כל כך חזק. 7 זה מספר מעגלי, לכן יש לך קשר למספר הזה, גיל 7 בעצם זה גיל שהוא הופך להיות תלוי נשמתית באבא והוא אמור להתחיל מעגל נשמתי חדש, במקרה הזה הוא לא הספיק הוא היה תלוי נשמתית רק בך, לכן מה שקרה איתו בעצם היה מולך בעיקר. אפשר להמשיך הלאה רק עם אמונה שאתם לא נפרדים ולא נפרדתם ולא תפרדו לעולם נכון שאת צריכה לקחת לך את הזמן שלך להתאבל כי אבל זאת תקופת שחרור, אל תשקעי לתוך זה ובאמת מזל שיש לך עוד ילדים, ככה שאת באמת חייבת להמשיך הלאה אם לא בשבילך אז בשבילם כי הם חשובים באותה מידה. החשוב הוא באמת להתמקד בחיים וכמו שאת יודעת החיים חזקים יותר מהכל, לאט לאט כאשר את תלמדי לשחרר לאט לאט ולשחרר זה לעולם לא לשכוח, זה להבין את המהות שלכם ביחד ואז גם יהיה לך קל יותר לקלוט אותו לחוש אותו וזה בהחלט יקל על הכאב. ואנ יאומרת את זה מנסיון, אמנם אין מה להשוות אבל כמו שציינתי אני איבדתי את אמי לפני מספר חודשים ולשם השוואה את אבי איבדתי לפני מספר שנים ואליו הייתי פחות מחוברת בעצם לא גדלתי אתו ואת המוות שלו לקחתי יותר קשה מאשר של אמא שלי, אבל לא בגלל שהייתי מחוברת אליו יותר פשוט היום אני נמצאת בהבנה אחרת ואם אני רוצה אני משוחחת איתה אני עושה איתה אפילו שיחות ועידה איתה ועם הבת שלי ביחד היא גם רואה אותה ומתקשרת איתה חופשי. לכן אני אומרת תני לזמן לרפא חלק מהדברים.