רוקנרול - הפרק הבא

[giloni]

רוקנרול - הפרק הבא

בשעה 18.00 בקול הכנרת, הפרק הבא בסיפורה של המוסיקה הפופולארית במחצית השניה של המאה העשרים.
אנא הצטרפו אלי למסע הזה ואל תשאירו אותי לבד על אוטובוס הקסמים

יקי

 

[ציףציף1000]

היום אהיה נוכחת

 

[ציףציף1000]

מה היה בשבוע שעבר?

אני מבינה שאנחנו עדיין בתחילת הרוקנרול, באמצע שנות החמישים?

אלביס - that's all right, mama

 

[ציףציף1000]

אלביס

Peace in the Valley ו-Heartbreak Hotel

אלביס לצערי לא דיבר אלי מעולם, למרות שהחומר המוקדם שהקליט עם sun הוא טוב. אולי Blue Suede Shoes (של קארל פרקינס, בכלל) הוא האהוב אלי וגם האונד דוג (של ביג מאמא תורנטון). קשה להסביר היום עד כמה הוא היה חשוב, מבחינה תרבותית, כאשר רוב החומר שהקליט היה שמאלץ סטנדרטי. אבל הוא היה מהפכן - ואפילו לא התכוון לכך.

אגב - ההיסטריה סביב אלביס לא היתה נחלת בנות בלבד, וכן היו תופעות כאלו קודם, החל משנות העשרים (מאז שהקולנוע והתקליטים נהיו מצרכים שווים לכל נפש). ובכל מקרה, ההערצה לא היתה מקור החשיבות שלו - כמו שהביטלמניה לא עשתה את הביטלס ללהקה חשובה.

 

[ציףציף1000]

הרב-שיח בין הכלים השונים הוא מה שעושה את השיר

ככה זה שיש סינכרוניזציה מושלמת בין הנגנים.

Blue Suede Shoes.

 

[ציףציף1000]

ג'וני קאש עם שיר חמוד

Hey Porter. למרות ההקלטות המוקדמות, קאש נשאר בעולם הקאנטרי. עולם הרוק התעלם ממנו, עד שנות התשעים, אז נוכס לטובת המורשת.

 

[ציףציף1000]

ג'רי לי לואיס - "הקילר"

אלביס התפשר עם דרישות השואוביזנס ויישר קו עם הדרישות ל"מהוגנות"; לואיס, לא כל כך. הוא גם שילם על כך מחיר, כזכור.

 

[ציףציף1000]

צ'אק ברי ובו דידלי

עם מייבלין ו-roll over beehoven. ברי הוא הפייבוריט שלי מהתקופה, גאון אמיתי.

לבו דידילי היה רעיון אחד - ריף אחד, עליו בנה קריירה שלמה. אמת זה היה killer riff, ומשפיע מאוד.

 

[ציףציף1000]

הדל-ויקינגס

אולי כדאי להשמיע להקות דו-וופ - להקות ווקליות שחורות (בעיקר נערים צעירים), שהצליחו מאוד בתקופה ההיא?

משהו על ההפרדה הגזעית בין לייבלים לבנים לשחורים, הפרדה בין הקהלים בהופעות? ההתנגדות לרוקנרול במיינסטרים האמריקאי?

 

[giloni]

תודה על ההערות המחכימות

אקדיש תכנית שלמה לסוגייה שהעלית כאן בצדק. בניין בריל מצד אחד ומוטאון מהצד השני.

 

[ציףציף1000]

אממ... עוד לפני הנ"ל

הכוונה היא לכך שעד הרוקנרול, וגם בשנותיו הראשונות, מוזיקה שנעשתה ע"י שחורים שווקה בלייבלים נפרדים, שנועדו לקהל שחור בלבד. אפילו קראו לזה race music. רוקנרול התחיל כאשר חומות ההפרדה הגזעית החלו ליפול. רוק היה מהפכה חברתית, לא פחות מאשר מוזיקלית. מכאן נבעה גם ההתנגדות לרוקנרול, שהיתה במהותה גזענית. מוטאון היה חלק מפרוייקט הפלת ה"אפרטהייד" המוזיקלי.

בניין בריל לא היה לייבל, כמובן, אבל הרעיון ברור. החל משנות השלושים, שכנו בבניין משרדיהם של המו"לים של המוזיקה הממוסדת, ה"צפונית", ותעשיית המוזיקה בכלל. הבניין היה ה"מבצר" של הפופ המיינסטרימי: הכוח היה כאן, בידי המו"לים (שהעסיקו את כותבי השירים) - בעוד המבצעים היו משניים. דווקא הכותבים הצעירים בבניין, בתחילת שנות השישים, נהיו קשובים לצלילים שהגיעו מהמוזיקה השחורה. קרול קינג ובעלה ג'רי גופין היו בעלי דעות רדיקליות, וניסו לכתוב שירים שישקפו את חייהם של צעירים (ובעיקר צעירות) שחורים. הם לא הצליחו, אבל מילא. דיאן ווריק, אולי הסולנית השחורה המצליחה ביותר בפופ עד אריתה פרנקלין, חייבת את הקריירה שלה להאל דייויד וברט בכרך.

אבל ככלל, זו אכן היתה מוזיקה לבנה לגמרי. התחום נשלט באופן כמעט בלעדי ע"י יהודים, שהביאו אתם את המסורת של המוזיקה האירופית אל המוזיקה הפופולרית האמריקאית. לא היה דבר יותר לבנבן (וקמפי) מזה:
http://www.youtube.com/watch?v=-V03f74P4_o

 

[giloni]

הכנתי תכנית על סוף שנות החמישים

באמריקה. הגיוס של אלביס, המעצר של צ'אק ברי, נישואי הקטינה של ג'רי לי לואיס וכמובן מותו של באדי הולי. כל אלה מהווים סוג של תשתית לעלייה זמנית ומחודשת של הפופ הדביק. לא זה של וגאס של תחילת שנות החמישים אלא דוקא זה של פט בון, פאביאן ועוד המה סוכריות מתוקות על מקל שמה שאפיין את עולמם זה איך לנקות את ליטל ריצ'ארד ולמכור אותו בעטיפה לבנה ממותקת.
אני מניח שאחרי שנטפל קצת באנגליה, נחזור לאמריקה ונעסוק בסוגייה הזאת
אשמח לכמה הצעות שנראות לך מתאימות להיות משלבות בתכנית שכזו. אשלב אותן בשמחה בתכנית!

יקי

 

[ציףציף1000]

האחים אברלי, באדי הולי

האברלים באו מעולם הקאנטרי, וכך גם כותבי השירים שלהם (בני הזוג פליס ובודלו בריאנט, במקרה הזה). הרמוניות מעולות.

באדי הולי - לעומת האברלים, הוא כתב בעצמו את השירים (כפי שאמרת בדיוק כשכתבתי את המילים האלו), והיה כשרון ענק.

 

[Celluloid Hero]

פיספתי הפעם

תפסתי את הביטלס עושים בשיר האחרון את that wiil be the day . כן, עוד יהיה יום שהם יהיו גדולים כמו האליל שלהם.

נראה שהייתה אחלה תוכנית. מאותן ההאגדות המוקדמות, הלב שלי שייך לאותו האליל. אחריו, ג'רי לי וברי. קצת יותר ג'רי לי מברי.

 

[ציףציף1000]

יופי של תוכנית, תודה

למרות שדיברתי כאן לעצמי.

 

[האוזן המחתרתית]

הפעם נכחתי

מקצת לפני אמצע התוכנית... היה אחלה. אהבתי לגלות את הדל ויקינגס ולשמוע הקלטה מוקדמת של הביטלס עושים קאבר לבאדי הולי. תענוג! מקווה להיות בפרק הבא.

 

[giloni]

תודה

בשבוע הבא אני מאמין שנגיע, אם תנאי הרוחות באוקיאנוס האטלנטי יאפשרו זאת, אל אנגליה וננסה לעקוב אחרי מה שקרה למוסיקה הפופולארית שם. מראש אני מזהיר שזה לא הרבה... אבל חשוב לצורך הבנת הקליטה של הרוקנרול בבריטניה וצמיחת תרבות הרוק הבריטית.
משם נגיע לביטלס - שלהם אני מתכוון להקדיש תכנית אחת לפחות (אין לי כוונה חלילה למחזר חומרי ביטלס אלא להצביע על כמה נקודות חשובות בשנותיהם הראשונות שהייתה לה םהן השפעה העל ההתפתחויות של תרבות הרוק; משם נחזור לאמריקה (יחד עם הביטלס ונפגש עם מה שקרה שם - ביץ' בויס, מוטאון, הפופ של קינג וגופין וכמובן הפולק של באעז ורוברט ממינסוטה) וננסה לחבר את הקצוות שפרמנו.

עוד אני מקווה שנצליח - אולי כבר בשבוע הקרוב - להעלות את ההקלטות לרשת כדי שיעמדו לרשות המאזינים שמסיבות כאלה או אחרות לא הצליחו להגיע בזמן...

ושוב תודה למאזינים (ובעיקר למאזינה) שהיו כאן הערב ותקווה שתרבו בעתיד ותמלאו את הארץ...