זהות יקרה .........
אז כנראה שלא סתם נפגשו דרכינו ........ זוית הראייה שניסיתי להעביר לך היא מאד קשה לעיכול . אני יודעת , וצר לי שזה קשה , אך אני מבטיחה לך שמהרגע שמשנים נקודת מבט ומקבלים אותה אז החיים הופכים הרבה יותר קלים . פתאם מקבלים קבלה של מה שקורה . ואז ניתן למצוא פיתרונות . כתבת שבשבוע שעבר נשברו לך הציפיות לגבי שיחרורה . אז את בהתחלת הקבלה . אז נלך שלב שלב . לאט לאט . אני שמחה שהגעת לשלב הזה . כי נשמע לי שהיא עוד לא צריכה למות כשיש לה הזדמנות פז לעשות תיקון פנימי . ואגב שיעור של אחד הוא גם שיעורים של כל הנוגעים בדבר . אז גם את עצמך בשיעור כרגע , שונה משל אימך , את בשיעור שלך , מה את למדת עד כה , איך את רואה את הדברים ? מה קשה לך לקבל , מה רגעי החסד , במה כל זה שינה אותך . היא עדיין בשיעור מתמשך , וככל שההתנגדות למה שקורה קיימת , אז זה יכול להיות מאד כואב . החיים זה כמו מסע .... לעיתים חלקים במסע הם קשים , אך כשהגענו הביתה ונחנו כיאות אז מה שנשאר בזיכרון אלו הרגעים הקסומים שעשו הכל לשווה ביותר . כתבת שהיא קוראת בכל השפות שהיא הכירה ... איך בדקת ? האם היא הזיזה את העין על השורות ? אם כן , אז גם בהזזת עין ניתן למצוא קוד מוסכם . ואם היא שומעת ומגיבה , אז יש לך המון דרכים לעזור לה לשחרר עצמה , לא מהגוף עדיין , ( כי באמת שלא נשמע לי שזה הזמן ) אבל מההתקעות . אגב אם היא באמת רוצה למות , אז ההתנגדות שלה למצבה הנוכחי רק מרחיק אותה מהמוות במקרה זה . ( על סמך התירגום שלי בלבד , אז אל תיקחי זאת כתורה מסיני ) אז כמו שאמרתי ניתן לחפש דרכים ליצור תיקשורת איתה ..... צריך רק לחפש את הדרך ..... כשאת היית תינוקת , היא לימדה אותך לתקשר לה את רצונותייך , עכשו את צריכה למצוא את הדרך או את האדם המתאים לעזור לה למצוא דרך לבטא את האני שנמצא בבפנים . אבל ..... לפני הכל .... ויותר מכל , נראה לי שאת צריכה לתת לעצמך זמן להבין מה קורה לך בתוך כל זה . עד לפני שבוע גם את היית במצב של תיסכול , רגשי אשמה , ושהייה במחשבות קשות ביותר . ועכשו נשברו לך הציפיות הללו ..... מה את מרגישה ? מה היו הציפיות . המחשבות מה היה קשה . אם אינך יכולה לכתוב זאת בפורום כיתבי זאת לעצמך , ומה עכשו . לפני שאמא תוכל לקבל את המצב החדש , את צריכה לקבל את המצב החדש , לחשוב על לחיות לצידה . לקבל את המצב ולהתחיל למצוא דרכים להקל ואפילו למצוא דברים טובים בכל זה . ככל שאת תשלימי ותקבלי את מצב אימך כפי שהוא כרגע כיום היום , ככה יקל לה לקבל את המצב ואז להתחיל למצוא דרכים לשפר ולא לחיות בתיקוות הסוף . ואם המשפט על ... האומץ ..... גרם לך לבכות ( אגב איני יודעת למה כתבתי זאת איני כותבת זאת בדרך כלל . ) ואם זה היה המשפט שהיא היתה אומרת ..... אז אני מציעה לך תרגיל ...... בפעמים הבאות שאת נפגשת איתה , תגידי לה את המשפט הזה . קחי בריסטול ומלאי אותו במשפט הזה ותלי אותו החדר בו היא נמצאת . אם היא לא יכולה לתקשר איתנו אנו נתחיל לתקשר איתה . יש המוני משפטי תיקווה ואהבה ..... מלאי לה את החדר בהם את כל הקירות , צרי לה מציאות של תיקווה . תעבירי לה שהיא יכולה ...... חיבוק אמיץ לך ...... אני אם את צריכה עזרה ...... רק תעלי הודעה ומיד אהיה פה לעזור לך לחפש פיתרונות למצב . אני טובה בלחפש פיתרונות . איני טובה באמפטיות והשתתפות בכאב , כי איני חושבת שהשיעורים שלנו הם נדרשי כאב , כשמקבלים את המצב והשיעור , אז הכאב מתפוגג והלימוד ממשיך ..... כל העולם כולו גשר צר מאד והעיקר לא לפחד כלל
