רוצה

זהות

New member
רוצה

לדעת איך באמת משלימים עם מצב מתסכל , חסר אונים , כואב . איך מתמודדים ביום יום עם הגעגוע והמראה הקשה של אדם קרוב , חשוב , משמעותי בחיי שסובל . למה מתכוונים כולם כשהם אומרים לי שעלי "פשוט לקבל את זה " . איך עושים זאת ? לכאורה , אפשר לומר שאכן אני מתמודדת , מתפקדת בכל המישורים החיצוניים , אך בפנים סופות וסערות . הרמוניה , מילה יפה , אופטימית , לא ממש מתחברת עם התסכול והכעס שלי ובכל זאת הייתי רוצה להגיע למשהו קרוב לזה לפחות.
 

אורלי_ל

New member
היי ../images/Emo20.gif

לקבל את המצב, משמע לקבל גם את התסכול והכעס. כל מה שנלווה לזה. שולחת לך חוזק ואופטימיות.
 

זהות

New member
הסיפור ...

אמא שלי לקתה בדום לב לפני שנתיים וחודש . מתה , עברה החייאה לא מוצלחת (פלאי הטכנולוגיה) היתה בתרדמת שבועיים וחצי וכשהתעוררה ברור היה שמוחה ניזוק באופן בלתי הפיך . כעבור מס´ שבועות נוספים היא הועברה לבית חולים לוינשטיין לניסיון שיקום . לא ניתן לשקם אותה , היא הועברה למוסד גריאטרי . היא בת 57 . מצבה כיום הוא יציב כלומר היא אינה נמצאת במצב של סכנת חיים . היא אינה משותקת אך היא יושבת על כסא גלגלים , היא אינה מסוגלת לבצע תנועה רצונית אחת פשוטה . כל תפקודי המוח נפגעו קשות אך לא באופן מוחלט . הגרוע מכל הוא שיש תובנה . היא מבינה את מצבה - כלואה בתוך גופה . יכולת הדיבור שלה פגועה גם כן אך לפעמים היא מצליחה לומר כמה מילים (בעלות משמעות) . היא בוכה וצועקת ללא הרף . אימי ואני היינו מאוד קרובות . היא היתה אישה מדהימה , בעלת יכולת נתינה שאין שניה לה . למרות גילה הצעיר , היא התעסקה בנושא המוות רבות לפני הארוע . הפחד הגדול ביותר שלה היה המצב בו היא בדיוק נמצאת היום . אגב , יכולת הבליעה שלה לא נפגעה אך היא מסרבת לאכול , היא יורקת את האוכל מפיה . פעולה זו היא אחת מהבודדות שהיא מסוגלת לבצע . מתעלמים מרצונה ומחדירים לה אוכל באמצעות צינורית המחוברת ישירות לקיבתה . אני מתייסרת על כך שאיני עוזרת לה להשתחרר ממצבה העלוב , ממני היא מבקשת עזרה .
 

deep ocean

New member
../images/Emo7.gif כואב לי מאד

זה ממש מייסר לשמוע את זה. איך אבא שלך (בעלה) מגיב?
 

זהות

New member
אבא שלי

שבור . אבא שלי הוא מסוג האנשים ששומר את רגשותיו בבטן נחנק בעצמו מעצמו . הוא אינו מעבד את הדברים עם עצמו ודאי שלא איתי . הצורך שלי לחלוק איתו את צרתינו המשותפת לא מתממש . אבא שלי אכול יסורי מצפון משום שהוא זה שהחיה אותה . כמובן שזה היה הדבר הטבעי לעשות אך התוצאה העגומה שאנו רואים מדי יום מייסרת מאוד.
 
אבא שלך זהות

צריך עזרה מקצועית- ומהר! אני מקווה שאתם אכן מקבלים אותה. אתם צריכים הרבה כוחות בשביל להתמודד עם המצב ואין טעם שאת או אביך תתמוטטו בעצמכם. מנסיונה העגום של אמך את כבר יודעת שאסור להתעלם מכל מיני כאבים (גם של הנפש!). לא לחכות עד שיהיה מאוחר מדי. שולחת לך המון אהבה וכוח! נטשה אוהבת.
 

זהות

New member
את צודקת

הוא בהחלט צריך אך מסרב . לטענתו הוא מתמודד בסדר גמור . הוא אומר שיש לו את הדרך שלו לבכות ולחיות עם המצב . הוא עקשן ונוהג להתבצר בעמדותיו לכן הנחתי לו . אני מקבלת עזרה מקצועית , אנושית , קוראת הרבה ומשתדלת להניח את הצער בצד לפעמים ולבלות . זקוקה לכל האהבה והכוחות ששלחת
 
זהות יקרה

סיפורך מוכר לי , כנראה שכבר נתקלתי בו בעבר באחד הפורומים. במקרה מצער זה אני חושבת שהדבר היחיד שאת יכולה לעשות זה לתת לאימך תמיכה ועוד תמיכה. יש משהו מאוד מתסכל בצורה בה את מציגה את המצב- שעדיף שאמך היתה נפטרת מאשר שהיא חיה בצורה זו. לפי מה שהבנתי ממך זו האוירה הכללית וזה בוודאי לא תורם לאופטימיות. בעייתך אכן קשה ואני מקווה שאת נעזרת בעזרה מקצועית שנותנת לך הכוונה וכלים להתמודדות. תחזיקי מעמד ותשמרי על עצמך.
 

יחפנית

New member
זהות יקרה ביותר ........

אני קוראת ועל פני השטח או על פני המציאות המובנת לנו , את מתארת מצב מאד קשה . אולם בכל מהלך הקריאה .... נוצרה לי תחושה ביטנית שאני רוצה לשתף עימך . ואני מקווה שאצליח להעביר לך את הנקודת מבט הנוספת על הדברים שכתבת . את כתבת שאמא התעסקה עם נושא המוות בטרם כל האירוע . האם ידוע לך באיזו צורה ? בכל מקרה . מי שעוסק בנושאי המוות , נשמע לי כאחד המתעניין ולומד את תחומי הנשמה . ואת ההמשך שלנו לאחר המוות . מכיוון שאף אני אחד מהנושאים החביבים עלי הינו המוות , ומכיוון שצעדתי דרך מסויימת בלימוד חוקי הנשמה . אותו לימוד שינה לי זוית ראייה . ופתאם התירגום של המציאות נראה הגיוני . ולא על פי התפיסה החברתית שרואה זאת כמעשה ביש . או כאסון . אם את מאמינה בנשמה , או בקרמה ,או בגילגול נשמות , שהרי אנו מגיעים הנה לחיים כדי ללמוד את השיעורים ההכרחיים לנשמה לגדול ולהתפתח . את מרבית השיעורים אגב בחרנו בטרם הכנסנו לגוף , אולם בשל העובדה שאנו למדים קיימת הבחירה החופשית המעניקה לנו יכולת לבחור בדרכים אחרות . כשקראתי את שכתבת . עלתה בי תמונה . של אישה .... נשמה . אימך . שהזמינה לעצמה את השיעור האמור למען התפתחות נשמתה . ממה שכתבת על כך שהיא לא שעתה להתקף הלב הראשון , הנקודה שהפחד הגדול ביותר שלה הנה למצוא עצמה במצב הנוכחי . הנקודה החשובה שהיא עברה מוות קליני וחזרה . ובתוספת העיניין שהיא מסרבת לאכול כאילו מחפשת את הדרך להשתחרר מהגוף ולהמשיך למקום הנשמה . מכל זה מה שנשמע לי , או הדרך בה אני מתרגמת את האירועים ( וסלחי לי אם זה אינו מבוסס על הכרות מעמיקה עימה אלא מהדברים הבודדים שציינת ) נראה לי שאימך נמצאת בול במקום הנכון של התפתחותה נכון להרגע . ואני יודעת שזה קשה לשמוע . אז אנסה להסביר . לדעתי אימך עברה שיעור גבוה במהלכו היא התחילה ללמוד את מה שמעבר למוות , מה שבדרך כלל יוצר אצל אנשים , - אי פחד ממות . - רצון לשוב למקום האחדות . מי שמבקש למות , או עושה פעולות שכאילו נראה שהוא דורש את המוות , מה שאימך על פי התיאור עברה במספר שלבים ועדיין נשמע כאילו היא בשלב הזה . נתקע בדרך של הלימוד . אני פעם ניתקעתי בעצמי . ומה שאני יכולה לומר לך שבמודעות שכזו , נילקחת מאיתנו היכולת להגיע לביצוע המעשה . ואנו נשארים כאילו תקועים עד שניתן להמשיך . זה שמירה של נשמה , זה לא בקטע של מודע בכלל . אם אני צודקת בתיאוריה שלי . ( ולזה אין לי תשובה מדוייקת ) אז את יכולה לחפש דרכים לעזור לה להשתחרר מהמצב התקוע . ואין מדובר בלעזור לה למות . פיזית . כלל לא . אני שבה וחוזרת לא מדובר על לעזור לה למות . אלא לצאת מהתקיעות . כדי לעשות זאת , אנסה להסביר לך למה או איך נתקעים . נתקעים , כשמתנגדים . למה מתנגדים ..... ולמה מתנגדים .... כל דבר הוא אינדיוודואלי . אולי היא התנגדה להמשיך לחיות , אולי היא חטפה ג´אננה פנימית שהיקום לא מאפשר לה לעבור לצד השני . אם זה לא היה בתחילה ההיתקעות , האי רצון שלה לאכול והעובדה שהיא צועקת מורים לי שכרגע היא במחשבה הזו . ...... איך יוצאים מהתקיעות ..... עושים את ההפוך להתנגדות = קבלה . אימך שכמו שפחדה .....ככה בא . אגב עוד סימפטום של התקעות והתנגדות = פחד . עכשו ..... השאלה הכי חשובה .... כיצד ניתן לעזור לה ...... בשל האורך .... על כך אענה בהודעה נוספת .......
 

יחפנית

New member
מה עושים .....

למעשה את העיקרון של מה שצריך לעשות וגם אימך צריכה לעשות .... כבר כתבת במשפט החוזר בכל הודעותייך .... כל מה שאנו צריכים זה לזהות את הטבע הפנימי , ולפעול עם הדברים כמו שהם . או במילים אחרות לקבל את המצב ולהוציא ממנו את המקסימום . אז מה עושים . בשלב הראשון ..... צריך למצוא דרך לתקשר איתה . למה נראה לי שאישה חכמה מאד יושבת שם בעלת קושי תיקשור . איני יודעת את מצבה , ואיך ניתן . אבל אפשר להתחיל לחקור את העיניין , אם על ידי חקירת רופאים או פסיכולוגיים . האם היא שומעת ? היה איזה אתר באינטרנט , על ילדים פגועי מוח , שמתקשרים דרך מקלדת , והם מעלים תיקשורים מופלאים . אז אולי כדאי לחקור ולנסות למצוא דרכי תיקשורת איתה הלוא היא בפנים קיימת במודעות . אם יש דרך שהיא יכולה לסמן ..... אז ניתן להעמיד מולה אותיות והורות עליהם , ושהיא תסמן כשהיא מגיעה לאות שהיא רצתה ..... איני יודעת , אך בהחלט שווה לנסות . מידה ואמא שומעת את הנאמר לה . אז תתחילי לדבר איתה , ולהסביר לה שהיא תקועה שם , ושהגיע הזמן להשלים עם זה ולהתחיל לחפש דרכים להתמודד . את יכולה להקריא לה סיפרי קבלה , או על המוות ואחריו . ועוד ועוד . הרעיון הוא להגיע למצב של התמודדות עם מה שקיים כרגע במציאות . ותסבירי לאמא אם היא יכולה לשמוע , שאם היא רוצה למות , אז היקום עשה לה בהפוך , והיקום רוצה שהיא תיתמודד עם החיים מנקודה זו ואילך . וחוץ מזה , מי שרוצה למות , בדרך כלל זה לא קורה לו . זה חוקי מרפי בסיסיים . ניתן לנסות לעזור לה במקום בו נשמע כאילו נשמתה בחרה ללמוד . כי היא בחיים , היא אינה בסכנה , וכל מי שבחיים , ממשיך לצעוד בדרכי לימוד שעורי הנשמה . אז זהות יקרה ... האם ניסיתם דרכי תיקשורת עימה ? בחיבוק ענק ... ואומץ להביט על החיים ללא פחד ..... אני
 
יחפנית

אהבתי מאוד את תשובתך. הצלחת לבטא במילים דברים רבים שחשבתי (אלא שאני קמצנית במילים... הורדת ניקוד במבחנים!) בכל אופן, אם את כבר פה- כתבתי לך משהו יותר למטה
 

יחפנית

New member
נטשה האוהבת ......

היי חמודה , סליחה שלא הבחנתי בהודעה שלך . תודה שהעלית אותה בקישור ... ראשית אנא הרגישי עצמך חופשייה לכתוב גם בפורום סרטן . ודי חבל שלא הרגשת חופשייה להעלות זאת שם , כי לדעתי מה שאת מתארת בעצם קורה להרבה אנשים בשלב זה או אחר של החיים . ועתה התייחסות לנאמר - כתבת ..... אני זוכרת שלפני שנה בקושי יכלתי לצאת מהבית...הייתי שוכבת במיטה חלשה...בלי רצון לאכול והיה איזה קול שהיה אומר לי שזו התאבדות איטית.... מה קרה לפני התקופה הזו ? גם חיצונית , אך בעיקר מה חשת בפנים ? והקול הפנימי שניסה לומר לך שזו התאבדות איטית , מה היה זה הקול הזה ? מה בדיוק הוא אמר ואיך הגבת לו ? את הלכת לרופאים וקיבלת טיפולים ממולצים , שלא לקחת ..... מה היתה הסיבה שהלכת והמשכת ללכת לרופאים ? האם את היית זו שרצית ללכת אליהם .? או שזה היה לחץ מהמשפחה ? בדיעבד . אני די מברכת אותך שלא לקחת את הכדורים , אך איך הרופאים הגדירו או איזו דיאגנוזה הם נתנו ? כתבת שעברת המון , אך לא שיתפת כי בבית אסרו לדבר . הרבה מאיתנו גדלים בבתים של אנשים שחיו בחברה סגורה הרבה יותר מהיום . הרבה אם לא מרביתנו גדלנו בחברה אלימה בעלת חוקים נוקשים . וכך גדלנו לתוך הדחקות ויצירת מסיכות המקובלות בחברה , המסכות הללו נוצרו בשל יצר ההשרדות . סודות זה אחד הדברים הכי קשים שאנו יכולים לעשות לעצמנו . סודות לוקחות המוני קרבנות . אם תיכנסי לארכיון של פורום סרטן , פעם כתבתי שם על סודות בפירוט , אך אתן לך כאן תקציר . פגשתי אישה שסחבה מחלת סרטן המון שנים , יום אחד היא סיפרה לי על הבית בו היא גדלה , והיא אמרה שהיה סוד נורא כמוס במשפחה . סוד שאביה ואימה לקחו אותו לקיברם . שאלתי אם היא יודעת את הסוד . והיא אמרה שכן . שאלתי אם היא מוכנה לספר לי את הסוד , והיא הזדעזעה , ואמרה לא בשום אופן איני יכולה . שאלתי אם מי שקשור לסוד הנורא עדיין בחיים , והיא אמרה - כבר לא . בקיצור אחרי שהבנתי שיש כאן מקרה קשה של חסימה , כל הגיון לא היה מוביל אותה לשיחרור הסוד הנורא שכבר קבר עימו את הוריה . אז אמרתי לה ...... תעשי לי טובה , אל תספרי לי את הסוד . רק תחשבי עליו רגע במוח , בלי לשתף אותי . ותעני לי על שאלה אחת . האם הסוד ממש נורא ? האם מדובר על מעשה רצח או הרג ? האם אין צורת מחילה ואפילו לא קלושה למה שנעשה ? היא חשבה ואז אמרה שזה לא דבר בכלל גדול . אך היא עדיין לא יכולה לספר עליו . הסוד הזה שהיה הדבר הרציני ביותר שהרס את חייה , הוריה לדבריה חיו כצל פוחד כשהעיקר היה לשמר את הסוד הנורא . לאחר שניפטרו , הם הורישו לה , או שהיא התנדבה להרוס את המשך חייה , ורק ובלבד שהסוד שבכלל לא נורא יצא , מה גם שמרחק השנים הפך את הסוד הגדול , לכמעט פאטתי . וככה 3 חיים של אנשים שהקריבו את החופש הפנימי שלהם כדי לשמור על סוד קטנטן . נטשה .... על איזה נושאים ההורים שלך אסרו עלייך לדבר ? ובאם את לא תוכלי לשתף זאת על האינטרנט , האם תוכלי לכתוב את הכל לעצמך ? ומה שלומך כיום ? מה נהייה כיום . חיבוק ענק אני
 
יחפנית

לקח לי קצת זמן להגיב, מפני שזה נושא שלא נגעתי בו כבר זמן רב. במקריות מופלאה, היום- הראשון באוגוסט- אמור לעלות בתפוז קובץ הפורומים של המרכז הרפואי ת"א (איכילוב) בו נמצא הפורום של דר´ ברוך אליצור- פורום מצבי לחץ. זהו הפורום הישראלי הראשון בו כתבתי אי-פעם. זו היתה הפעם הראשונה ששיתפתי מישהו מלבד אנשי מקצוע במצוקות שלי. המסכה שלי היתה מסכת ה-small talk-. אסרו עליי בבית לספר את הדברים הרעים והטובים כאחד. אסרו עליי להגיב, לענות, להתבטא. אבי היה נוהג לומר לי - ´מה את מבינה- את סתם מטומטמת´. וכך התרגלתי לשתוק. ושתקתי ושתקתי ושתקתי...ועולמי קרס ונחרב ושתקתי. ואף אחד לא ידע. והתחלתי להתפורר מבפנים, אבל בחוץ הייתי קלילה כרגיל... ופירפרתי מבפנים- אבל לא יכלתי לומר ולא יכלתי לבקש עזרה...כאילו עזרה??? לבקש עזרה??? שיידעו שאני מתמוטטת? שאני מתפרקת? אני??? איך אני אודה בזאת כשאבי קורא לי ´פסיכית´? מה הוא יאמר כשישמע שהבת שלו התמוטטה? שוב אני אאלץ לשמוע את הלעג שלו? וסחבתי על עצמי את כל הסודות, שמרתי סודות לא שלי, לקחתי על עצמי אשמות לא שלי...ואף אחד לא ידע. הייתי חולה והייתי חלשה...בקושי אכלתי....ואף אחד לא ידע....חשבו שאני סתם בדיאטה...הייתי חלשה ונקראתי- ´מפונקת´....את מתארת לעצמך להיות חולה בארץ זרה, כשאת לבד, לא יודעת מה יש לך...ואנשים אומרים עליך ´מפונקת´? היום אני מודה לאלוהים שאני בחיים, מפני שהיו רגעים שחשבתי שאין יותר טעם לחיי....זה לא סתם נקרא ´הפרעת אימה´....זו מחלה משתקת...היא מרתקת לבית כמו נכות פיזית...לפחות היום אני יודעת מה יש לי...והיום כבר לא אכפת לי שאבא שלי יאמר מה שהוא רוצה, יחשוב מה שהוא רוצה....היום אני חיה בשביל עצמי...מנסה לחזור לילדות האבודה שלי...לחלומות ילדות כמו לרקוד ולשיר.............
 

זהות

New member
יחפנית

היא שומעת -היא מגיבה לנאמר לה ומגיבה למוסיקה. היא מסוגלת לקרוא בכל השפות שידעה - בדקתי את זה .להצביע על האותיות זו בעיה קשה משום שהיא אינה מסוגלת לעשות פעולות רצוניות כמו אצבוע. את ההסבר למה שקרה לה לא הסברתי לה , קשה לי עם ההסבר הזה. די נשברתי והתאכזבתי מציפיות שהיו לי לגבי השחרור - המוות שהיא רצתה . ניסיתי כמעט הכל כדי לעזור לה בכוון הזה . בשבוע שעבר הבנתי סופית שלא אוכל . חשבתי להסביר לה שרק היא תוכל לשחרר את עצמה . היא קבלה שיעור ארוך מתמשך קשה וכואב . זוית הראיה שניסית להעביר לי קשה לעיכול . המשפט האחרון שלך "ואומץ .." גרם לי לבכי משום שהיא השתמשה בו רבות . אני
 

יחפנית

New member
זהות יקרה .........

אז כנראה שלא סתם נפגשו דרכינו ........ זוית הראייה שניסיתי להעביר לך היא מאד קשה לעיכול . אני יודעת , וצר לי שזה קשה , אך אני מבטיחה לך שמהרגע שמשנים נקודת מבט ומקבלים אותה אז החיים הופכים הרבה יותר קלים . פתאם מקבלים קבלה של מה שקורה . ואז ניתן למצוא פיתרונות . כתבת שבשבוע שעבר נשברו לך הציפיות לגבי שיחרורה . אז את בהתחלת הקבלה . אז נלך שלב שלב . לאט לאט . אני שמחה שהגעת לשלב הזה . כי נשמע לי שהיא עוד לא צריכה למות כשיש לה הזדמנות פז לעשות תיקון פנימי . ואגב שיעור של אחד הוא גם שיעורים של כל הנוגעים בדבר . אז גם את עצמך בשיעור כרגע , שונה משל אימך , את בשיעור שלך , מה את למדת עד כה , איך את רואה את הדברים ? מה קשה לך לקבל , מה רגעי החסד , במה כל זה שינה אותך . היא עדיין בשיעור מתמשך , וככל שההתנגדות למה שקורה קיימת , אז זה יכול להיות מאד כואב . החיים זה כמו מסע .... לעיתים חלקים במסע הם קשים , אך כשהגענו הביתה ונחנו כיאות אז מה שנשאר בזיכרון אלו הרגעים הקסומים שעשו הכל לשווה ביותר . כתבת שהיא קוראת בכל השפות שהיא הכירה ... איך בדקת ? האם היא הזיזה את העין על השורות ? אם כן , אז גם בהזזת עין ניתן למצוא קוד מוסכם . ואם היא שומעת ומגיבה , אז יש לך המון דרכים לעזור לה לשחרר עצמה , לא מהגוף עדיין , ( כי באמת שלא נשמע לי שזה הזמן ) אבל מההתקעות . אגב אם היא באמת רוצה למות , אז ההתנגדות שלה למצבה הנוכחי רק מרחיק אותה מהמוות במקרה זה . ( על סמך התירגום שלי בלבד , אז אל תיקחי זאת כתורה מסיני ) אז כמו שאמרתי ניתן לחפש דרכים ליצור תיקשורת איתה ..... צריך רק לחפש את הדרך ..... כשאת היית תינוקת , היא לימדה אותך לתקשר לה את רצונותייך , עכשו את צריכה למצוא את הדרך או את האדם המתאים לעזור לה למצוא דרך לבטא את האני שנמצא בבפנים . אבל ..... לפני הכל .... ויותר מכל , נראה לי שאת צריכה לתת לעצמך זמן להבין מה קורה לך בתוך כל זה . עד לפני שבוע גם את היית במצב של תיסכול , רגשי אשמה , ושהייה במחשבות קשות ביותר . ועכשו נשברו לך הציפיות הללו ..... מה את מרגישה ? מה היו הציפיות . המחשבות מה היה קשה . אם אינך יכולה לכתוב זאת בפורום כיתבי זאת לעצמך , ומה עכשו . לפני שאמא תוכל לקבל את המצב החדש , את צריכה לקבל את המצב החדש , לחשוב על לחיות לצידה . לקבל את המצב ולהתחיל למצוא דרכים להקל ואפילו למצוא דברים טובים בכל זה . ככל שאת תשלימי ותקבלי את מצב אימך כפי שהוא כרגע כיום היום , ככה יקל לה לקבל את המצב ואז להתחיל למצוא דרכים לשפר ולא לחיות בתיקוות הסוף . ואם המשפט על ... האומץ ..... גרם לך לבכות ( אגב איני יודעת למה כתבתי זאת איני כותבת זאת בדרך כלל . ) ואם זה היה המשפט שהיא היתה אומרת ..... אז אני מציעה לך תרגיל ...... בפעמים הבאות שאת נפגשת איתה , תגידי לה את המשפט הזה . קחי בריסטול ומלאי אותו במשפט הזה ותלי אותו החדר בו היא נמצאת . אם היא לא יכולה לתקשר איתנו אנו נתחיל לתקשר איתה . יש המוני משפטי תיקווה ואהבה ..... מלאי לה את החדר בהם את כל הקירות , צרי לה מציאות של תיקווה . תעבירי לה שהיא יכולה ...... חיבוק אמיץ לך ...... אני אם את צריכה עזרה ...... רק תעלי הודעה ומיד אהיה פה לעזור לך לחפש פיתרונות למצב . אני טובה בלחפש פיתרונות . איני טובה באמפטיות והשתתפות בכאב , כי איני חושבת שהשיעורים שלנו הם נדרשי כאב , כשמקבלים את המצב והשיעור , אז הכאב מתפוגג והלימוד ממשיך ..... כל העולם כולו גשר צר מאד והעיקר לא לפחד כלל
 
למעלה