רוצה לשתף
היי חבר'ה, התאפקתי המון זמן (שבוע לפחות
) לפני שהחלטתי לשחרר. והיום, בגלל שיש לי מצברוח טוב במיוחד בימים האחרונים, החלטתי לפרגן לעצמי עוד קצת. (לא! אני לא בהריון!!! להרגיע!!!) לפני חודש בדיוק התחלנו לטפל בירדן בסטרטרה - תרופה הדומה בהשפעתה לריטלין, אך לא גורמת לתופעות הלוואי הנוראות שחווינו איתו. אמרו לנו שהשינוי יהיה הדרגתי ויחלפו לפחות ארבעה שבועות עד שנבחין בו, אבל למזלנו, כבר מהשבוע השני התחלנו להרגיש בהבדל, ומה אני אומר לכם.... קיבלנו ילד חדש. רק כדי להמחיש את העניין: לא היה יום מתחילת כיתה א' בערך שירדן לא קיבל הערה שלילית במחברת קשר: הוא לא מרוכז, הוא לא עובד, הוא לא מצליח, הוא מפריע, הוא מציק, הוא משתעמם... ועוד כהנה וכהנה. כשכל חבריו יצאו לשילוב בכיתות הגדולות, ירדן המשיך לעבוד פרטנית בכיתה הקטנה, וגם אז, טווח הריכוז שלו היה מזערי עד אפסי. בשבועות האחרונים אני מקבלת דיווחים יומיומיים מלאי תשבוחות מהמורה, ובכל סופ"ש הוא מקבל "תעודת הערכה" על התנהגות למופת. אפילו מורות שמעולם לא כתבו לי משתפכות במחברת הקשר. וזה - מבלי שיידעתי עד עכשיו את הצוות כדי למנוע אפקט פיגמליון. גם בבית השינוי מהותי ומורגש. הטיקים (מהריטלין) נעלמו כמעט לגמרי. האובססיות, שקצת חזרו בתקופה האחרונה, פחתו. טווח הקשב והריכוז עלה פלאים ואיתו התקשורת. אתמול אמא שלי התחילה לבכות מהתרגשות כי הוא היה אצלה כל הערב והיה פשוט מלאך. כנראה שמשהו בשילוב של הסטרטרה עם הריספרדל סוף סוף עושה את העבודה ואני מתחילה קצת, קצת, לראות את האור. בעיקר לגבי המשך לימודיו. זהו. רציתי לשתף בהתרגשות שלי. אני יודעת שהנושא התרופתי עצמו שנוי במחלוקת, והמון הורים נרתעים ממנו וגורמים לילד להיתקע במקום שלא טוב לו, מעודף כוונות טובות. אני בעד לקחת סיכונים מבוקרים ולנסות כל דבר כדי לגרום לילד למצות את מלוא הפוטנציאל שלו. ואני שמחה שבינתיים זה נראה טוב. חמסה חמסה חמסה, מלח מים שום בצל, טפו טפו טפו.
היי חבר'ה, התאפקתי המון זמן (שבוע לפחות
