רוצה לשתף
אני בת 34 ואמא שלי ז"ל נפטרה לפני שנתיים וחצי אהבתי את אמא מאוד למרות שלא תמיד היא החזירה לי אהבה כזאת שאפשר להרגיש היו לאמא דרכים מסויימות ואחרות לתת אהבה כמו לדאוג שלא אחזור מאוחר או שאכלתי טוב וכו' לפני שאמא נפטרה היא לא דיברה איתי מעל ל3 חודשים ועד היום נורא קשה לי שנפרדנו ככה אני יודעת שהיה מאוד מאוד חשוב לה תמיד שאני אתחתן כבר ואקים משפחה ולכן היא לחצה עלי תמיד לעזוב כבר את הבית ובאמת עזבתי את הבית חצי שנה לפני שהיא נפטרה כתוצאה מהלחץ שהיא הפעילה אחרי שעזבתי את הבית עברתי תקופה שהיתה גם טובה אבל גם מאוד בודדה מצד אחד הפכתי להיות עצמאית קניתי לי רכב והתחלתי לנהוג, הכרתי חברים חדשים, למדתי לנקות ולבשל ובכלל למדתי איך להסתדר בחיים. מצד שני הרגשתי מאוד בודדה . אמא סירבה לדבר איתי ולכן הייתי נשארת בימי שישי בערב לבד בבית ובכלל היה נורא קשה הנתק הזה ממנה והבדידות הלכה וגדלה. אחרי שאמא נפטרה הבדידות רק גדלה ואיתה תחושת ההחמצה וההרגשה שלא גרמתי לאמא להיות מרוצה ממני רציתי נורא שאמא תהיה רגועה שם למעלה ושתהיה מרוצה ממני אז נכנסתי לטארנס של חיפוש זוגיות גילתי שהכל הפך להיות קשה ושוב אמא צדקה אני כבר לא הבחורה הצעירה שהרשתה לעצמה לשחק גילתי פתאום שדברים משתנים ואני הפכתי להות פחות אטרקטיבית ואף גבר כבר לא מוכן להפוך למעני עולמות( טוב חצי עולם) ושוב אמא צדקה כשאמרה לי למהר ולהזדרז ואז פגשתי בחור . בחור טוב כזה ממשפחה טובה נראה נחמד לא ממש הטעם שלי , מתנהג יפה והוא ממש התלהב ממני מהר מאוד הוא עבר לגור אצלי בבית בהתחלה אני כעסתי שהוא כל הזמן מסביבי כי כבר התרגלתי לשקט שלי אבל הבדידות והלבד גברו על הכל ופינתי לו מקום בארון. 8 חודשים שאלתי אותו מה עם חתונה והוא הסכים שאלתי אפשר להתחיל לנסות להביא ילדים והוא הסכים כמה חודשים אחרי נכנסתי להריון אבל הבחור החליט שאנחנו לא מתאימים ועזב אותי אני לבדי בהריון חודש חמישי כבר בלי אמא, בלי חבר, מעט חברים וחברות והרבה הרבה לבד אבא כועס שלא התחתנו אז הוא לא מדבר איתי כבר 5 חודשיים אחים ואחיות עוזרים ואוהבים אבל יש להם משפחות משלהם והם עסוקים מתגעגעת נורא נורא לאמא ומרגישה שעדיין היא לא מרוצה ממני ודואגת ואולי הייתה אומרת לי לנהוג אחרת ובטוח כועסת שלא התחתנתי ושנשארתי לבד. אם מישהי מזדהה עם מה שאני כותבת עם ההרגשה , הבדידות הפחד .... אם מישהי עברה חוויה דומה.. עד כמה השפיע המוות של אמא שלכן על הרצון שלכן ליצור חיים חדשים... האם בדיעבד זה היה נכון , לא נכון תחושת החמצה שלא הקשבתי שעשיתי מה שאני רוצה מלווה גם אתכן ואיך לומדים לעשות הפרדה תכתבו לי חוץ מזה אשמח להכיר. תודה
אני בת 34 ואמא שלי ז"ל נפטרה לפני שנתיים וחצי אהבתי את אמא מאוד למרות שלא תמיד היא החזירה לי אהבה כזאת שאפשר להרגיש היו לאמא דרכים מסויימות ואחרות לתת אהבה כמו לדאוג שלא אחזור מאוחר או שאכלתי טוב וכו' לפני שאמא נפטרה היא לא דיברה איתי מעל ל3 חודשים ועד היום נורא קשה לי שנפרדנו ככה אני יודעת שהיה מאוד מאוד חשוב לה תמיד שאני אתחתן כבר ואקים משפחה ולכן היא לחצה עלי תמיד לעזוב כבר את הבית ובאמת עזבתי את הבית חצי שנה לפני שהיא נפטרה כתוצאה מהלחץ שהיא הפעילה אחרי שעזבתי את הבית עברתי תקופה שהיתה גם טובה אבל גם מאוד בודדה מצד אחד הפכתי להיות עצמאית קניתי לי רכב והתחלתי לנהוג, הכרתי חברים חדשים, למדתי לנקות ולבשל ובכלל למדתי איך להסתדר בחיים. מצד שני הרגשתי מאוד בודדה . אמא סירבה לדבר איתי ולכן הייתי נשארת בימי שישי בערב לבד בבית ובכלל היה נורא קשה הנתק הזה ממנה והבדידות הלכה וגדלה. אחרי שאמא נפטרה הבדידות רק גדלה ואיתה תחושת ההחמצה וההרגשה שלא גרמתי לאמא להיות מרוצה ממני רציתי נורא שאמא תהיה רגועה שם למעלה ושתהיה מרוצה ממני אז נכנסתי לטארנס של חיפוש זוגיות גילתי שהכל הפך להיות קשה ושוב אמא צדקה אני כבר לא הבחורה הצעירה שהרשתה לעצמה לשחק גילתי פתאום שדברים משתנים ואני הפכתי להות פחות אטרקטיבית ואף גבר כבר לא מוכן להפוך למעני עולמות( טוב חצי עולם) ושוב אמא צדקה כשאמרה לי למהר ולהזדרז ואז פגשתי בחור . בחור טוב כזה ממשפחה טובה נראה נחמד לא ממש הטעם שלי , מתנהג יפה והוא ממש התלהב ממני מהר מאוד הוא עבר לגור אצלי בבית בהתחלה אני כעסתי שהוא כל הזמן מסביבי כי כבר התרגלתי לשקט שלי אבל הבדידות והלבד גברו על הכל ופינתי לו מקום בארון. 8 חודשים שאלתי אותו מה עם חתונה והוא הסכים שאלתי אפשר להתחיל לנסות להביא ילדים והוא הסכים כמה חודשים אחרי נכנסתי להריון אבל הבחור החליט שאנחנו לא מתאימים ועזב אותי אני לבדי בהריון חודש חמישי כבר בלי אמא, בלי חבר, מעט חברים וחברות והרבה הרבה לבד אבא כועס שלא התחתנו אז הוא לא מדבר איתי כבר 5 חודשיים אחים ואחיות עוזרים ואוהבים אבל יש להם משפחות משלהם והם עסוקים מתגעגעת נורא נורא לאמא ומרגישה שעדיין היא לא מרוצה ממני ודואגת ואולי הייתה אומרת לי לנהוג אחרת ובטוח כועסת שלא התחתנתי ושנשארתי לבד. אם מישהי מזדהה עם מה שאני כותבת עם ההרגשה , הבדידות הפחד .... אם מישהי עברה חוויה דומה.. עד כמה השפיע המוות של אמא שלכן על הרצון שלכן ליצור חיים חדשים... האם בדיעבד זה היה נכון , לא נכון תחושת החמצה שלא הקשבתי שעשיתי מה שאני רוצה מלווה גם אתכן ואיך לומדים לעשות הפרדה תכתבו לי חוץ מזה אשמח להכיר. תודה
