רוצה לשתף...

trini

New member
רוצה לשתף...

ב21.10.2001 אחי התאבד. הוא היה בן 22 ואדם מקסים, רגיש עד פחד ו... אין מה להגיד, בתום שרותו הצבאי, ממש באותו יום הוא טס לארה"ב כמו רב החברה הצעירים "לעשות כסף". בזמן שהותו בארה"ב היה נתון ללחץ רב, גם בגלל הריחוק וגם בגלל הרצון להרויח הרבה ומהר...ו...עישן גראס כתוצאה מהשילוב של השניים [הלחץ והגראס] הוא קיבל "התמוטטות עצבים" כפי שקרויה בפי העם, וכפי שהסביר הפסיכיאטר שטיפל בו לאחר מכן, הוא היה שרוי בפסיכוזה המלווה במניה דיפרסיה .וכך חזר לארץ [אבי הביאו] וטופל כפי שציינתי אצל פסיכיאטר וגם היה בכפר איזון מקום ממש מדהים למי ששמע עליו. אך כל אלה לא עזרו לו לצאת, לפקוח את העיניים, להמתין בסבלנות לחזרה שלו לעצמו וכפי שסיפרתי בסוף הוא שם קץ לחייו, ובכך הוסיף עוד משפחה, וחברים רבים למשפחת השכול, כל ההקדמה הזו באה כי אני פשוט כל כך, כל כך, כל כך מתגעגעת אליו, שפשוט קשה, קשה, קשה לי ,כל החיים שלי השתנו ללא הכר ואני רואה את עצמי בעליות וירידות כאילו אני באיזו רכבת הרים מטורפת של החיים, ואני צריכה להיות "חזקה" בשביל ההורים וילדיי ולהראות לכולם שהכל בסדר והחיים ממשיכים אבל, הם לא קשה עצוב חסר לי אחי שלי המקסים ברק שלי המתוק מתגעגעת כל כך. רינת.
 

גריני

New member
טריני שמתחרזת עם גריני...../images/Emo24.gif

נוגע ללב מכתבך וכאבך. רציתי רק לומר לך שקראתי והרגשתי ואולי רק עוד כמה מילים - כחומר למחשבה - אולי, אם תצליחי להתנתק מהאחריות לרגשותיהם של אחרים, ויהיו קרובים ויקרים ככל שיהיו, הכוונה שלי לצורך שלך להיות "חזקה" עבור ההורים והילדים - אם תצליחי, מידי פעם, להתנתק מזה וללכת עם הרגשות שלך.... אולי יהיה קל יותר. גם הקרובים לך צריכים לדעת - שאת כמו כולם: כואבת ובוכה וכועסת, ובהזדמנויות אחרות אחרת: נהנית, אוהבת, שמחה.... כל קשת הרגשות ש"מותר" להוריך - מותר גם לך! את מוסיפה לעצמך כאב וקושי - בעצם הצורך להסתיר את הרגשות הקשים בפני אחרים. מדבר אליך? ועוד
לך וגם
 
למעלה