Anna begins cc
New member
רוצה לשתף.
ציפורים יקרות, אני צריכה לכתוב את שעל לבי, ואין מאזינים טובים מכם.
אני מקווה שזה בסדר שפתחתי פוסט נפרד (רינתי, שרשרי אותי כראות עיניך.)
אני רוצה לספר לכם על חברה שלי.
הכרתי אותה לפני 16 שנים,
בגיל 12.
בחורה קטנה, 1.50 וקצת,
אחר כך גיליתי שמידותיה קשורות למאבק במחלת כליות, דיאליזות ו3 השתלות שעברה בשלבים שונים בחייה.
אני יודעת שזה משהו שתמיד אומרים, אבל במקרה שלה זה כל כך נכון- מלבד מידותיה, לא ראו עליה.
היא הייתה מלאת חיים, שובבה, טמפרמנטית ורגישה בטירוף. מזל דגים
אחרי ההשתלה השנייה שלה, בגיל 15, כשהייתה באופן קבוע על סטרואידים ופניה השתנו בצורה כל כך קיצונית שכבר היה קשה לזהות אותה, היא לא הסתגרה בבית כמו שאחרים היו עושים. היא נסעה איתי לפסטיבל ערד. ישנה איתי בשק שינה על הדשא, רקדה איתי בהופעות.. חיה את חייה מבלי לתת לדבר לעצור אותה.
היא הדריכה איתי בתנועת הנוער, יצאה עם החניכים לטיולים, לא התלוננה לרגע.
כשלא יכלה להתגייס לצבא, התנדבה לשירות לאומי לשנתיים, ואת חייה ולימודיה הקדישה לריפוי בעיסוק עם דגש על טיפול בילדים,
רק חדי האבחנה היו שמים לב שבכל דבר שאכלה הייתה מבקשת "בלי מלח, בבקשה". בגלל הכליות.
את הניתוח האחרון עברה לפני 7 או 8 שנים כבר (אם אני לא טועה) והוא הצליח, אבל תמיד היא הייתה אומרת לנו "החיים שלי יהיו קצרים. מושתלי כליה לא חיים זמן רב".
בשנים האחרונות הקשר ביננו התנתק, כמו שקורה בחיים. כשהיינו נפגשות במקרה היינו מתחבקות ומתרגשות, מבטיחות אחת לשנייה שאוטוטו אנחנו נפגש להשלמת פערים, ובכל זאת נותנות לחיים לקחת אותנו למקומות אחרים ולא מקיימות את הפגישה.
הייתי מסתפקת בתקשורת וירטואלית, לקרוא על חייה, לראות תמונות שלה בריקודי סלסה, לאחל לה בלבי שתמצא בן זוג ותספיק להגשים את חלומותיה לאהוב, להתחתן, להיות אמא.
היום, ה8.3, הוא יום הולדתה ה29,
היום בבוקר היא הפסידה בקרב נגד מחלת הסרטן.
הלוויתה היה אירוע עצוב מאין כמוהו. כמובן שכך כל ההלוויות,
אבל זו הייתה קורעת לב.
יש כאב כל כך גדול בלדעת שאדם שאתה אוהב פשוט לא הספיק לחיות.
ויש כעס גדול ובלתי נמנע, על ההתרחקות, על הנתק, על כל הפעמים שאמרתי לעצמי "אני חייבת להתקשר אליה" ולא עשיתי זאת.
"מי היה מאמין שהנצח יכול להסתיים
באבחת הסכין של החיים הקצרים.."
http://www.youtube.com/watch?v=c0iEj7alzAI
יהי זכרה ברוך.
ציפורים יקרות, אני צריכה לכתוב את שעל לבי, ואין מאזינים טובים מכם.
אני מקווה שזה בסדר שפתחתי פוסט נפרד (רינתי, שרשרי אותי כראות עיניך.)
אני רוצה לספר לכם על חברה שלי.
הכרתי אותה לפני 16 שנים,
בגיל 12.
בחורה קטנה, 1.50 וקצת,
אחר כך גיליתי שמידותיה קשורות למאבק במחלת כליות, דיאליזות ו3 השתלות שעברה בשלבים שונים בחייה.
אני יודעת שזה משהו שתמיד אומרים, אבל במקרה שלה זה כל כך נכון- מלבד מידותיה, לא ראו עליה.
היא הייתה מלאת חיים, שובבה, טמפרמנטית ורגישה בטירוף. מזל דגים
אחרי ההשתלה השנייה שלה, בגיל 15, כשהייתה באופן קבוע על סטרואידים ופניה השתנו בצורה כל כך קיצונית שכבר היה קשה לזהות אותה, היא לא הסתגרה בבית כמו שאחרים היו עושים. היא נסעה איתי לפסטיבל ערד. ישנה איתי בשק שינה על הדשא, רקדה איתי בהופעות.. חיה את חייה מבלי לתת לדבר לעצור אותה.
היא הדריכה איתי בתנועת הנוער, יצאה עם החניכים לטיולים, לא התלוננה לרגע.
כשלא יכלה להתגייס לצבא, התנדבה לשירות לאומי לשנתיים, ואת חייה ולימודיה הקדישה לריפוי בעיסוק עם דגש על טיפול בילדים,
רק חדי האבחנה היו שמים לב שבכל דבר שאכלה הייתה מבקשת "בלי מלח, בבקשה". בגלל הכליות.
את הניתוח האחרון עברה לפני 7 או 8 שנים כבר (אם אני לא טועה) והוא הצליח, אבל תמיד היא הייתה אומרת לנו "החיים שלי יהיו קצרים. מושתלי כליה לא חיים זמן רב".
בשנים האחרונות הקשר ביננו התנתק, כמו שקורה בחיים. כשהיינו נפגשות במקרה היינו מתחבקות ומתרגשות, מבטיחות אחת לשנייה שאוטוטו אנחנו נפגש להשלמת פערים, ובכל זאת נותנות לחיים לקחת אותנו למקומות אחרים ולא מקיימות את הפגישה.
הייתי מסתפקת בתקשורת וירטואלית, לקרוא על חייה, לראות תמונות שלה בריקודי סלסה, לאחל לה בלבי שתמצא בן זוג ותספיק להגשים את חלומותיה לאהוב, להתחתן, להיות אמא.
היום, ה8.3, הוא יום הולדתה ה29,
היום בבוקר היא הפסידה בקרב נגד מחלת הסרטן.
הלוויתה היה אירוע עצוב מאין כמוהו. כמובן שכך כל ההלוויות,
אבל זו הייתה קורעת לב.
יש כאב כל כך גדול בלדעת שאדם שאתה אוהב פשוט לא הספיק לחיות.
ויש כעס גדול ובלתי נמנע, על ההתרחקות, על הנתק, על כל הפעמים שאמרתי לעצמי "אני חייבת להתקשר אליה" ולא עשיתי זאת.
"מי היה מאמין שהנצח יכול להסתיים
באבחת הסכין של החיים הקצרים.."
http://www.youtube.com/watch?v=c0iEj7alzAI
יהי זכרה ברוך.