רוצה לשתף
הבת שלי, עולה לכיתה ג', בילתה בשבועיים האחרונים בקייטנת גן החיות התנ"כי בירושלים. ביום הראשון של הקייטנה, הראתה המנהלת לילדים ולהורים את הפילים בתהלוכת הבוקר שלהם, והזכירה כי הפילה אביגיל בסוף הריון, ואולי עוד תהיה המלטה בגן. בשבוע השני של הקייטנה סיפרו לילדים שההמלטה התחילה, ושהפרה נמצאת במכלאה שלה, בצירי לידה. "יום הפילים" שתוכנן נדחה עד לאחר ההמלטה. ביום רביעי אמר לי המדריך שההמלטה מתעכבת, ושזה סיפור עצוב כי כנראה הוולד מת, ומסובך להוציא אותו. הקייטנה הסתיימה ביום חמישי, בלי "יום פילים". ביום שישי בערב, במהלך ניסיונות חילוץ הוולד המת, מתה גם הפילה אביגיל. נכון שכאשר אנשים מתים זה הרבה יותר עצוב. נכון שרציחות הן טרגדיה. אבל גם מוות כזה הוא מאוד עצוב לי. ועדיין לא החלטתי מה, אם בכלל, לומר לילדה שלי בנושא.
הבת שלי, עולה לכיתה ג', בילתה בשבועיים האחרונים בקייטנת גן החיות התנ"כי בירושלים. ביום הראשון של הקייטנה, הראתה המנהלת לילדים ולהורים את הפילים בתהלוכת הבוקר שלהם, והזכירה כי הפילה אביגיל בסוף הריון, ואולי עוד תהיה המלטה בגן. בשבוע השני של הקייטנה סיפרו לילדים שההמלטה התחילה, ושהפרה נמצאת במכלאה שלה, בצירי לידה. "יום הפילים" שתוכנן נדחה עד לאחר ההמלטה. ביום רביעי אמר לי המדריך שההמלטה מתעכבת, ושזה סיפור עצוב כי כנראה הוולד מת, ומסובך להוציא אותו. הקייטנה הסתיימה ביום חמישי, בלי "יום פילים". ביום שישי בערב, במהלך ניסיונות חילוץ הוולד המת, מתה גם הפילה אביגיל. נכון שכאשר אנשים מתים זה הרבה יותר עצוב. נכון שרציחות הן טרגדיה. אבל גם מוות כזה הוא מאוד עצוב לי. ועדיין לא החלטתי מה, אם בכלל, לומר לילדה שלי בנושא.