רוצה לשתף אתכם

ע ו פ ר ה

New member
רוצה לשתף אתכם

תמיד אני מגיבה פה על דברים. היום אני רוצה להזמין אתכם לקרוא דברים שכתבתי. יש לי בלוג והיום הכנסתי בו רשומה על רגשות שעלו בי כשאבא שלי כתב ספר והוציא אותו לאור. אני מזמינה אתכם להיכנס ולקרוא. ואם יש לכם תגובה, אשמח לשמוע. באהבה עופרה מנחה בדמיון מודרך, NLP, פרחי באך וביורוגונומי
 
עפרה היקרה../images/Emo140.gif

קראתי מה שכתבת וזה ריגש אותי מאד. זה אחד הדברים שתמיד גרמו לי לחשוב מה בעצם הכוונה של ההורים בלחץ הזה שמופעל על הילד, לשם מה? איזו מטרה? תמיד חייתי במחשבה מה אבי רוצה ממני, למה הוא מונע ממני דברים חשובים לי בחיים, למה לא נותן לי לחיות בדרך שאני רוצה ובוחרת. כל הזמן אבי היה מונע ממני להוציא כספים, לא, אם יש לך 10 שקלים תוציאי רק 5 שקלים לביזבוז, יש לך 100 תוציאי 50. ותמיד הייתי מתעצבנת, מה אתה רוצה? זה כסף שלי. אבל ביום שבו רציתי להתחתן הבנתי כמה אבי צדק, מכל מה שחסכתי וחסכתי היה לי כסף לכל סידוריי החתונה, ואף להשכיר דירה. וגם בגיל 17 למדתי נהיגה מכספי הפרטי. לכל ילד יש את השאלה הזאת, למה? למה לוחצים עליי? מה הם רוצים ממני? אבל קשה בגיל הזה להבין שבעצם הכוונה של ההורים היא טובה וחיובית.יש חוויות מהעבר שאתה נושא איתך תמיד, כאילו אם הוריי לא היו מונעים ממני היום הייתי יותר מאושר, או לפי דעתי הוריי היו מאד נוקשים ואני הרגשתי קנאה מילדים אחרים שהוריהם היו גמישים יותר. או שאתה אומר לעצמך, אני לא אתנהג כך עם הילד שלי, לא אלחץ, לא אכריח, לא אמנע, לא אגביל אותו. אבל היום כאמא לילדים אני מגיעה למצב של להבין עד כמה אבי צדק ברוב הדברים בהם הוא היה קשה איתי ואף העניש אותי כדיי ללמוד איך להתנהג בעתיד. לפעמים כשהבן עושה משהו אני מוצאת את עצמי מגיבה בדיוק כפי שהגיב אבי, ואז אני חושבת, אווו כמה אבי צדק. אני לא יודעת אם אביך עפרה פעל נכון או לא, להעניש בגלל ספר, אבל אולי זו הייתה בשבילו הדרך הקלה ביותר להבהיר לך את דרך החיים שבה הוא רצה שתלכי.
 

ע ו פ ר ה

New member
גבולות בחינוך

זה דבר חשוב. כשבני הבכור נולד החלטתי שאני לא אשים גבולות. לא אעניש ולא אכה. כשהוא היה בן 15 הבנתי שיש דרכים לשים גבולות והן לא צריכות להיות אלימות. כשהוא היה בן 18 התחלתי לפעול על פי ההבנות שלי. אני חושבת שזה היה המקום שבו התחלתי להעריך את עצמי ולפעול בדרך רוחנית יותר. ילדים צריכים מסגרת, כי זה ביטחון עבורם. אני חושבת שאבי פעל לפי הכלים שהיו לו. עוד לפני כתיבת הספר ניהלנו הרבה שיחות בנושא ועם כתיבת הספר הוא שב ושאל אם סלחתי לו. הוא שוב ביקש סליחה. אני חושבת שסלחתי ושכנראה יש רווח בין סליחה ובין הזכרונות. ישנם ארועים שמפגישים אותי איתם. הם מביאים איתם לעיתים כעסים ברמות כאלה או אחרות, בכל מקרה לא בעוצמות כמו פעם. אז איך אומרים: כל אירוע כזה הוא עוד תיקון. עוד ניקוי. עוד זמן להתבונן בדברים ולראות איזו דרך ענקית עשינו. רחל, תודה על התגובה. באהבה עופרה מנחה בדמיון מודרך, NLP, פרחי באך וביורוגונומי
 
למעלה