במזל בתולה
New member
רוצה לשתף אתכם
בשנה האחרונה אני מרגישה שפיתחתי רגישות גבוה כלפי הילדה שלי, איך מדברים אליה, איך מתיחסים אליה, איך נוהגים בה. וזה בעיקר במפגשים המשפחתיים, והם רבים.(כמעט כל שבת). רוב הזמן אני נותת לה להיתמודד עם זה לבד, מחבקת נמצאת שם בשבילה, אני מוכרחה לציין שיש לי אחיות נפלאות, אוהבות, והעוגן של חיי. הילדה שלי אוהבת וקשורה מאוד למשפחה, בעיקר למשפחה של אחותי הגדולה. כיוון שהילדים שם צעירים מהילדה שלי ב 4 שנים ויותר, אני לא מפסיקה לשמוע הערות, תעשי כך, למה כך , את גדולה, תוותי, לה את לא מספרת, למה את מלשינה,ועוד ועוד...... לא פעם אמרה לי אוף אני עוד ילדה, איך אני מצטערת שאני גודלת. וכשאני אומרת לה שאני יכולה להגיד משהו, היא עונה לי, לא יהיה ריב במשפחה. הבעיה שאני מאוד נפגעת והופכת להיות רגישה, לכל הנושא הזה. עד שלפעמים בא לי לוותר על הביקורים. וכשאני אומרת משהו מתחיל ויכוח על חינוך, אני כמעט לא מוכנה לקבל ביקורת על הדרך שאני מגדלת את הילדה, וזה כבר סיפור אחר וארוך. (ויש לי ילדה מקסימה, נבונה, עם אינטלגנציה רגשית גבוה) הרגישות והפגיעות הגבוה שלי גרמה להתפרצות מבישה בערב חג. אם כי בלתי נמנעת לחלוטין מבחינתי(בעיקבות אלימות מילולוית מצד גיסי כלפי הילדה) פשוט הרגשתי שהוא התביית עליה כמו טיל שיוט. וחזרתי הביתה עצובה פגועה ובוכיה.במקום להישאר כל החג. מלבד הצער שלי על מה שעוללתי לילדה(היא ממש נבהלה, ולא דברה על זה עד עכשיו). אני לא יודעת לאן ילכו פני הדברים. ולא הייתי רוצה ליצור קרע במשפחה. ואני לא מצליחה לענות לעצמי ,למה פיתחתי כזו רגישות עד לנקודת התפרצות. אני אשמח לשמוע את דעתכם ומצטערת שיצא כל כך ארוך,(יש עוד המון בתוך הנשמה) אני מאוד עצובה,ןמצטערת שהיתפרצתי ולא הגבתי מתוך עוצמה, אלא מתוך הרגש.
בשנה האחרונה אני מרגישה שפיתחתי רגישות גבוה כלפי הילדה שלי, איך מדברים אליה, איך מתיחסים אליה, איך נוהגים בה. וזה בעיקר במפגשים המשפחתיים, והם רבים.(כמעט כל שבת). רוב הזמן אני נותת לה להיתמודד עם זה לבד, מחבקת נמצאת שם בשבילה, אני מוכרחה לציין שיש לי אחיות נפלאות, אוהבות, והעוגן של חיי. הילדה שלי אוהבת וקשורה מאוד למשפחה, בעיקר למשפחה של אחותי הגדולה. כיוון שהילדים שם צעירים מהילדה שלי ב 4 שנים ויותר, אני לא מפסיקה לשמוע הערות, תעשי כך, למה כך , את גדולה, תוותי, לה את לא מספרת, למה את מלשינה,ועוד ועוד...... לא פעם אמרה לי אוף אני עוד ילדה, איך אני מצטערת שאני גודלת. וכשאני אומרת לה שאני יכולה להגיד משהו, היא עונה לי, לא יהיה ריב במשפחה. הבעיה שאני מאוד נפגעת והופכת להיות רגישה, לכל הנושא הזה. עד שלפעמים בא לי לוותר על הביקורים. וכשאני אומרת משהו מתחיל ויכוח על חינוך, אני כמעט לא מוכנה לקבל ביקורת על הדרך שאני מגדלת את הילדה, וזה כבר סיפור אחר וארוך. (ויש לי ילדה מקסימה, נבונה, עם אינטלגנציה רגשית גבוה) הרגישות והפגיעות הגבוה שלי גרמה להתפרצות מבישה בערב חג. אם כי בלתי נמנעת לחלוטין מבחינתי(בעיקבות אלימות מילולוית מצד גיסי כלפי הילדה) פשוט הרגשתי שהוא התביית עליה כמו טיל שיוט. וחזרתי הביתה עצובה פגועה ובוכיה.במקום להישאר כל החג. מלבד הצער שלי על מה שעוללתי לילדה(היא ממש נבהלה, ולא דברה על זה עד עכשיו). אני לא יודעת לאן ילכו פני הדברים. ולא הייתי רוצה ליצור קרע במשפחה. ואני לא מצליחה לענות לעצמי ,למה פיתחתי כזו רגישות עד לנקודת התפרצות. אני אשמח לשמוע את דעתכם ומצטערת שיצא כל כך ארוך,(יש עוד המון בתוך הנשמה) אני מאוד עצובה,ןמצטערת שהיתפרצתי ולא הגבתי מתוך עוצמה, אלא מתוך הרגש.