רוצה לשפוך את לבי

[עולם המים1]

רוצה לשפוך את לבי

אין לי כבר כוח להמשיך בנישואין האלה, ומצד שני אין לי את הכוחות לקום ולעזוב (יש שני ילדים קטנים בבית). לא רוצה לחיות כל חיי בלי אהבה. הקרירות שלו, חוסר הפרגון, חוסר היכולת לתת, פשוט הורגים אותי. אני לא חושבת שיעוץ יוכל לעזור (למרות שננסה) כי משהו מת בקשר. אני לא חושבת שהוא מרגיש אותו דבר כי הוא פשוט אף פעם לא היה זקוק ליותר מדי במערכת יחסים. כשהרגשתי שאין תקשורת בינינו הוא אמר לי שהוא לא מבין על מה אני מדברת ושהכל נראה לו תקין, אבל היום הוא כבר מבין שמשהו לא תקין. אך הוא תמיד מאשים אותי... אני כל כך זקוקה ליד שתחבק אותי, שתתמוך בי ברגעי משבר (והוא לעומת זאת מתרחק ומתנכר כשאני זקוקה ליד הזו), זקוקה לכתף לבכות עליה ("..כשאת בוכה את גורמת לי להתרחק ממך עוד יותר..." אפשר לחשוב כמה הוא קרוב כשאני לא בוכה). פעם הייתי הרבה יותר שמחה. באירועים הייתי רוקדת, משתוללת, הייתי מחפשת סיבות למסיבות. היום, כשיש אירוע, אני יושבת, חסרת חשק וכוח לקום ולרקוד. לפעמים מכריחה את עצמי, אולי אז אצא מזה. אם זה המצב לאחר 6 שנים יחד, מה יקרה עוד 10,20 שנה? בלב כל הזמן תחושת מועקה. חוסר חשק להמשיך לחיות כך, אך מאיפה שואבים את הכוחות לקום ולעזוב? ומה יהיה עם הילדים (אחד הדברים שמטרידים אותי הוא המחשבה שהילדים שלי יגדלו להורים גרושים, לא פייר כלפיהם. גם יכול לגרום לבעיות חברתיות, לא?) תודה למי שהקשיב ושרד עד כאן. שבת שלום.

 

[a n a t i 3 3]

את יודעת מה הדבר שהכי הפחיד אותי?

שהילדים שלי יגדלו להורים מתוסכלים ולא מאושרים, לא פייר כלפיהם. גם יכול לגרום לבעיות חברתיות

 

[סיגלורונן]

עזבתי את הבית עם ילדה בת חמש ועוד

קטנה אחת בת שנתיים וחודשיים..... לא היה לי קל , לא היה לי כסף , חזרתי להורים עם שני ילדים ו...מזוודה קטנה ! מה שנקרא יצאתי עם התחתונים ... הייתי כל כך מתוסכלת שחשבתי שיותר גרוע כבר לא יכול להיות אז למה להישאר איתו בכלל ???? לרגע לא מצטערת למרות כל הקשיים , היו לי (ולילדים) שנים קשות מאוד. גרושים של הורים לא גורמות לילדים בעיות חברתיות , זה אולי היה נכון לפעם שגרושין היה "עסק נדיר" אבל היום זה ממש לא . מבינה את המצב שלך , ממליצה בכל מקרה ללכת ליעוץ (שיכול לעזור גם אם תחליטו לפרק ת'חבילה ). מאחלת לך להצליח בכל מה שתחליטי ! ויכולה לספר לך שהיום אני מאושרת ! שתהיה לך שנה טובה

 

[הנדרסון מלך הגשם]

התמונה שאת מתארת היא

קשה ועצובה, תמונה של קור רגשי וחוסר רגש וחוסר אכפתיות מוחלט. לדעתי ילדים שיגדלו כשהם במשך 18 שנים רואים יום יום שעה שעה דפוס יחסים כזה קר מנוכר ומעוות, נטול חמלה ורגש חברות לבת הזוג, יצאו הרבה יותר פגועים מילדים שיגדלו כשההורים גרושים, והדפוס הזה עלול להטמע בהם ! ברור שאת צריכה כוחות רגשיים ויכולת התמודדות כלכלית לפחות ברמה הבסיסית לצורך פרידה , כמו כן אם ניתן עוד לשקם/לתקן ע"י פניה ליעוץ מקצועי, רצוי לתת לזה צאנס. המצב הזה נראה לו תקין ונורמלי? לא מפריע לו לחיות ככה? אין לו צרכים רגשיים לא מסופקים? מבחינתו אפשר להמשיך ככה עוד 30 שנים? עצוב.

 

[Netta79]

עולם המים ../images/Emo186.gif

ניסיתם לעבוד על העניין הזה? של היחס שלו ...? למה הוא מתרחק ממך כשאת בוכה ? לפרק זוגיות זה לא קל , את וודאי יודעת , לפעמים בלתי אפשרי להיות בתוך הזוגיות ואז כולם מתמודדים , כן , גם הילדים ... אני מאמינה שאפשר לפעמים לשפר דברים , אולי ניסיתם , אני לא יודעת אבל ממליצה

אני מסכימה לגמרי עם ענתי , ילדים צריכים קודם כל , הורים מאושרים ואני מאחלת לך , שתצליחי , שיהיה בך הכוח , לא משנה מה תחליטי לעשות אוי , יקירתי , אני איתך ! שתהיה שנה יותר טובה מזו שקדמה לה

~נטע

 

[שגית המקורית]

קוראת אותך וכאילו המילים יוצאות...

מפי, חוץ ממשפט אחד שאמרת "חוסר חשק לחיות" אני פרודה כבר חצי שנה עברתי בדיוק את מה שאת מתארת ועוד יותר מזה... יש לי ילדה קטנה שממנה שאבתי את הכוח לקום וללכת, נכון זה בטח לא נעים לגדול להורים גרושים, אבל לחיות בשקר זה הרבה יותר גרוע... טוב לנסות טיפול לפני ש"שוברים את הכלים" ככה תדעי שעשית הכל. אני כל כך מבינה את הקושי שלך, שולחת לך חיבוק חזק לעידוד

מאחלת לך המון בהצלחה ושבת שלום

 

[עולם המים1]

כשאני חושבת על זה..

קצת הגזמתי עם חוסר החשק לחיות. אין לי כוונה חס וחלילה לסיים עם החיים...הילדים גם לי נותנים חשק וכוח כן להמשיך ולא להשבר לגמרי. תודה רבה לך על העידוד. בהחלט זקוקה לזה! שבת שלום גם לך!

 

[חתול לבן חתול שחור]

לעולם..בואי נעשה קצת סדר..

את והילדים שלך,לפי דברייך,"חיים" עם: 1.קרירות. 2.חוסר פירגון. 3.חוסר יכולת לתת. 4.אין תיקשורת. 5.הקשר ביניכם מת. 6.לא מבין על מה את מדברת. 7.הכל נראה לו תקין. 8.תמיד מאשים אותך{שופט בבית משפט}-מפיל האחריות עלייך. 9.אין יד מחבקת. 10.אין כתף תומכת. 11.מתרחק ומתנכר. 12.אין כתף לבכות עליה. וזה גורם לך: 1. לבכות. 2.אין כוח להמשיך. 3.אין כוח לקום ולעזוב. 4.תחושת מועקה בלב. 5.חוסר חשק להמשיך לחיות כך. ומה מטריד אותך? שהילדים יגדלו להורים גרושים. שיגדלו באווירה כזו-זה בסדר? היכן האחריות שלך? מה צריך עוד לקרות כדי שתארזי את עצמך ותקומי ותעשי מעשה? התיזה שילדים להורים גרושים יגדלו עם בעיות חברתיות-פאסה. היום יש המון גרושים וגם ילדים גרושים והבעיות של הילדים חברתיות ונפשיות נובעות מהיחסים של ההורים בתקופת הנישואין "עיכוב" בהחלטה של "להתגרש" וביחסים בין ההורים הגרושים והילדים משלמים את המחיר. איזו דוגמא יקחו הילדים שלך בחייהם? את חושבת שהם לא רואים כלום?..יש לך טעות ! הם רואים ומרגישים וזה מה שיקחו איתם לזוגיות בחייהם. אז קחי אחריות על חייך ועל חייהם של ילדייך..עשי מעשה וצאי מהקשר האומלל הזה שאת נתונה בו. זה לא יהיה,בהכרח,קל אבל את הפירות תקצרי אח"כ{את והילדים}. והכי חשוב..אהבה..הרבה אהבה לילדים..זה כל מה שהם צריכים. {לא אמא אומללה ומייפחת,לא אמא עצובה וכואבת}

 

[חתול לבן חתול שחור]

מייפחת=מתייפחת

 

[עולם המים1]

לגבי הילדים - לא ממש נכון

איתם הוא כן חם. מאוד אוהב אותם (אף על פי שאין לו הרבה סבלנות). הקשר בינינו אף פעם לא היה מדהים, אבל בחודשים אחרונים המצב מחמיר. אני לא בטוחה שהילדים שמים לב, כי לידם אנו משתדלים להתנהג רגיל (לפחות לא בשלב הזה), והם גם די קטנים (5 ו 2.5) אני שומעת על זוגות שחיכו 10-15 שנים כדי להגיד שזה לא זה. אצלנו המצב ממש גרוע משהו כמו 2-3 חודשים. אך כפי שכבר אמרתי, הקשר אף פעם לא היה מדהים. אני לא מבינה מה יש לזוגות לחכות כל כך הרבה שנים כדי להודות שזה לא מתאים. יש בי כרגע המון פחדים (גם ממה שיגידו, על אף האבסורד שבזה), אבל הנושא לאט לאט מתגבש בתוכי. אם פעם פחדתי מהמילה "גירושין", היום אני פוחדת יותר מההשלכות, אבל אני מאמינה שזה יגיע במוקדם או במאוחר (ועדיף מוקדם כי אני כן רוצה חיי זוגיות נורמליים, מישהו שיאהב ויתמוך). בכל אופן תודה לכולם על העזרה והתמיכה, זה מאוד עוזר ומחזק!

 

[שלגיה 13]

אני אגלה לך סוד.....

וזה נכון על פי הניסיון וההגיון שלי, לילדים קטנים הרבה יותר קל לההסתגל לגירושין מאשר לילדים גדולים, ואני מדברת איתך גם על "ילדים" בני עשרים. אז טוב תעשי לך ולהם אם תעזבי עכשיו. את יכולה לדפדף לארכיון ולקרוא עד כמה השתפרו חיים של אנשים לאחר הגירושין. כמובן שזה לא קל ושיש זמנים קשים, אבל הכל יתקבל לך באהבה כי את עושה למען עצמך, ולא תלויה בחסכים הרגשיים של אף אחד! חזקי ואמצי!

 

[לבדיתי]

חתול חסר אחריות שכמוך....למה?

למה לתת עצה כל כך הרת גורל? הרי אינך מכיר אותה ואת בן זוגה, אינך מכיר את כל מערכת הנימים שמרכיבה את נישואיהם, איך אתה יכול להיות כל כך נחרץ. זה גובל בחוסר אחריות האופיינית לחתולי רחוב..., אני מקווה שהיא לא תשמע בקולך האימפולסיבי ושכן תיגש ליעוץ מקצועי, תנסה את כל הדרכים בטרם תחתוך בצורה נחרצת כפי שיעצת לה. אצלך החשבון מאד פשוט, אתה עושה רשימת מכולת: זה וזה מה יש וזה וזה מה אין ומכאן מסקנה מאד חד משמעית לך: לכי תעשי את הצעד... אתה לא חושב שזה מסוכן ליעץ כך לאנשים? לא לכולם יש 7 נשמות. לרוב משמתה הנשמה אין אחרת....

 

[נטע31]

המצב שאת מתארת

לא קל לחיות ככה. לגבי הילדים חושבת שקיבלת מספיק תשובות שעונות לך על השאלות. החששות לפני גירושין אכן כבדים, מסכימה איתך שצריך כוחות לקום ולעצוב אבל זהו תהליך, זה לא קורה ביום וכשזה קורה יש את הכוחות הם מגיעים כשצריך אותם ממשפחה מחברים ומתוכך. כנראה משהו מת בקשר בינכם, נגמר לכם, את זה תגלי בוודאות לאחר הייעוץ שאתם מתכוונים לפנות. לחיות חיים רדודים מתוך פשרה זה לא הולך, את חייבת לעמצך ולילדים. בהצלחה

 

[הקוסם המקסים]

ובעצם למה לא לבדוק עד הסוף....

מה גורם ליחסים הלא מפרגנים בינכם, אולי אתם לא מדברים ומלבנים מספיק את הדברים... בדקו, מה קרה לאהבה ולאן נעלמה החברות כבר בשלב הזה.. בדקו לבד ואם קשה לכם עם עצמכם, קחו יעוץ זוגי,פישור או גישור. בדקי את עצמך, במה את פעלת שלא כשורה ומציע לך לבדוק אם בעלך איתך או מצא אופציות אחרות במקומך.. ורק אחר כך ללכת לצדדים הפרקטיים של גירושין. לא ציינת מה המצב הכלכלי שלכם - זהו פרמטר חשוב ביכולת לממש המשך חיים נורמאליים אחר כך. לבי, לבי..עליך

 

[עולם המים1]

מה אגיד ומה אומר...

ניסיתי בלי סוף לדבר...אך בכל פעם התחרטתי עם התגובה שקיבלתי... כששאלתי מה אני עושה לא בסדר, ניסיתי לשפר, אך זה לא שינה (הוא גם מודה בכך שהוא לא ממש יודע להעניק...למרות שכשהוא חיזר הוא ידע יפה מאוד...). אולי יש לו מישהי, אני לא יודעת (אם הייתי יודעת בודאות שכן זה היה מאוד מקל עלי לקום וללכת, אבל בינתיים כל ערב הוא בבית...לא נרשמים אירועים חריגים...) כלכלית, המצב טוב. מאמינה שאם אעשה את הצעד הקשה, אוכל להסתדר. לא נראה לי שהוא מהבעלים שיעשו בעיות עם מזונות. הוא תמיד כועס כשהוא שומע על זוגות גרושים שהבעל לא מוכן לשלם או משלם את המינימום, הוא אומר (ובצדק) שהכסף הוא לא לאישה אלא לטובת הילדים (הוא כן אנושי, וסה"כ בחור טוב, אבל ביחסי זוגיות הוא לא טוב.) בכל אופן, תודה.

 

[פברואר68]

הרגשתי דברים דומים מתחילת

הנישואים ועד סופם...12 שנים מיותרות.....כי את מה שאני יודעת היום שזה נועד לכישלון ידעתי גם בשנה הראשונה....הרבה שנים של לגייס אומץ............וכוחות נפש.......והיום אין מאושרת ממני

 

[יערית]

שאיבת הכוחות

באה מעצם המחשבה שהחיים שלנו קצרים ביותר,אין לנו הזדמנות לחיות בשנית,אלא אם כן יש הוכחה מדעית לחיים שאחרי המוות. לפעמים משהו נגמר גם אחרי שנה,מה שחשבנו שיצליח לפני כבר לא קיים, תחושה של כלום,חיים כמו מכונות,ילדים,בית,עבודה,ושינה לצד .....? כשאני הרגשתי את זה,ממש לא הרבה אחרי הנישואים,ידעתי שיש רק מוצא אחד. חיים רק פעם אחת,ובפעם הזו באמת שצריכים לחיות אותם על הצד המספק ביותר {לחיות טוב-זה משתנה בין אחד לשני}. את מתארת מצב חיים שבו עדיף אופציית הלבד עם הילדים ,מספק יותר וחוסך תיסכולים.

 

[אגו ז פקאן]

היי..

כשיש סופה חזקה..עץ שמתכופף..וגמיש..יעבור את הסופה בשלום. אולי יאבד כמה עלים בדרך שמימלא היו נושרים בזמן הקרוב. אך עץ קשוח..עם גזע קשה..שלא מוכן להתכופף.. או שישבר מעוצמת הרוח.. או שיעקר מהשורש אם לסופה יתלוו גשמים ושטפונות.. והנמשל..אולי זו תקופה קשה..ואנני ממעיט ברמת הסבל והבדידות בה את חיה כרגע.. אבל אולי..ורק אולי.. זה זמני..ויעבור.. החכמה במצבים כאלה היא לא לגרום לצלקות שישאירו את חותמם מאוחר יותר.. לקום ולעזוב זה נראה קל.. אך "קר שם בחוץ" דעי לך..יותר "קר" מאשר מזג האויר בו את נמצאת עכשיו.

 

[יערית]

ממש לא קר בחוץ!

חם אש אם בוחרים את האדם הנכון

אני לא ממליצה לכאן או לשםלא ממש מכירים את הסיפור כולו,אבל כשקר לי,אני דואגת לחימום טוב-גם סדין חשמלי וגם פוך מעל,העיקר שלא ינשב לעברי ,קור אנושי .

 

[אגו ז פקאן]

יערית ..יחידת סגולה..