רוצה לפרוק החוצה

[shkool]

רוצה לפרוק החוצה

רוצה לפרוק החוצה משהו שכתבתי לעצמי היום: אני ממש מבואס, קשה לי לשים את האצבע על הנקודה שבה הדכאון ורגשי הנחיתות החלו, אבל אני בטוח שהם התעצמו שגיליתי שהמפקד שלי, שם אותי לעמוד בנר יום הזכרון בשעה 1:30 בלילה. דבר זה העצים את האמונה כי המפקד שלי לא אוהב אותי כל כך, מה שגרם לי לרגשי נחיתות, ולהרגשה החוזרת והנשנת שיש משהו דפוק אצלי שגורם לאנשים באופן כללי לא לחבב אותי.. שמתי לב שגם במצבים בהם מצב הרוח הוא יחסית טוב(מצב נורמאלי שכזה), המחשבה הזאת של איזה רושם אני יוצר אצל האנשים שמולי, או האם ההתנהגות שלי כעת מעצבנת/גורמת לאנשים לא לחבב אותי? זאת מחשבה אוטומטית שעולה אצלי כל פעם שאני נמצא בסיטואציה חברתית, תמיד קיים הפחד שההתנהגות שלי תישפט לרעה ע"י אנשים... קיימות אצלי כמה אמונות ופחדים, הנה חלק מהם: *אמונה שיש משהו מעצבן בקול שלי, או בסגנון דיבור שלי *פחד להביע את עצמי דרך שפת גוף והבעות פנים הנובע מאמונה שאין לי יכולת להתבטאות בצורה טובה בעזרת הבעות פנים ושפת גוף *פחד לספר סיפור ארוך, בדיחה, או סתם מקרה שקרה לי, הנובע מתוך אמונה שאני לא יצליח לספר את הסיפור כמו שצריך, שאני יתרגש, יאבד מילים, לא יספר את הסיפור בצורה מרגשת - דבר היגרום לשיפוט שלילי לגביי *רצון תמידי לקבל אישורים וחיזוקים מהחברה.. טוב זה בקצרה ועל רגל אחת, סתם רציתי לשתף, אתם מוזמנים להגיב...

 

[hilabarak]

סתם תגובה כללית - פחד הוא משהו

לא מוגדר, מאחורי דלת. אם הדלת סוגרה אז הדימיון מתחיל להשתולל ואנחנו מתחילים לדמיין שיש שם מפלצת ושהיא רוצה להרוג אותנו וכולי. האדם הוא פחדן מטיבעו, הוא תמיד ידמיין דברים גרועים שאיננו מבין. אם פותחים את הדלת, לפעמים מגלים שיש שם מיטרד שצריך לסלק. לפעמים מגלים שאני סתם מדמיין ואין שם כלום. וניקח סתם פחד שלך לדוגמא - "האם ההתנהגות שלי כעת מעצבנת/גורמת לאנשים לא לחבב אותי?" אם תמשיך לעמוד מול המחשבה הזו מאחורי דלת סוגרה, אז היא תתעצם לאורך השנים. אם תחליט להתמודד ולשאול אנשים "אתם באמת לא מחבבים אותי ?" . אולי יענו לך לא, אתה מדמיין. אולי ענו לך "כן, אתה יותר מידי מדבר על עצמך/פחות מידי משתף את החברה....". ואז במקום "פחד" לא מוגדר מזה שלא אוהבים אותך. יישאר לך "מיטרד" בצורה של "או, אני צריך לזכור לדבר על עצמי פחות או אניצריך לזכור שכל פעם שאני פותח ופלה לחלק". הפחדים תופסים גובה רק כשלא מוכנים להתמודד איתם. המודעות לפחד, איננה משמעותית כפי שאתה רואה. אתה מודע ועדיין מת מפחד. המוכנות לפתוח את הדלת ולבחון את הפחד, היא זו שתשחרר אותך מהם. ואז כמובן יבואו חדשים, כי אנחנו יישויות שבנויות על פחד (יצר הישרדות). אבל כשיבוא פחד חדש, מראש תתבונן בו, אל תיתן לו לשכב 10 שנים עד שהוא הופך בדימיון שלך למיפלצת עם שני ראשים ורצון להרוג.

 

[השיפוצניק1]

"הפחד הוא אויב האגו"

אדם שמפחד ממשהו או ממישהו האיש הראשון שהוא יפנה איליו הוא... האגו שלו הוא יאמר לו: " אגו שתוק עכשיו אנחנו במצב פחד ואנחנו צריכים גיוס כללי של כל הכוח אז שב בשקט ואל תפריע גם אם יראה לך שזה לא בסדר מבחינתך אחר כך אני אפצה אותך" הסינים טוענים שכל איבר בגוף קשור לנפש למשל הכבד קשור לכעס אדם כועס חולה בכבד והכליות קשורות לפחד לכן כדי לקבל אומץ טפל בכליות שלך תשתה הרבה תה צמחים ביחוד כשאתה חושב (פוחד) שהמפקד שלך כך וכך זה גם טוב למשא ומתן רצוי לפני בהצלחה ותדאג לאגו שלך זה לא בושה

 

[הנחליאלי]

../images/Emo45.gif

 

[עננית נוצה]

הצעה...

שלוש מראות הן היוצרות את בבואתו של האדם: הראשונה משקפת את האופן בו האדם רואה את עצמו. השניה משקפת את האופן בו האחרים רואים אותו, ואלו השלישת משקפת את האמת. מדבריך התרשמתי כי בבואתך הנשקפת אליך מן המראה (זו הראשונה) לא זו בלבד שאינה לשביעות רצונך, אלא שאף יוצרת אצלך רגשי נחיתות והערכה עצמית נמוכה, ואף משתקת אותך מפחד מפני תגובות החברה כלפיך. אך זכור- הבבואה המשתקפת אליך מאותה המראה, נוצרה על-ידי המחשבות שלך אודות עצמך, ולאו דווקא משקפת את בבואתך בעיני החברה. המחשבות נוצרות תחילה בתודעה, ואז הן מקרינות על עולמנו הפיזי ומשפיעות עליו. משום מה יצרת לעצמך תדמית שלילית בעיניי עצמך, וברבות הזמן התחלת להאמין בה כדבר אמיתי. הייתי מציעה לך לפנות לעצמך זמן שקט, בו אתה יכול לשבת בשקט עם עצמך, בשלווה... ברוגע ובנועם... לקחת לידיך מחברת ועט ולחשוב... חשוב על עצמך, אבל לשם שינוי התמקד באותם הדברים שאתה מעריך בעצמך. חשוב על תכונות שאתה אוהב בעצמך. חשוב על כל דבר שיש בך, שבזכותו אתה ראוי לאהבה. כל מחשבה שעולה בדעתך באשר להיבטים החיוביים שבאישיותך- העלה על הכתב. אל תוותר לעצמך ואל תסתפק בתהליך החשיבתי לעצמו- פשוט כתוב במחברת כל דבר טוב שאתה מוצא בעצמך. לאחר מכן קרא את הדברים שכתבת. חשוב עד כמה אתה ראוי לאהבה בזכות אותן תכונות נפלאות שנמצאות בך. אולי תחליט לחזק כמה מהן, להבליטן. אך החשוב מכל הוא שתכיר בכך שאתה ראוי, ושאתה שווה. מדי יום ביומו פנה לעצמך זמן לחשוב על אותם הדברים- שב עם מחברתך, הוסף לה עוד שורות, כאשר עולה בדעתך. קרא את מה שכתבת- הפנם את הדברים להכרה שלך... חשוב שתחזור בפני עצמך שוב ושוב על העובדה שאתה נפלא, שאתה שווה לאחרים ושאתה ראוי לאהבה, בזכות אותם הדברים שרשמת- האדם מקרין את בבואתו בעיניי עצמו החוצה, כלפי הסביבה, ואני מאמינה שברגע שתבין שאתה שווה בין שווים- תקרין זאת ממך גם כלפי החברה הסובבת אותך. ועוד עצה- הרבה לחייך! מי שמחייך אל העולם- העולם משיב לו חיוך... וזו כבר דרך נפלאה להתחבב על הבריות...

 

[ישראל שורק]

הצעה יפה

אבל הטכניקה הזאת, כשהיא לעצמה, מחייבת התגייסות אקטיבית כלשהי של האדם, דהיינו היא מתאימה למי שקיימת אצלו תשתית-אגו מבוססת. אני מברך, אף כי באיחור, על הצטרפותך הפעילה והנמרצת לפורום הזה. את תורמת לו הרבה.

 

[עננית נוצה]

תודה לך... ../images/Emo13.gif

 

[הנחליאלי]

והשלישית...

זהירות עם "אמת"! מילה רגישה מאין כמוה. צורת השימוש האמינה שאני מכיר למילה הזאת היא: מי שאומר את מה שהוא חושב ויודע על העולם -- דובר אמת. מי שתופס ויודע משהו אחד אבל אומר על העולם משהו אחר -- אינו דובר אמת. "אמת" כעובדה מוחלטת -- מה זה בדיוק? "אלוהים ברא את העולם". זאת אמת. זאת אמת? איש אינו יודע. "עץ נפל בחורש". זאת אמת. זאת אמת? איש אינו יודע. אבל: אם אני תופס שעץ נפל בחורש, לפי ניסיון חושיי, לפי המידע שקיבלתי ואני סומך עליו, ואם אני אומר "עץ נפל בחורש" אז אני דובר אמת. את האמת שלי. ואילו אם אני תופס שעץ לא נפל בחורש, לפי ניסיון חושיי, לפי המידע שקיבלתי ואני סומך עליו, ואז אני אומר "עץ נפל בחורש", אז איני דובר אמת. אז "המראה השלישית היא המראה של האמת"... זה נראה לי רגיש. רגיש מאוד. מזמין סמכות עליונה היודעת את האמת. אמת שאין עליה עוררין. כמו "השמש סובבת סביב כדור הארץ". עד ש... עד ש...

 

[kolber]

הרצון להיות נאהב

על ידי כולם הוא, לדעתי, אינו ראציונלי ואינו מעשי- אך עם זאת הוא די מובן. האם יתכן מצב שבו אדם אוהב את כולם ושכולם אוהבים אותו ? טרם ראיתי אחד/ת כזה/ו - איך היה נראה העולם לו כולם היו מתאימים לכולם, למשל מן הבחינה הרומנטית ?(אולי אורגיה גדולה?) או שמא כל אחד היה מתאים לכל עבודה ומשרה ? (מה יאמר סוקרטס?נצטרך למחוק את דיאלוג המדינה) יש מחיר כבד מאוד לצורך הזה להיות נאהב ומקובל על ידי הכול: המחיר הוא העדר חוט שידרה -היות ואני בוחר רק בדרכי פעולה ותגובה המקובלים על הסובבים אותי,חסר באסרטיביות - כי אני צריך לרצות את כולם. תחילת הדרך לפתרון היא ההבנה שלא כולם צריכים לאהוב אותי אך הבנה זו מגיעה דרך בניית דימוי עצמי חיובי יותר ויציב, תוך שאנו מוקירים את תכונותינו היותר טובות ומקבלים את תכונותינו הפחות טובות, ואומר לא להלקות עצמנו על התעוררותם של רגשות פחות נעימים כגון כעס וקנאה - לתת להם מקום בחיינו, להכיר בהם - לא לכעוס על הכעס כיאם להפכו למבוקר

 

[vivian k]

ספיקות לגבי ערכיך כאדם

רגישותך במיוחד לפגיעה בכבודך מעוררת את הספקות אשר דוחפים אותך לחפש את הערכת הזולת זה פוגע בזהות האישית שלך ומוציא את רגש הכעס ממעמקי הבטן. אתה צריך לדעת ולהבין את הרגשות העמוקים והקיומים בחיי היום יום שלך .השאלה מאין הם מגיעים היא,בכדי לדעת איך לשלוט בהם. אם לא תישלוט בהם רגשות כאלה עלולים להפריע בכל מערכת יחסים שתעשה . אתה צריך להבין שאתה ראוי לכל אהבה ולכל יחס אתה לא פחות ערך. רגשות אלה כמו שאתה מרגיש הם טיבעיים ונורמלים .הם מתיחסים לקיום שלנו וחושפים את הגרעין של הקיום והשקפת העולם שלנו. לכן בעזרת טיפול פסיכול' קוגנטיבי התנהגותי תוכל להגיע למצב שתחיה בשלום עם כל מחשבה שתעלה בראשך בזה שתדע לנהל רגשות בחוכמה. ויוי

 

[הנחליאלי]

יש שתי דרכים

לשנות את ההתייחסות לשנות את המצב נראה לי שאצלך לשנות את המצב הוא האסטרטגיה הפחות טובה: איך תשנה את הופעתך, את קולך, את שפת הגוף שלך, את שליטתך בהתרגשות? חלק מזה אפשרי, אבל התהליך ארוך ומעמיק. לא קל. אבל ההתייחסות. בבית כל אחד מאיתנו יש מראה או מראות. המראה משמשת א. לפיקוח עצמי על ההופעה: אני יכול לראות בה שהגיע הזמן להתגלח, להסתרק, שרכסתי את כפתורי החולצה שלא כסדר. ב. לניחוש של תמונתי בעיני הזולת. אבל זה חסר שחר. לעולם לא נדע מה תמונתנו בעיני הזולת. כאן מתחילה העצה שלי לך. לכל מנעול יש מפתח. מישהו או מישהי אוהבים אותך בדיוק כמו שאתה: מתרגש, עם שפת הגוף הטבעית שלך, עם המבוכות שלך, עם הרגישות והביישנות העצומים שלך. יש אנשים שאיננו בוחרים בהם: המפקד, בני משפחה... אפילחו אם הם שוללים אותנו (ואולי צריך לבדוק את זה), מה נוכל לעשות? להפוך למישהו אחר? אז נשאר לנו לדרג את האנשים שסביבנו למי שאין לנו ברירה אלא להיות במחיצתם ולסבול משלילתם, ולמי שאנו בוחרים בהם כי הם משדרים לנו קבלה ואישור. הראשונים הם כמו חמסין: צריך לבלוע את הסבל ולדאוג לעצמנו ככל יכולתנו. כמו שאמרה לי אישה קשישה אחת: אמנם איני יכולה לקום מהמיטה, אבל אני יכולה להסתובב מצד לצד מדי פעם כדי שיהיה לי נוח יותר. ומה שאתה צריך לעשות הוא לפתוח אנטנות למי שאתה חש בטוב במחיצתו: להדק את הקשרים, להרבות בשהייה במחיצתם. אנחנו לא צריכים לנטוע את העיניים שלנו בראשו המדומיין של מי שצופה בנו. אנחנו צריכים לצפות בו ולזהות את הרגשות שלנו, את מצב הרוח, את מצב הנפש. עיניים ניתנו לנו כדי לראות, ולזולת -- כדי לראות אותנו. מי שנוטע את עיני הדמיון שלנו בראשו המדומיין של הזולת -- מסתבך מאוד. בקצרה: אתה כמו שאתה, ואת זה עליך לטפח. מישהו יעריך את זה, מישהו יאהב את זה. אני, למשל, מעריך מאוד את מה שכתבת: את גילוי הלב, את הנכונות לשתף, את הבחירה בעולם של רגישות ושל תמיכה. מישהו אחר היה מתבודד, שותה, מעשן, הורס מרוב צער ותסכול. אולי עזרתי במשהו, ואם כן -- זה הגמול שלי! אלי