רוצה לפגוש אותך...

[מופנמת5]

רוצה לפגוש אותך...

אמא... עוד שבוע נעלה לקבר שלך... יום השלושים לפטירתך מהעולם. אמא אני לא רוצה לראות את המצבה שלך. אני לא רוצה מצבה. שישאר חול שאוכל לחפור עמוק עמוק ולהתכסות יחד איתך.... רק אז אמצא את השקט... ארגיש טוב כשאחוש אותך איתי. אמא למה הלכת ממני????? תמיד התפללת עלי שיהיה לי טוב ובורא עולם תמיד שמע לתפילות שלך. אמא... כמה התפללתי.. בכיתי.. צעקתי.. התחננתי אליו שירפא אותך שישאיר לי אותך... אמא....... את תמיד ידעת מה טוב לי, תבקשי ממנו שיקח אותי אליך ונהיה יחד כמו תמיד. אמא תבקשי, את עכשיו קרובה אליו.. הוא שומע אותך כמו תמיד..... אמא אני מחכה לך...

 

[mayaes]

מופנמת יקרה

אני מבינה כמה קשה לך , בייחוד שזה כול כך טרי , גם אני הרגשתי כמוך , הייתי ילדה שאמא שלי נפטרה , וגם עכשיו 20 שנה אחרי , זה עדיין כואב והגעגוע תמיד קיים.
אבל אני בטוחה שאמא שלך , תמיד תרצה שיהיה לך טוב , שתשמחי כמה שאפשר ותהני מהחיים. אז את חייבת להיות חזקה.
מחבקת אותך מפה.......

 

[מופנמת5]

אי אפשר להיות שמחה כשאין אמא

אמא יודעת שמה שהכי טוב לי זה להיות איתה.... זה מה שאני רוצה שתבקש בשבילי

 

[אשבל1]

מופנמת יקרה

אני משתתפת בצערך בימים קשים ועצובים אלו

 

[הוריקן 27]

"השגתי אותך בכמה ימים.." (

כן, אני כל כך מבינה. אצלי זה בלתי אפשרי. אמא שלי הלכה (לא יודעת לאן) בסוף אפריל וכשהייתי צריכה לבחור לה מקום לגור בו. חשבתי שאני רוצה שיהיה על הדרך , שיהיה לה נוח לקום או לזוז. דאגתי בשלושים שלא יהיה מפגן עם. שלא תהייה אסיפה של אנשים שאת הרוב היא בכלל לא הכירה והם היו חברים ושכנים. דאגתי שתהייה ממש המשפחה הגרעינית ותו לא. חשבתי את מי אמא הייתה רוצה לראות.
אחר כך החלטתי שזה בכלל לא מעניין ובא לכוס קפה האיש של המצבות אחרי החברות האלה שמוציאות עלונים ופרסומות. לא יכולה להבין איך אפשר לעשות מ-מוות קטלוגים ותמונות כאלה יפות. כמעט ייפה כמו איזה קטלוג של בגדי כלות. לעג לרש. לכי תבחרי מצבה ותבחרי אותיות ותחשבי אם את רוצה כיתוב ואיזה היה מבטא אותה הכי טוב - איזה היא הייתה מוכנה לקבל בסלחנות כי היא הייתה אשה כזו פשוטה.
לא רציתי לראות את החול, לא רציתי לחשוב שהחול מכסה אותה כי אז אין לה אוויר, והחול נכנס לה לפה ומה פתאום מונחות שם בלטות (אני לא ראיתי - הייתי חצי מעולפת) הרי כל מה שנגע בה גרם לה כאלה כאבים ובלטות הן כאלה כבדות - אז מה פתאום? לפחות אבן מגנה עליה. אולי ייעשו איזה משהו מהחבר'ה של הייטק ויעשו מצבה שנפתחת עם משהו כמו רוכסן, כזה עם שלט. משהו שאפשר לבוא , לבקר, להגיד לה: זוזי אמא - נכון, צפוף..אז מה? תשכבי על הצד עם הפנים אלי...אבל זה לא היה כשבאתי לשלושים.
הייתי שם גם אחרי - רציתי לדבר איתה. חשבתי שאולי זה ייעשה לי קל יותר וזה לא עשה. אני לא יודעת ,אולי כי זו פעם ראשונה אבל אני אנסה הפעם,אולי השבוע -שאז יהיה אולי פחות חם. אני חושבת על זה שחם לה כל כך ואין שם מזגן אז איך היא סובלת ומי האידיוט שאמר ששם (איפה בדיוק) לא סובלים.? מי אמר ששם המנוחה והנחלה ?(מישהו היה שם וחזר חזרה??). אומרים כל כך הרבה דברים - ואף אחד בעצם לא יודע כלום.
אני יודעת רק להתגעגע ותאריכים לא אומרים כלום. אני ילא מבקשת הרבה, אני לא מבקשת שלום עולמי ולא שיפסיק הרעב בעולם - אני רוצה רק לחבק ולאהוב את אמא שלי כל זמן שהמושג אהבה וגעגועים עוד קיים. אמא, אני מתגעגעת....אני אוהבת.....את זוכרת?

הוריקן

 

[מופנמת5]

אני מתגעגת.....

כל יום שעובר יותר קשה מאתמול. כואב לי שלא ניפרדתי ממנה. אולי כי לא רציתי להאמין שזה הסוף. כמה שהרופאים אמרו לנו שזה עינין של ימים לא קבלתי את זה.. האמנתי שדברים יסתדרו דרך נס..........אולי אני תמימה ואולי מאמינה שיש ניסים אבל לא יכולתי לקבל שאמא עוד מעט כבר לא תהיה איתי... כואב לי לחשוב על כל 28 שנותיי שבהן לא אמרתי לה אפילו פעם אחת "אמא אני אוהבת אותך" (פעם אחת שהיא לא הרגישה טוב אמרתי לה "אנחנו אוהבים אותך ודואגים לך" אבל לא דברתי ישירות עליי) אני לא זוכרת שחיבקתי או נשקתי אותה כשהיא יכלה להגיב. בחודש האחרון היא כבר לא הגיבה כ"כ ואז הרגשתי פתאום צורך לחבק ולנשק אותה...לספר לה סודות שמעולם לא סיפרתי. כניראה משהוא מבפנים ידע שכדאי לנצל את הרגעים האחרונים. והיא שותקת.. שומעת ולא מגיבה.
באחד מאותם רגעים בודדים שהיא הייתה ערנית סיפרתי לה משהו שמאוד ריגש אותה. היא הסתכלה עלי במבט עם הרבה כאב סובבה את הפנים ובכתה בלי קול....
כאב לה לראות איך אנחנו עוצרים את החיים שלנו בשבילה... היא תמיד הייתה אומרת שהיא מכבידה עלנו וגורמת לנו סבל. כמה שאמרנו לה שאנחנו חייבים לה את החיים שלנו לא הרגיעה אותה. היא רצתה שניחייה את החיים שלנו בלי "העול" של הטיפול בה.
כמה שהייתי קשורה אליה, כמה שטיפלתי בה ואני עדין מרגישה שלא ניצלתי את הרגעים. משהו חסר....לא רציתי לדבר איתה על המוות גם כשהיא הייתה מדברת הייתי אומרת לה שאסור לה לחשוב על זה, "תחשבי טוב ויהיה טוב" זה מה הייתי אומרת לה תמיד. אולי טעיתי.. אולי הייתי צריכה לתת לה להוציא את המחשבות והפחדים שלה... אולי היה יותר טוב אם היינו מדברות על זה... אולי הייתי מספיקה לאמר לה שאני אוהבת ומפחדת... אבל הלב לא רצה להאמין. אמא אני לא נפרדתי ממך.. אולי כי אין דבר כזה להפרד מאמא.
אומרים לנו "היא סבלה הרבה עכשיו טוב לה" ומה איתנו??? סבלנו יחד איתה. כאב לי לא פחות ממנה... לראות אותה מתייסרת.. מזיעה מכאב... בוכה בלי קול... נושמת בקושי... ואין לי דרך לעזור. זה כואב לא פחות. היום אני חושבת על כל הכאב שלה ובא לי למות. עוברות לי בראש תמונות שלה מתייסרת ואני חושבת אולי הייתה עוד דרך להקל על הכאב ולא עשיתי בשבילה...
עכשיו כבר לא כואב לך אמא.......אנחנו פה נותרנו לכאוב את לכתך בטרם עת.........
אמא, אולי זה אסור ואולי זה בגידה בחיים שבורא עולם נתן לי... אבל אני מתפללת כל יום שהכאב שלי יפסק בדרך ששלך ניפסק....