רוצה לחלוק אתכם
יצאתי היום ליום עיון רגיל בהחלט, שבו רוב הלומדים היו פסיכותרפיסטים בשיטות קונבנציונליות. השיטה שהיינו אמורים ללמוד היתה פסיכודרמה בשילוב עם שיטה שנקראת אימגו, שהיא שיטת טיפול בעזרת שיקוף. אני ועוד בחור אחד היינו היחידים שיש להם הכשרה של דמיון מודרך ואן אל פי. היום עבר מצוין, המדריך היה וירטואוז במקצועו, אבל הגישה היתה מאוד קונבנציונלית וכאילו משהו לא זז שם. לעת ערב הודיע המדריך שיש לו הפתעה בשבילנו. הוא מרפא שמאני והוא יכניס אותנו לטראנס בדרך העליונה לפגישה עם מדריך רוחני. הוא ביקש מאתנו לעלות לשם עם שאלה. שאלתי היתה לאן להוביל את כשרוני המוסיקלי, שאתו אני לא עושה כלום למעט כמה לחנים למילים שכתבתי בעבר, שלהלחין אותם עולה לי בריאות. מעולם לא חויתי טראנס כל כך חזק קודם לכן. האיש תופף בתוף, ואני נפגשתי עם סבא שלי על הר הזיתים וראיתי את ירושלים פרוסה לרגלי, כיפת הזהב מבהיקה וסבא שלי שהדריך אותי בתוך הנוף המדהים הזה. המדהים הוא שבבוקר, בדרך לקורס, צילמתי את כיפת הזהב מעל פסגת הר הצופים. סבא אמר לי לעזוב את כתיבת המילים. להפסיק לכתוב מילים ולהתרכז בלחן. הוא הפנה אותי אל סידור התפילה, שם יש מילים כאוות נפשי שישביעו את רצוני, וכל שנותר לי הוא פשוט לכתוב את המנגינה. התופים עדין מהדהדים בבטני, הסיום הבלתי קונבנציונלי הזה מדהים אותי, חזרתי לבית ולבישולים לקראת ליל הסדר שהשנה נערך אצלי, אבל כולי מלאה את ירושלים, את סבא שלי, ואת העובדה שבתוך תוכי אני אינדיאנית אמיתית. מרגש.
יצאתי היום ליום עיון רגיל בהחלט, שבו רוב הלומדים היו פסיכותרפיסטים בשיטות קונבנציונליות. השיטה שהיינו אמורים ללמוד היתה פסיכודרמה בשילוב עם שיטה שנקראת אימגו, שהיא שיטת טיפול בעזרת שיקוף. אני ועוד בחור אחד היינו היחידים שיש להם הכשרה של דמיון מודרך ואן אל פי. היום עבר מצוין, המדריך היה וירטואוז במקצועו, אבל הגישה היתה מאוד קונבנציונלית וכאילו משהו לא זז שם. לעת ערב הודיע המדריך שיש לו הפתעה בשבילנו. הוא מרפא שמאני והוא יכניס אותנו לטראנס בדרך העליונה לפגישה עם מדריך רוחני. הוא ביקש מאתנו לעלות לשם עם שאלה. שאלתי היתה לאן להוביל את כשרוני המוסיקלי, שאתו אני לא עושה כלום למעט כמה לחנים למילים שכתבתי בעבר, שלהלחין אותם עולה לי בריאות. מעולם לא חויתי טראנס כל כך חזק קודם לכן. האיש תופף בתוף, ואני נפגשתי עם סבא שלי על הר הזיתים וראיתי את ירושלים פרוסה לרגלי, כיפת הזהב מבהיקה וסבא שלי שהדריך אותי בתוך הנוף המדהים הזה. המדהים הוא שבבוקר, בדרך לקורס, צילמתי את כיפת הזהב מעל פסגת הר הצופים. סבא אמר לי לעזוב את כתיבת המילים. להפסיק לכתוב מילים ולהתרכז בלחן. הוא הפנה אותי אל סידור התפילה, שם יש מילים כאוות נפשי שישביעו את רצוני, וכל שנותר לי הוא פשוט לכתוב את המנגינה. התופים עדין מהדהדים בבטני, הסיום הבלתי קונבנציונלי הזה מדהים אותי, חזרתי לבית ולבישולים לקראת ליל הסדר שהשנה נערך אצלי, אבל כולי מלאה את ירושלים, את סבא שלי, ואת העובדה שבתוך תוכי אני אינדיאנית אמיתית. מרגש.