רוצה לומר בשמחה:

[פנתרית סגולה]

רוצה לומר בשמחה:

נפתחתי לאנשים. כבר איני מסתגרת ומתכווצת בפנים כשזרים מביטים בי. זהו, להיפך, מגע אנושי וכך אני מקבלת אותו. אני נעשית חלק מההתנהגות-החברתית-בסביבת-זרים המקובלת. וזה נעים, מה אומר. תשואותיכם, בבקשה. (ואני מבקשת פה שליידיבאג/כלנית כחולה/כוכבית לא תגיב לי). ועכשיו דיווח שעשוי מאד לקבל תגובות קשות ומשתלחות של נשים, אני מבקשת מהארסיות יותר להתאפק ולא להגיב בכלל: למה אני "מדווחת" (הלא אף אחת מאיתנו לא חייבת לתת דין וחשבון על חוויותיה לאף אחד פה)? כי רוצה תשובות אמפתיות, ומתוך הבנה שאולי לי כרגע אין: ובכן, היום, בהצגת תיאטרון, אשה היושבת לצדי "התחרמנה" עליי (סליחה על הביטוי ההמוני המקובל). אני התעלמתי לאורך כל הדרך. התגובה שלה היתה מין איבה. (סגרה את פניה ממני בכף ידה).וכן , לסירוגין, משחק בשיערה, כדי שסוף סוף "אבין" שהיא "נמשכת". אני הוספתי להתעלם.
כשההצגה הסתיימה (הצגה נהדרת אגב), כשקמנו כולנו לעזוב, פניתי אליה בהארת פנים ואמרתי שההצגה היתה מעולה. היא חייכה. לא ניסתה להכנס לשיחה. וזהו.
כאמור, אבקש הערות מבינות, אמפתיות, ואם יש למישהי תובנות נאות שנעלמות ממני, אנא שתכתוב אותן.

 

[תמר דגן 1]

התנהגות חברתית מקובלת בסביבת זרים

שלום לך פנתרית

מאוד מאוד שמחה לשמוע על תחושתך שנפתחת לאנשים ושוב אינך מאוימת ממבט של זרים, אלא להיפך, רואה זאת כביטוי למגע אנושי. נפלא. שמרי זאת. מקווה מאוד שזה צעד ראשון בדרך לשינוי, שיביא בעקבותיו שינויים נוספים.
היפה הוא שזה לא שינוי התנהגותי אלא שינוי רגשי, וזה נפלא.

לגבי השיתוף השני שלך, קשה לי להגיב, כי רב הנסתר על הנגלה:
- מה את חשת לגבי התובנה שלך שהאישה "התחרמנה" עליך?
האם היה לך נעים? מחמיא? דוחה? אדיש? מכבד? מזלזל? מאיים? מביך? נלעג?משעשע? אחר?
- מה הסיבה שהחלטת להתעלם מהתנהגותה?
האם התרכזת בהצגה? השתעשעת ברגשותיה? היית נבוכה? לא היית בטוחה שאת מפרשת נכון את התנהגותה? רצית שתמשיך? אחר?
- איך בדרך כלל את מגיבה כשאת מרגישה שמישהי "מתחרמנת" עליך?
- האם את עצמך נוהגת כך לעיתים עם נשים זרות שאת חשה כלפיהן משיכה?
- אם כן - מה את מרגישה כשהן מתעלמות ממך?

כל אלה הם חומר למחשבה לעצמך. את ממש לא חייבת לשתף כאן.
ב-ה-צ-ל-ח-ה !!!

 

[פנתרית סגולה]

נבוכותי. וגם הרגשתי אדישות כלפי "התחרמנות" (סליחה) של אשה.

(לגבי גברים "מחורמנים" אני חשה כעס ודחיה חזקים).

 

[תמר דגן 1]

מבוכה מול משיכה מינית של זר/ה

אוקיי עכשיו, מה שאלתך?

 

[פנתרית סגולה]

ותודה תמר על התגובה האוהדת. אגב, אני גם

הפסקתי להרגיש רע כשנתקלת באנשים זרים מקריים המגיבים באדישות לדברים שאני מתרגשת מהם, או בכלל חולפים על פניי עם "שידור" של ניכור. אנשים אחרים, הבנתי (מה שכולכן ודאי הבנתן מזמן מזמן) יש להם האופי שלהם, המיוחד להם. אי אפשר לצפות שכל אחד יהיה דומה ל י! כמובן, הזכות בידיי היא פשוט לא לבחור כחברים/חברות (א)נשים שאינם חולקים עמי אותם תחומי ענין (לפחות חלקית), ואינם מגיבים כמוני לדברים (לפחות חלקית).

 

[מישהי163]

שמחה לקרוא שנפתחת לאנשים, פנתרית

אולי את משדרת יותר פתיחות וחום, ולכן האישה בתיאטרון ניסתה ליצור איתך קשר.

 

[כלנית כחולה1]

כלומר את מוכנה לקבל רק

אוציניו פוציניו ומחיאות כפיים רק לא מוכנה לקבל ביקורת, גם אם היא נראית קשה, אבל היא בונה. אז למרות בקשתך אומר לך שאני לא מאמינה לשינוי תוך יום אחד. אגב אני רק כלנית כחולה ולא דבר אחר...

 

[אופירA]

ביקורת לא יכולה להיות בונה אם היא לא התבקשה

אם אדם מבקש בלי ביקורת - אז כן, הוא לא מעוניין בביקורת, ושום ביקורת כזו לא תהיה בונה.
רק כשאדם מבטא רצון וכוח להיבנות ומבקש ביקורת בונה - אז אפשר להעניק לו את הביקורת הבונה שהוא ביקש.
אם לא, אז לא. למה את מתעקשת לבנות בכוח?

הרבה פעמים אני מתקשרת לער"ן (שיחת טלפון אנונימית בנושא בעיות נפשיות), ומדברת על הסבל שלי. התורנים מיד נותנים לי מחמאות ומבקשים לחזק אותי ולהדגיש הצלחות ויכולת.
לכן אני מסבירה להם במפורש: בשיחה הזו אני לא רוצה חיזוק. אני רוצה לדבר את מה שכבד לי וכואב לי, כדי להקל על עצמי את העומס של הסבל, באמצעות דיבור.
הבקשה שלי לגיטימית, למרות שאולי היה מתבקש כאן דיבור חיובי ומחזק. כי לא זה הצורך שלי אלא לדבר את הכאב ולקבל הבנה.
צריך לכבד כל צורך של כל אדם, בפרט כשהוא מסביר זאת במפורש.

 

[תמר דגן 1]

מסכימה עם כל מילה כאן