רוצה להתייעץ
הבת שלי בת 10, היתה עד לפני כשנה בולען ידע.
היא התעניינה במגוון מאד רחב של תחומים וקראה כמויות עצומות של ספרים.
בשנה האחרונה, יש לי תחושה שהיא איבדה כמעט לחלוטין את תאוות הדעת שהיתה לה.
אם פעם בדרך מהספריה הביתה, היא היתה מחסלת חצי ספר. היום היא קוראת מעט בערבים ועוד מעט בשבתות.
נכון שהיא הרבה יותר עסוקה היום בתנועת הנוער, החברות והחוגים, אבל עדיין, אם יהיה לה זמן פנוי היא תעדיף מחשב או טלוויזיה.
גם כשאנחנו הולכים לספריה, היא טוענת שהיא לא מוצאת ספרים שמעניינים אותה ושהכל משעמם.
אנחנו מנסים לעזור לה לפתח תחביבים. היא רצתה לנגן, אבל היא לא מוכנה להתאמן בבית (המורה שלה, אגב, בטוח שהיא משקיעה שעות באימונים..)
רצתה ספורט - יש חוג ספורט, רצתה לסרוג - סבתא לימדה... רצתה לעצב תכשיטים - נרכשו חומרים. שום דבר לא מחזיק מעמד מעבר ליומיים אופוריים במיוחד.
מעבר לזה, פעם כשהיו עולות בבית סוגיות אקטואליות, היא היתה שואלת, מתעניינת ומביעה דעה. היום זה עובר לידה.
פעם היא היתה חוזרת מיום הלימודים בבית-הספר למחוננים ומספרת בהתלהבות, היום היא הולכת לשם כי זה כיף יותר מאשר בית-הספר הרגיל.
גם בלימודים בבית-הספר הרגיל היא איבדה עניין. היא מסרבת ללמוד למבחנים (ומוציאה ציונים כל-כך טובים, שאי אפשר אפילו לבנות על זה שכשלון יעמיד אותה במקומה...)
נראה לי שהייתי שמחה אפילו אם היתה עושה מעשים להרע בשם איזו אידאולוגיה עלומה, אבל היא פשוט רדומה.
אני פוחדת שהיא פוסעת בצעדי ענק אל עבר הבינוניות.
מה עושים?
הבת שלי בת 10, היתה עד לפני כשנה בולען ידע.
היא התעניינה במגוון מאד רחב של תחומים וקראה כמויות עצומות של ספרים.
בשנה האחרונה, יש לי תחושה שהיא איבדה כמעט לחלוטין את תאוות הדעת שהיתה לה.
אם פעם בדרך מהספריה הביתה, היא היתה מחסלת חצי ספר. היום היא קוראת מעט בערבים ועוד מעט בשבתות.
נכון שהיא הרבה יותר עסוקה היום בתנועת הנוער, החברות והחוגים, אבל עדיין, אם יהיה לה זמן פנוי היא תעדיף מחשב או טלוויזיה.
גם כשאנחנו הולכים לספריה, היא טוענת שהיא לא מוצאת ספרים שמעניינים אותה ושהכל משעמם.
אנחנו מנסים לעזור לה לפתח תחביבים. היא רצתה לנגן, אבל היא לא מוכנה להתאמן בבית (המורה שלה, אגב, בטוח שהיא משקיעה שעות באימונים..)
רצתה ספורט - יש חוג ספורט, רצתה לסרוג - סבתא לימדה... רצתה לעצב תכשיטים - נרכשו חומרים. שום דבר לא מחזיק מעמד מעבר ליומיים אופוריים במיוחד.
מעבר לזה, פעם כשהיו עולות בבית סוגיות אקטואליות, היא היתה שואלת, מתעניינת ומביעה דעה. היום זה עובר לידה.
פעם היא היתה חוזרת מיום הלימודים בבית-הספר למחוננים ומספרת בהתלהבות, היום היא הולכת לשם כי זה כיף יותר מאשר בית-הספר הרגיל.
גם בלימודים בבית-הספר הרגיל היא איבדה עניין. היא מסרבת ללמוד למבחנים (ומוציאה ציונים כל-כך טובים, שאי אפשר אפילו לבנות על זה שכשלון יעמיד אותה במקומה...)
נראה לי שהייתי שמחה אפילו אם היתה עושה מעשים להרע בשם איזו אידאולוגיה עלומה, אבל היא פשוט רדומה.
אני פוחדת שהיא פוסעת בצעדי ענק אל עבר הבינוניות.
מה עושים?
