קודם כל זה לא "אתם" אלא "את".
לא מיציתם את הקשר.
את מיצית. הוא כנראה לא מיצה בכלל.
וזה שאתם "אנשים שונים" זו לא סיבה להיפרד. כולם שונים. גם רומיאו ויוליה היו שונים. זו
את שהחליטה שהוא לא מתאים לך. את, לא אתם.
בקיצור, אל תנסי למכור לו "זה לא אתה, זה אנחנו". אם את רוצה להיפרד (וזו זכותך המלאה), תגידי:
אני רוצה להיפרד.
אני לא מרוצה.
אני לא מאושרת.
למה? כי לומר "אנחנו" זה עוד יותר פוגע ומעצבן. זה ניסיון לחלוק באחריות איתו. זה לא רק אני. זה אנחנו. אבל הוא מן הסתם לא רוצה להיפרד. הוא היה מעדיף להישאר יחד.
ואם ניקח את הרעיון הזה עוד צעד קדימה, כדאי שתביני שלא פחות משאת לא רוצה לפגוע בו יותר מדי (ואני מאמין לך בזה), את גם, ואולי בעיקר, לא רוצה לפגוע
בעצמך.
לך לא נעים שהוא סובל.
לך קשה לעשות את השיחה.
את זו שחוששת מרגשי אשם.
את זו שדואגת לדימוי העצמי שלך. נכון? או שאת קדושה שכל שכל מה שאכפת לה זה הזולת? כי אם כן, אז אולי עדיף שתישארי כבר איתו, אפילו שלא טוב לך. הרי רק הזולת חשוב... אבל כמובן שזה לא כך. אז תגידי לעצמך את האמת:
אני רוצה לעבור את זה במינימום סבל.
---
לנושא אחר:
זמן. כדאי לאפשר לשיחה הזאת זמן. יכול מאוד להיות שהוא ירצה להתווכח איתך. לשכנע אותך. או שיהיו לו שאלות. או שהוא יבכה. בעיניי הדבר הנכון הוא להקדיש לזה כמה זמן שצריך, עד שתרגישי שהשיחה מוצתה. באותו שלב עליך לקום וללכת, ולא להישאר מעבר לזמן הנכון. אין לי כלל מתמטי כמה זה הזמן הנכון - את צריכה לפעול פי מיטב שיפוטך.
---
ולסיום, בקשר למלים שאת אומרת: בוודאי שאני לא יכול ולא רוצה להכניס לך מלים לפה. הדגשים שלי הם רק על: (1) כנות (2) יושר (3) כיבוד (4) רצינות (5) אמפתיה. אז אל תנסי בכלל לחשוב על המלים.
תכווני את עצמך לסגנון הדיבור, לא לתוכן.
התוכן אמור לצאת ספונטנית. את אמורה לומר
אמת. גם כשהיא לא נעימה.
לו, או לך...
אם כי כמובן הדגשים האלה נכונים לא רק לשיחת פרידה, אלא לכל שיחה...
____________________________________
מריוס זכריה, מטפל, מנחה ויועץ אישי, זוגי ומשפחתי
http://www.marius.co.il
