מרתה אולוביץ
New member
רוצה להיות אני
קצת באי שקט עם תחושה של ריקנות.
מנסה להסיח דעת ולא מצליחה.
ואז מופיע הכאב החזק הזה שבלב.
כאילו נעצו לי שם מברג וסובבו אותו.
כאב בלי מילים.
בתוך הריק מסתובבים העצב הגדול, הפחד ממשהו בלתי מוגדר, הבדידות והכאב.
מנסה ללכוד את המחשבות שלי, והם אינם.
בעלי ישן ולא רוצה להעיר אותו כדי לדבר על הקושי שלי (אם כי כשהוא ישמע שלא הערתי אותו הוא יכעס קצת, אבל אני לא יכולה שכל העולם יסתובב רק סביבי).
אין בי כוחות לדבר עם חברה בפייסבוק או בטלפון.
רוצה להתכרבל במיטה, אבל גם יודעת שלא אצליח להישאר בה יותר מידי זמן.
רוצה לכתוב שיר, סיפור, זיכרונות ורק שורות בודדות עולות לי לראש. לא משהו גמור.
רוצה לאכול. לבלוע את כל מה שרק אפשר, להלעיט את הבטן ואת הראש באוכל. אבל יודעת שאחר כך רגשות האשמה על הזלילה הזו יהיו גדולות מנשוא.
אני חזקה מול האוכל.
אני חזקה מול הזלילה.
אני יכולה עד מחר בבוקר (לכל הפחות) לשתות רק מים ותה.
מלחמה בקרבי - איך תוכלי לעשות זאת? את חלשה, את רעה. את אף פעם לא מצליחה לאכול נורמלי. את רק צריכה למות.
ואני רק רוצה משמעות.
רוצה לחיות עם שקט נפשי.
רוצה להיות אני.
קצת באי שקט עם תחושה של ריקנות.
מנסה להסיח דעת ולא מצליחה.
ואז מופיע הכאב החזק הזה שבלב.
כאילו נעצו לי שם מברג וסובבו אותו.
כאב בלי מילים.
בתוך הריק מסתובבים העצב הגדול, הפחד ממשהו בלתי מוגדר, הבדידות והכאב.
מנסה ללכוד את המחשבות שלי, והם אינם.
בעלי ישן ולא רוצה להעיר אותו כדי לדבר על הקושי שלי (אם כי כשהוא ישמע שלא הערתי אותו הוא יכעס קצת, אבל אני לא יכולה שכל העולם יסתובב רק סביבי).
אין בי כוחות לדבר עם חברה בפייסבוק או בטלפון.
רוצה להתכרבל במיטה, אבל גם יודעת שלא אצליח להישאר בה יותר מידי זמן.
רוצה לכתוב שיר, סיפור, זיכרונות ורק שורות בודדות עולות לי לראש. לא משהו גמור.
רוצה לאכול. לבלוע את כל מה שרק אפשר, להלעיט את הבטן ואת הראש באוכל. אבל יודעת שאחר כך רגשות האשמה על הזלילה הזו יהיו גדולות מנשוא.
אני חזקה מול האוכל.
אני חזקה מול הזלילה.
אני יכולה עד מחר בבוקר (לכל הפחות) לשתות רק מים ותה.
מלחמה בקרבי - איך תוכלי לעשות זאת? את חלשה, את רעה. את אף פעם לא מצליחה לאכול נורמלי. את רק צריכה למות.
ואני רק רוצה משמעות.
רוצה לחיות עם שקט נפשי.
רוצה להיות אני.
