רוצה לדבר על זה
אני אקדים ואומר שזה לא שיש לי מצב רוח רע עכשיו או משהו אבל אני מוטרדת וזה נושא שיצא לי לדבר עליו עם כמה חברות שעוברות טיפולי פוריות. והיום, שלקחתי יום אחד OFF מהעבודה (וכל הזמן רק חושבת מה מחכה לי על השולחן...) זה חוזר ומטריד ביתר שאת. אז הינה זה בא: יש זכות אחת שנשללת מאיתנו, החותרות בסירה, והיא "הזכות להפסקה היזומה בעבודה". כמו הרבה נשים אחרות גם אנחנו זקוקות להריון לא רק כי אנחנו משתוקקות לילד, אלא כי זו דרך שהחברה שלנו רואה בה דרך לגיטימית לקחת איזו שנת שבתון מהמרוץ המטורף של החיים והקריירה. החברות שלי, שמתפתחות מקצועית במקביל אלי, נוטלות לעצמן את הזכות הזו פעם בכמה שנים ועושות עוד ילד. זה מאפשר להן לנוח, להחליף כוחות, לפעמים לחשוב בצורה מסודרת על הסבה מקצועית, לחזור בכוחות מחודשים וכו´ מבלי שזה יראה תמוה. אני לא. אם אני אקח שנה כזו - אני אתפש על הקירות, כי זה יראה לי כמו בזבוז זמן. לנו אסור לא לעבוד כי אנחנו משתגעות מזה. ובנוסף, אני כל הזמן נעצרת, כי תוך כדי הטיפולים אי אפשר כמעט לחשוב על התפתחות מקצועית אמיתית. כל הזמן אני עסוקה בחישובי כדאיות, לא יכולה לקחת מילגות לימודים בחו"ל (למרות שהיו לי מספר הזדמנויות מפתות מאוד) כי שם אני לא מבוטחת רפואית לפוריות, לא יכולה להגביר שעות עבודה כי אני עייפה וגם ככה כל הזמן מבטלת בגלל הטיפולים. ובקיצור: גם לא יולדת בינתיים וגם לא מתפתחת מקצועית. זה מעגל של תסכול שאני בטוחה שאני לא היחידה שנמצאת בו. אז זהו, רציתי לדבר על זה וגם לשמוע מה יש לכן על הלב.
אני אקדים ואומר שזה לא שיש לי מצב רוח רע עכשיו או משהו אבל אני מוטרדת וזה נושא שיצא לי לדבר עליו עם כמה חברות שעוברות טיפולי פוריות. והיום, שלקחתי יום אחד OFF מהעבודה (וכל הזמן רק חושבת מה מחכה לי על השולחן...) זה חוזר ומטריד ביתר שאת. אז הינה זה בא: יש זכות אחת שנשללת מאיתנו, החותרות בסירה, והיא "הזכות להפסקה היזומה בעבודה". כמו הרבה נשים אחרות גם אנחנו זקוקות להריון לא רק כי אנחנו משתוקקות לילד, אלא כי זו דרך שהחברה שלנו רואה בה דרך לגיטימית לקחת איזו שנת שבתון מהמרוץ המטורף של החיים והקריירה. החברות שלי, שמתפתחות מקצועית במקביל אלי, נוטלות לעצמן את הזכות הזו פעם בכמה שנים ועושות עוד ילד. זה מאפשר להן לנוח, להחליף כוחות, לפעמים לחשוב בצורה מסודרת על הסבה מקצועית, לחזור בכוחות מחודשים וכו´ מבלי שזה יראה תמוה. אני לא. אם אני אקח שנה כזו - אני אתפש על הקירות, כי זה יראה לי כמו בזבוז זמן. לנו אסור לא לעבוד כי אנחנו משתגעות מזה. ובנוסף, אני כל הזמן נעצרת, כי תוך כדי הטיפולים אי אפשר כמעט לחשוב על התפתחות מקצועית אמיתית. כל הזמן אני עסוקה בחישובי כדאיות, לא יכולה לקחת מילגות לימודים בחו"ל (למרות שהיו לי מספר הזדמנויות מפתות מאוד) כי שם אני לא מבוטחת רפואית לפוריות, לא יכולה להגביר שעות עבודה כי אני עייפה וגם ככה כל הזמן מבטלת בגלל הטיפולים. ובקיצור: גם לא יולדת בינתיים וגם לא מתפתחת מקצועית. זה מעגל של תסכול שאני בטוחה שאני לא היחידה שנמצאת בו. אז זהו, רציתי לדבר על זה וגם לשמוע מה יש לכן על הלב.
