רוצה לבקש עצה

[תמרה45]

רוצה לבקש עצה

אני עייפה, נפילת מתח מים ציפייה שאני אמורה לעמוד בה ופתאום שזה לא ביומיום שלי, אז דברים פשוט נופלים, והנפילת מתח ממש משמעותית..
תמיד צריכה לדאוג ללימודים, לעבודה, וכל הדברים שכל האנשים הנורמלים אמורים לעשות, "להיות בסדר" יו נואו...
ופתאום להעיז להניח את זה בצד ולהיות לא בלחץ, מוזר אולי גם קצת מאיים ומפחיד כי כאילו מה יהיה אתי? איך אתסדר בחיים בלי תואר וכו'?
בקיצור..
אז השאלה שלי..
איזה סגנון עבודה לדעתכן כדאי לי לחפש?
יש עבודה עם נוער בסיכון, שאני לא חושבת שאני חזקה מספיק בשביל הדרכה, מקסימום להיות מזכירה במקום כזה.
הציעו לי להיות מארחת בבית קפה, אבל התפקיד הזה נראה לי כ"כ מעושה ולא אמיתי שאני מפחדת שאני אתמוטט ממנו, כי גם ככה אני יודעת טוב מאוד מה זה להיות בהצגה..
ויש מוכרת סתם, נגיד תכשיטים וכאלה..
ואני גם תוהה כאילו על מה מה עם משהו קצת עם יותר משמעות?
אשמח לעצותיכן המלומדות בעניין..

 

[TorrentN]

משהו שלא דורש לימודים בכלל?..

כי יש מזכירות רפואית ודברים כאלו..אולי שווה לבדוק?

 

[תמרה45]

אני לא במקום בכלל של לימודים

המוח שלי עדיין לא יציב כל כך.. לפחות לא לשנה הבאה..

 

[jellybelly1]

אומץ

מבינה את התחושה שלך לגבי מארחת בבית קפה. גם אני הייתי מרגישה ככה. צורך לחייך ולהיות נעימים גם כשלא מתחשק או האדם מולך לא מחזיר אותו יחס נשמע ממש קשה ולא בריא למופרעת אכילה. גם עבודה שקשורה באוכל...
את יכולה ללכת למקום הנוח יותר של מוכרת בחנות. אבל לדעתי אם כבר העזת בכל כך הרבה מובנים בחיים שלך והפתעת את עצמך וזה יכול לקרות שוב. את נוטה למשהו עם יותר משמעות ולדעתי את גם תגלי בתוכך את הכוחות והיכולות שיש בך אם תתני לזה הזדמנות.

 

[תמרה45]

אני לא יכולה להתעלם מזה

שעדיין יש לי תנודות במצבי רוח
שעדיין משהו כימי במוח שלי לא מסודר ומאוזן עד הסוף.
אני הרבה יותר טוב, משמעותית,
אבל אני עדיין בהתמודדות עם המשפחה בהרבה דברים, ועם אמא.
אני בהחלט רוצה להעיז,
אבל לא משהו שהוא מעבר למה שאני יכולה..
אני חייבת לקחת את זה בתהליכיות...

 

[jellybelly1]

את צודקת...

נראה שאת יודעת מה נכון לך
ואולי באמת נכון עכשיו לא לאתגר את עצמך נפשית ולתת מקום להחלמה

 

[תמרה45]

הלוואי שאצליח..

מפחדת קצת

 

[תמרה45]

עוד משהו

יש אנשים כאלה שהדבר הראשון שהם עושים שהם רואים אותי זה- מה את עושה? לומדת? עובדת?
חח לפעמים שאין לי כח אני פשוט עונה "כלום" והם משתתקים.
אבל פשוט אני יודעת שיש אנשים שבשבילם זה לא מספיק "עובדת".
איך לא מתביישים בעצמי בגלל כאלה אנשים ושאלות?
שבואו נגיד את זה ככה, לפחות חצי מהמשפחה שלי הם כאלו..

 

[jellybelly1]

אולי

הם משתתקים כי המוח שלהם מנסה לחשב מחדש איזה נושא יכול לפתח שיחה כי הקודם נחסם.
לדעתי את יכולה להרגיש בנוח כי גם אם לא היו לך אף בעיות מותר לך לחפש את עצמך בגיל כל כך צעיר. ולהיפך עדיף לחפש את עצמך בגיל הזה מבגיל מאוחר יותר אחרי שכבר השקעת ולמדת מקצוע שלא מעניין אותך או עבדת בעבודה שלא מיצית את עצמך כמה שנים.

 

[תמרה45]

הטבעי שלי זה להרגיש מבוכה

כי כל האחים האחיות שלי בוגרי תארים ולימודים גבוהים, ולי אפילו אין אופק

 

[jellybelly1]

כן,

יכולה להבין איך זה יכול להלחיץ ולגרום לך לצפות מעצמך
אבל את מיוחדת ושונה והדרך שלך אולי תהיה יותר פתלתלה אבל בסוף תכבשי את הפסגה

 

[תמרה45]

חחח

וואי וואי, איזה יעדים, איזו אמונה בי!!! חח
תודה, מקסימה!!!

 

[jellybelly1]

בינתים יש לי בשבילך הצעה לג'וב

ללא תשלום!
לשלוח לי מסר או מחשבה מחזקת יומית (טוב אתפשר על שבועית) בנושא החלמה ואיך מגיעים אליה

 

[תמרה45]

חחחח אשקול את זה

סתאםם.. בימים וזמנים שאהיה יכולה- בשמחה!!

 

[jellybelly1]

רק מתי שאת יכולה ורוצה!

 

[Blackbird fly]

כל כך מבינה אותך בקטע הזה...

גם אני כבר שנים לא עושה שום דבר עם עצמי.
גם כשאותי שואלים מה אני עושה בחיים ומצפים לתשובה ש"עובדת\לומדת" אין לי מה להגיד ובתסכול גדול אני אומרת "מה אני עושה בחיים? מנסה לחיות אותם בעיקר".
אחרי הקפיצה שלי חברה באה אליי ודיברנו על זה, היא אמרה לי-
"את יודעת? שימי *** על הנורמה, את לא חייבת לחיות לפי הנורמה, לא חייבת לסיים תיכון-להתגייס-ללמוד-לעבוד-להתחתן-להביא ילדים, תעשי מה שנראה לך נכון לך ובקצב שלך, את לא צריכה להוכיח שום דבר לאף אחד ולא לרצות אף אחד חוץ מאת עצמך".
את זה אמרה בחורה שעובדת בשתי עבודות ולומדת תואר שני, לא מישהי כמוני שרק מנסה ליפות את המצב הזה...
והדברים האלו באמת נכונים, כשהבנתי שאני צריכה להפסיק לרצות את כולם כל הזמן ולהעמיד פנים שאני נורמלית שחיה חיים נורמטיביים היה לי יותר קל לקבל את המצב.
ואת לא שונה, את מיוחדת
בקשר לתעסוקה... את מחפשת משהו בשביל הכסף או בעיקר כדי להעסיק את עצמך?
יש המון מקומות שאפשר להתנדב, שזו גם תרומה לקהילה וגם תרומה לעצמך ולהרגשה שלך, ויש מקרים בהם מהתנדבות זה הופך לעבודה בתשלום, כשמכירים אותך יותר ויודעים שיש לך מה להציע ולתת...

 

[תמרה45]

מסכימה מאוד...

לפעמים חושבת שלו המסגרת הייתה פבאמת מאפשרת לכל אחד לגדול לפי הכישורים האישיים שלו ומתוך הכוחות שיחודיים לו, ולא היו מנסים להוליך את כולם לאותו דבר,
אז הרבה דברים היו יכולים להיות אחרת..
אני מחפשת כסף, אני צריכה להתפרנס

 

[מור נסיכת הפופ]

אני למדתי שלא משנה איפה אגיד שאני עובדת

או מה אני לומדת, לאנשים תמיד יהיה מה להגיד. תמיד יהיה את הבן המוצלח יותר, זה שסיים צבא בהצטיינות, זאת שהתקבלה להיות דיילת באל על בלי שום בעיה, זאת שהתחתנה וכבר בהיריון וזה שהלך לתואר ראשון ישר אחרי הצבא בלי לחכות ואז יש את האנשים כמוך...וכמוני...שלא מוצאים את עצמם כל כך מהר, שנאלצים לחפש את עצמם ולפתור את הבעיות בפנים לפני שיוכלו להתמודד עם הבחוץ.

אני לומדת לאט לאט שזה בסדר להיות שונה ושאני ר-ק בת 22.
וכל מי שמציק לי על חתונה וילדים פשוט נראה לי כמו פדופיל, כי בהרבה דברים אני עדיין מרגישה כמו ילדה בעצמי.

אני מודה שעדיין כשעושים פרצוף לנוכח התשובה שלי ל- "מה את עושה בחיים?" זה צובט, בעיקר כי כולם מסביבי במקומות כל כך אחרים בחיים שלהם, באמצע התואר, מתחתנים, בהיריון או סתם רואים עולם בזמן שאני אוספת את עצמי כל יום מחדש כדי לקום מהמיטה וללכת לעבודה. אני מבינה שההתמודדות שלי היא אחרת, שאני צריכה להגיע לאנשהו בפנים לפני שאוכל להתקדם בחוץ ו"להדביק" את החברה...

אם תרצי, אשמח לעזור לך לחפש משהו, ביליתי שנה בלחפש עבודה כך שאשמח לעזור למישהו אחר

הכל בסדר, את בסדר ואת תמצאי את עצמך

 

[תמרה45]

איזה מקסימה את!!

ואיזו תשובה מקסימה!!
כן, ברור שאני אשמח לקבל עזרה ועצה!!!

 

[ל3]

תמרה יקרה

אני כל כך מבינה את ההתלבטות הזו שלך והיא משמעותית וחשובה. חשובה כי מי כמוני יודע מה זה להיות ללא עבודה ומעש. מטעמים שלא ארחיב כאן אני כבר שנים טובות לא עובדת. בהתתחלה הכל נראה ליי קסום- יש לי זמן לעצמי, יש לי יכולות לעשות מה שאני רוצה עם הזמן הזה אבל ככל שהשנים חלפו נכנסתי יותר ויותר למשבר. החוסר מעש הזה וההרגשה ( שאני מדברת כרגע רק עלי כמבון בלי הכללה) של חוסר תכלית וערך בחיי היא זו שהובילה אותי למשבר גדול שבעקבותיו צצה הפרעת האכילה ועוד דברים. זה מפחיד לקום ולצאת "לעולם הגדול" אבל לפי דעתי בשביל שמירה על שפיות מסויימת זה הכרחי. את יודעת משהו, אני חוויתי את המשבר בדיוק בצורה ההפוכה- מייד אחרי הצבא נרשמתי ללימודי תואר ומייד בסיום התואר נרשמתי ללימודי הסבה לתואר אחר ובכלל לא אפשרתי לעצמי לעצור רגע ולחשוב מה אני באמת רוצה בחיים שלי ולאן אני שואפת להגיע. המחשבות הללו הגיעו עכשו וזה מבלבל ולעיתים מייאש כך שאני לא חושבת שאת "שונה" בחשיבה הזו שלך- לכל אחד זה מגיע בשלב זה או אחר בחיים וזה כנראה גם מה שמנטב אותנו להגיע בסופו של דבר למקומות שאנחנו מגיעות אליהן.
מכל זה מה שאני מנסה להגיד זה שזה בסדר שתקחי את הזמן לחשוב ולהתלבט מה את רוצה לעשות עם החיים שלך. אף פעם לא מאוחר ללמוד או לעשות שינוי תעסוקתי או כל דבר אחר. כן חשוב שתגשי לשם כשאת ורק את מרגישה מוכנה נפשית לכך.
במה שלא תבחרי לעשות, יש לי הרגשה שתצליחי בכך פשוט בגלל האדם שאת. מקווה שגם תאהבי ותהיי שלמה עם זה
שלך עם המון הערכה