רוצה את אמא שלי...!

רוצה את אמא שלי...!

לפעמים אני מתנהגת ממש כמו ילדה קטנה שלקחו לה את הבובה הכי אהובה עליה, וזה קצת מצחיק אותי אח`כ. היום לדוגמא זה קרה... קמתי על רגל שמאל ואז נזכרתי שיש היום מבחן. טוב,יעבור עם היום... ואז כשהגעתי לסמינר בהיתי בכולם כמו מוכת הלם... ואז פשוט בכיתי ובכיתי ובכיתי ככה בלי הקדמה בכיתי ככה איזה 4 שעות עד שנרגעתי בלית ברירה... הרגשתי ילדה קטנה. ממש התביישתי אבל ידעתי שזה נובע מהעובדה שאני מתגעגעת למשו שלא היה אף פעם ולא יהיה אף פעם. וזה כאב לי.כאב לי מאד. לא מסוגלת להכיל את הגעגועים לסימן שאלה גדול שכזה! אוף! איזה בושות היה לי שככה בכיתי... מעניין מה יגידו מחר ... ויותר מזה נשארתי בסמינר יותר מהמערכת ואז המנקה אומרת לי ולחברה שהיא גם בת ללא אם אבל אפשר לומר שהיא מתמודדת עם העובדה ממש יפה. ואז היא שואלת אמא לא מחכה לכם בבית? אני שתקתי וחברה שלי ענתה אמא שלנו כבר לא מחכה לנו בטוח... אני בכיתי ישר והיא פשוט צחקה... איך הייתן מגיבות במצב כזה? ומה דעתכן על הגעגועים שלי??
 

אשבל1

New member
בעיני זה טבעי ביותר......

מקווה שיגיעו ימים קלים יותר...
 
מבינה אותך...

אני עובדת עם ילדים ולפעמים שהם בוכים שהם רוצים את אמא כל מה שאני חושבת זה שגם אני רוצה.... ובאל לי לבכות בדיוק באותו אופן... ושהיא גם תבוא עוד כמה שעות ושאני אראה אותה אני אבכה מהתרגשות (כמו שעשיתי שהייתי קטנה)... צחוק זה דרך טובה להתמודד עם הכאב... אבל לוקח זמן עד שאפשר למצוא את ההומור... אני בלעדיה שנה וחצי ועדיין אני לא מוצאת דרך להתמודד עם זה... כנראה שהדברים יגיעו עם הזמן... וגם אם לא זה לא שיש לנו הרבה ברירות... נמצא דרך לשרוד... תהיי חזקה...
 

dear prudance

New member
אני מבינהאותך ואת החברה שלך......

בעיני צחוק זה דווקא ממבוכה וחוסר יכולת להתמודד עם הכאב ודרך להתמודד עם השוק הרגעי. לבכות זה להוציא את זה החוצה ואז לנשום. אני הייתי כמו החברה שלך אולי לא צוחקת אבל בהחלט לא בוכה הייתי נבוכה מחייכת ולא מסוגלת להכיל ובכלל להבין את גודל הכאב והחוסר שלי. ועכשיו 8 שנים אחרי אני בוכה יותר מתמיד.........
 
למעלה