רונה

[t@gel]

רונה

את יודעת... התקשרת, ואני יושבת על הכסא ומתבוננת בטלפון מחייג... מולי היתה בחורה בלונדינית עם טלפון ביד... זו היית את כנראה... ראית אותי יושבת מול המזכירות ובוכה? זו אני הייתי... סליחה שלא עניתי לך רונה... בדיוק קיבלתי בשורות רעות... את חייגת, אני בכיתי... סתם רע לי עכשיו...

 

[הדבורה מאיה]

רונהלה יקרה

קראתי עד כמה הזדעדעת מהמקום. את בטח מבינה שזה הולך להיות לא קל. אבל זו הדרך הנכונה. ואין קיצורי דרך. הייתי שם גם אני, בתור נערה. והיה לי קשה עם המסגרת הקשוחה הזו, הלא מתפשרת. המון פעמים רציתי ללכת. אבל לא היתה לי ברירה. והיום את שם. וגם תגל, ואל תשכחי עד כמה זה עוזר. את נכנסת לשם בתור בוגרת, כשההחלטה לקחת את המושכות בידיים ולהתחיל לשלוט בחייך היא שלך. ואני מאמינה שאת שלמה איתה. יהיה לא קל....אני יודעת. עברתי את זה על בשרי. אני רק יכולה להגיד לך, שיש מקומות גרועים יותר. ויש גם מצבים גרועים יותר. אז נצלי את זה שאת היא המחליטה, ואת היא זו הרוצה להבריא. זה נותן כוח. את רוצה לשלוט בחייך, להפסיק את התוהו ובוהו הזה. לקחת את עצמך בידיים. והכוח הזה, שיבוא מתוך ההחלטה שזהו, גמרנו - את רוצה להבריא. הכוח הזה ידחוף אותך קדימה. את הולכת לשם לאישפוז יום. ואנחנו נחכה לך פה כל ערב, כדי לשמוע איך היה ומה היה...וכל מה שרק תרצי. ונחזק אותך כמיטב יכלתנו. אוהבת ומאחלת לך את כל ההצלחה שבעולם. ואל תשכחי, שרק האמיצים הם אלו שמנסים ומעיזים, ובסוף גם מוצאים את הקשת בענן. שלך ואיתך תמיד מאיה