רון ארד
אז ככה אצלנו ישנם תמיד ימי אזכור ימי צום תענית יום הזכרון ל..ועוד יום זכרון ל..אבל תמיד אנו שוכחים שם בארץ אגמי הדמעות על אותו יום חול ש מתחיל בפקקים ו לחץ ו ריצות של ל הספיק לתפוס תחיים שדווקא הימים האלו הם הימים הכי קשים של אלו ש חסרו מישהו..אף יד לא מחבקת אף שיר לא נאמר אפילו אין צפירת דומיה ו הבן אדם צריך לקום באותו יום לאסוף את אלפי החתיכות ולחיות תחיים שלו.. קראתי השבוע כאן בארהב על רון ארד ו זה מה הביא אותי לכתוב..תחשבו על זה 16 שנים של חוסר ודאות..חשבתם פעם איך קמים האנשים של חייו אשתו הילדה שלו כל בוקר?...כמה כוח יש להם..לא יודע במידה מסוימת רון ארד מסמל עבורי מעבר ללוחם אמיץ ו גבור את אותה צפיה ש טבועה בנו כיהודים אולי כישראלים ל משהו ש צריך להגיע... הצפיה.. למשיח.. לשקט לבן ב שטחים לשלום.. לשבויים.. זה מדהים אבל לפעמים אני חושב לעצמי יאללה הוא עוד שם... 1986 הייתי בצבא בן 19 ו יאללה כמה הספקנו מאז..חצי חיים.. ו הבן אדם נמצא עדיין בשבי..לא יודע אבל אני מרגיש ש צריך ל המשיך ל צפות כי הצפיה הזו יש בה משהו ש מעבר לתקווה ש נותנת למשפחה האמיצה שלו יש בה משהו ש נותן לנו כוח..זה נכון בבות עיננו רוחצו מטל משכים או מדמעות ו עברנו כבר המון ו מכאוביה של המדינה הזו הפכו גבישים של מלח.. אבל לעזאזל..אם יום אחד הבת של רון ארד תשאל ..מדוע אבא לא חזר?...למה הפסקתם ל האמין ?..מה נענה לה?.!! לפעמים בא לי לומר לה את מה שכל המדינאים ו הפולטיקאים לא יודעים לומר...ומה שאני יאמר לה הוא שאבא שלה יגיע מערפילי תוגת הים ו שקוראים לו לרון רוח סתיו..ו רוח סתיו מגיעה בסופו של דבר גם אם היא מאחרת כי ..ככה זה רוח סתיו היא מגיעה יום אחד.. לא יודע אם אתה תקרא את זה ...או מישהו שם יעביר לך ..אבל אם אתה שם תחזיק מעמד אחי..מחכים לך עם הגשמים ו ה חמסינים ו החיים שאנו אוהבים בארץ אגמי הדמעות שבת שלום זהר
אז ככה אצלנו ישנם תמיד ימי אזכור ימי צום תענית יום הזכרון ל..ועוד יום זכרון ל..אבל תמיד אנו שוכחים שם בארץ אגמי הדמעות על אותו יום חול ש מתחיל בפקקים ו לחץ ו ריצות של ל הספיק לתפוס תחיים שדווקא הימים האלו הם הימים הכי קשים של אלו ש חסרו מישהו..אף יד לא מחבקת אף שיר לא נאמר אפילו אין צפירת דומיה ו הבן אדם צריך לקום באותו יום לאסוף את אלפי החתיכות ולחיות תחיים שלו.. קראתי השבוע כאן בארהב על רון ארד ו זה מה הביא אותי לכתוב..תחשבו על זה 16 שנים של חוסר ודאות..חשבתם פעם איך קמים האנשים של חייו אשתו הילדה שלו כל בוקר?...כמה כוח יש להם..לא יודע במידה מסוימת רון ארד מסמל עבורי מעבר ללוחם אמיץ ו גבור את אותה צפיה ש טבועה בנו כיהודים אולי כישראלים ל משהו ש צריך להגיע... הצפיה.. למשיח.. לשקט לבן ב שטחים לשלום.. לשבויים.. זה מדהים אבל לפעמים אני חושב לעצמי יאללה הוא עוד שם... 1986 הייתי בצבא בן 19 ו יאללה כמה הספקנו מאז..חצי חיים.. ו הבן אדם נמצא עדיין בשבי..לא יודע אבל אני מרגיש ש צריך ל המשיך ל צפות כי הצפיה הזו יש בה משהו ש מעבר לתקווה ש נותנת למשפחה האמיצה שלו יש בה משהו ש נותן לנו כוח..זה נכון בבות עיננו רוחצו מטל משכים או מדמעות ו עברנו כבר המון ו מכאוביה של המדינה הזו הפכו גבישים של מלח.. אבל לעזאזל..אם יום אחד הבת של רון ארד תשאל ..מדוע אבא לא חזר?...למה הפסקתם ל האמין ?..מה נענה לה?.!! לפעמים בא לי לומר לה את מה שכל המדינאים ו הפולטיקאים לא יודעים לומר...ומה שאני יאמר לה הוא שאבא שלה יגיע מערפילי תוגת הים ו שקוראים לו לרון רוח סתיו..ו רוח סתיו מגיעה בסופו של דבר גם אם היא מאחרת כי ..ככה זה רוח סתיו היא מגיעה יום אחד.. לא יודע אם אתה תקרא את זה ...או מישהו שם יעביר לך ..אבל אם אתה שם תחזיק מעמד אחי..מחכים לך עם הגשמים ו ה חמסינים ו החיים שאנו אוהבים בארץ אגמי הדמעות שבת שלום זהר
