רוחנית או ראלית

[שיר שיר1]

רוחנית או ראלית

שלום לכם, אני בת 23 ואני נמצאת בצומת בחיי. הרבה זמן אני מתלבטת באיזה נתיב לבחור אבל הלבטים רבים. אשמח אם אוכל לקבל כמה עיצות. תמיד ראיתי את עצמי כבחורה ראלית בעלת משיכה למקצועות הראלים, עד הצבא תמיד היה לי ברור שאלמד משהו ראלי כמו מתמטיקה, הנדסה, מחשבים וכדומה. אבל בזמן הצבא משהו השתנה בי, נפתחתי יותר לעולם הרוח, התחלתי להתעניין יותר בנפש האדם ועל כן עם סיום הצבא החלטתי שאלמד פסיכולוגיה. למדתי שנה פסיכולוגיה אבל משהו היה חסר לי, הרגשתי שזה לא המקום שלי ושיש הרבה דברים שהפסיכולוגיה מפספסת בדרכים שלה ולכן החלטתי לפרוש מלימודים אלו. לאחר הפרישה מפסיכולוגיה המשכתי לחפש מה אני רוצה ללמוד וכך הגעתי לעולם העיצוב, תמיד ציירתי ואהבתי לעבוד ביצירת דברי אמונות שונים ולכן חשבתי שזה "המקום" שלי, נרשמתי לכמה בתי ספר לעיצוב אך לא התקבלתי. בנקודה הזו עצרתי וחקרתי את עצמי. מכיוון שאני מאמינה שדברים לא קורים סתם ניסיתי להבין אם זה באמת מה שאני רוצה או שאולי בתוכי אני רוצה משהו אחר. הגעתי למסקנה שהרצון שלי לעצב לא חזק מספיק. אחרי חיפושים רבים החלטתי להירשם להנדסת תחבורה. חזרתי למקורות, למה שתמיד הייתי טובה בו, התחום הראלי. אני אמורה להתחיל ללמוד במרץ אבל משהו בי לא שלם עם ההחלטה הזו. אני מרגישה שהמקצוע הזה לא ימצה את כל מה שיש בי לתת, ואני לא יודעת אם זה מה שאני באמת רוצה לעשות בחיי. לעומת זאת ישנו תחום שמאוד מעניין אותי והוא נטורופתיה (ריפוי עצמי), וכאן אני חוזרת לרצן שלי לטפל באנשים. אני מאוד מתחברת למקצוע הזה במיוחד לאחר שעברתי המון דברים בחיי שגרמו לי לראות את הקשר הישיר בין גוף לנפש ואיך אדם יכול להגיע לריפוי ע"י איזון בין גוף ונפש. הבעיה היא שאני לא בטוחה, אני פוחדת, פוחדת להיכשל, אני פוחדת שאני לא אמצא עבודה לעומת ההנדסה ששם הרבה יותר בטוח שאמצא עבודה טובה בקלות יחסית. ועוד משהו שמאוד מפריע לי זה שאלו רק לימודי תעודה. ומה אם בעתיד ארצה להמשיך ללימדי תואר שני? מה אם העובדה שלא יהיה לי תואר תגביל אותי מאוד בהמשך? ודבר אחרון שמטריד אותי זה שבאיזה שהוא מקום קשה לי לוותר על הצד הראלי שעדיין קיים בי. איך אני אמורה לדעת מה הכי מתאים לי באמת ואיפה אהיה הכי מאושרת?

 

[hilabarak]

בדרך כלל קשה לפתור בעיות כשחושבים מכיוון של

שני מימדים בלבד. נניח "מה עדיף ? ההנאה של חו"ל מול אובדן הכסף בגין הטיסה" קצת קשה לשקול, אחד מול השני. אם מוסיפים מימדים כמו שחיקה בעבודה, צורך של כל אדם ליהנות ולשחרר קיטור, ההנאה מטיסה מול ההנאה מחופשה בארץ, אפשר לקבל פתרון מעניין. אחד יגיד אני בכלל לא שחוק. השני יגיד אני לא שחוק, אבל זקוק לחופשה ולא קריטי אם זה בארץ או לא. השלישי יגיד, אני גם שחוק וגם זקוק לרענון, וגם רוצה חו"ל בלבד. לפתע כל אחד מהשלושה יודע בדיוק מה הוא רוצה, כי נוספו מימדי חשיבה. לגבייך, תוסיפי מימדים - האם את בדרך כלל טיפוס שאוהב ביטחון ? לטיפוס שאוב ביטחון יש ערך מוסף גבוה לעבודה בטוחה, לטיפוס שלא אוהב ביטחון אין ערך מוסף לעבודה כזו (הנדסה כמובן זו עבודה יותר בטוחה). האם את טיפוס שנוטה לעבוד בחוץ בשמש, או במשרד ? האם את אוהבת מסביבך אנשים, או נוטה להסתגר מול המחשב? האם את נוטה לרוחב או למיקוד ? (הנדסה היא דבר רחב ואפשר להתפתח לרוחב עם פרוייקטים גדולים, נטורופתיה קצת יותר צרה מקסימום יהיו 100 קליינטים במקום 10) וכך הלאה. תחקרי עוד ועוד מימדים, ואז תוכלי לאפיין את עצמך, ויהיה לך ברור יותר מה יתאים לך במכלול, ולא רק בהיבט הצר.

 

[davidmaur]

רוחני!

מצד אחד את שואלת את עצמך מה הכי מתאים לי ואיפה אהיה הכי מאושרת? אבל מצד שני ההתלבטות שלך היא במישור אחר, היא במישור טכני -פרוזאי: את פוחדת שלא תמצאי תעסוקה בתחום הטיפול בריפוי איזון בין גוף ונפש , או שהתחום אינו מספק תעודה ולכן עלול להגביל אותך בעתיד. השאלה שמטרידה אותך איננה מה יותר מתאים לך אלא מה יועיל לך מבחינה חומרית.תביני, אין בכלל שאלה למה את נמשכת : לתחום שאיננו כל כך ריאלי ,נקרא לתחום זה תחום ניו-אייג'י-רוחני. דעי לך שתועלת חומרית אינו עולה תמיד בקנה אחד עם אושר רוחני. אני מציע לך אם כן להמשיך לדבוק באותו ייעוד שאת נמשכת אליו-בו תמצאי את האושר-ולחפש איך בכל זאת תוכלי למצוא בזה פרנסה.היות ובכל זאת ישנו את הצד הריאלי שבך , אני מציע גם לראות איך את יכולה לשלב צד זה בתחום הטיפולי-רוחני שתבחרי בו. להפסיק לחשוש ולנסות להפיק את המירב באותה בחירה שבחרת באופן חופשי, זה כל הענין כל טוב

 

[העין השלישית של הצאט]

לפסוע בשני הנתיבים גם יחד

מצטרף לדעת קודמי לגבי הצורך לפתח את שני הנתיבים גם יחד. מצד אחד לעסוק בעיסוק ראלי שיש לך כישורים לגביו, ואולם בו ביחד להתחיל לעשות מדיטציה, מדיטציה היא השער להקשבה עצמית לבניית כלים רוחנים, משם כבר יתברר לך יותר לאן רוצה ללכת הנשמה שלך בכיוון הנפשי רוחני, השפעה של הכלים הנפשיים שתבני לך בדרך הרוחנית תחלחל גם אל העולם הראלי שלך תעגל בו פינות ותשנה פרופורציות בדרך של איכות אין מה למהר עדיף להקשיב עמוק וללכת על זה מאשר הניסיון להספיק להגיע למטרה , כי האיכות היא המטרה בפני עצמה, אגב אני טיפוס מאד ראלי וחושב שהצרוף של הראלי עם ראיתה תובנתית אינטואטיבית היא שילוב מנצח, ואולם צריך הרבה אורך רוח, ולב פתוח

 

[J o s e p h]

הייתי ממליץ לך בשמחה

ללכת למקום שבו נשמתך יכולה לפרוח.... סלחי לי שמשתמע שאני מתבטא במליצות חסרות פשר....אבל אני מאמין שלא מעט שהתנסו בכל מיני חוויות לימוד שחלקם התאימו להם וחלקם פחות, כולל תפקידים ומשרות יבינו שיש משהו מעבר למליצה.... זה ממש לא מדע מדוייק - אבל זה בעיקר ההרגשה שלך אני למדתי לא מעט ביחס לגילי, ועדיין אני מרגיש שמשהו חסר - אז התחלתי ללמוד יהדות בצורה מוסדרת... במקרה שלך - תחשבי פחות על "מה נחשב לטוב" ותחשבי "מה טוב בשבילי (מההיבט הפנימי ביותר !)" ...ומסכים גם עם מה שנאמר על ידי קודמיי בהצלחה

 

[סמאדי]

האתגר במסע החיים הוא לגלות מי אנחנו באמת

החיים הם מסע של גילוי כמו שפיסול או כל יצירה אחרת מגלה את הציור או הפסל ככל שמתקדם התהליך של היצירה. יקירה, את צעירה. תהני מתהליך הגילוי. לכי בעקבות ליבך. הוא יודע. יש לו את כל התשובות. שמי סמאדי ואני מורה רוחנית. סיפור ארוך של גילוי. לא כל כך בענייני פילוסופיה. אבל איך שהוא זה קרה לשמחתי. אינני יודעת אם הבנת את תשובתי מאחר והיא קצרה ולא מפורטת. אבל רק האדם נוטה לסבול במחשבה שהוא יוצר את עצמו ומחליט החלטות הרות גורל. תחליטי שאת בתוך תהליך של ניסוי ותהיה. תנסי, תהני, תחווי, תאספי חוויות ואם זה לא מתאים, לפחות זכית לטעום את זה. מי שלא מעז, לא רק שלא מצליח. לא חווה. במקום להתבלבל, תתחברי למשפט שינחה אותך. המשפט הזה הוא: מותר לי ומגיע לי לחיות. את כל החוויות שהם רוצים להביא איתם: שמחה, עצב, הצלחה וגאווה, יאוש, ביטחון, ספק, הכל כלול בתוך תמונת חייך. בהצלחה יקרה, סמאדי

 

[העין השלישית של הצאט]

סיפור ארוך של גלוי

סיפורי גילוי הם הסיפורים הכי מעניינים, הדרך בה עושה הנשמה שאת המסע שלה מנקודת מבט אחת לנקודת מבט רגשית שונה היא מרתקת בדרך כלל ומלמדת, הייתי שמח אם היה לך את האומץ והסבלנות לספר על הדרך שלך

 

[סמאדי]

הסיפור שלי הוא סיפור של חיפוש אחרי ההארה

באמת סיפור ארוך אבל אני מצרפת משהו מתוך האתר שלי שקצת מספר. סמאדי דוד- האבולוציה של התודעה לאחרונה שבה סמאדי משהיה בת 12 שנה בפונה שבהודו, שם שהתה באשרם (המרכז הרוחני) של אושו. סמאדי בת 40, נשואה לטנדו, איש טיבטי שפגשה כשנסעה להרי ההימלאיה ללמוד אצל המנהיג הרוחני של הטיבטיים, הדלאי למה. לסמאדי ולטנדו נולדו שני בנים, בן ותומר, וכאמור, לאחרונה החליטו לעבור לגור בישראל. סמאדי חוותה לראשונה חוויות רוחניות כגון חלומות שהתגשמו, ידיעה פנימית חזקה של מה שקורה במקומות אחרים וכולי בשנת 1991.. מה שהיווה את ה"כח המוליך" אשר הוביל אותה בדרכה, היתה הסקרנות האינסופית לגלות את מה שאינו ניתן להבין בעזרת 5 החושים שבדרך כלל מובילים אותנו בדרכנו. בעקבות ההתנסויות המופלאות שחוותה, התחילה מסלול לימודי ענף בתחום ההילינג והמדיטציה. שיטות הטיפול שלמדה היו מדיום נוסף שבעזרתו נחשפה תודעתה לאיכויות שהובילו אותה בדרכה הרוחנית, הגדילו את יכולת החישה בעזרת "מה שמעבר" לחמשת החושים, וסקרנותה גדלה... בשנת 1995 נחשפה סמאדי למדיטציה אקטיבית שמבוססת על שיטות תרפיה שונות כגון: שימוש בקול, תנועה ויצירה בזמן המדיטציה. אלה הן המדיטציות של של אושו,שבעזרתן ניתן ללמוד איך לשמור על מצב מדיטטיבי בזמן פעילות. בדרך כלל, מי שמתרגל מדיטציה עושה זאת בשקט, ביחידות, בזמן מסויים של היום או הלילה, וכשהוא "יוצא" מהמדיטציה, נוצרת חוויה של "פער", בין השקט שחווים במדיטציה לבין חיי היום-יום. באותה שנה נסעה סמאדי לפונה, לאשרם של אושו, לחוות וללמוד את המדיטציות של אושו, לחוויה שהיתה אמורה להמשך 3 חודשים ונמשכה בעצם 12 שנים... המדיטציות והשיטות השונות של התרפיה שמוצעות באשרם, ההתמקדות בפן הרוחני של כל מי שבחר להיות וללמוד בו, שבו את ליבה ואת כולה, והיה ברור לה שתהליך הלמידה באשרם יארך הרבה יותר משלושה חודשים... מאוחר יותר הצטרפה סמאדי לצוות המורים והמטפלים באשרם. לדברי סמאדי, חווית הודו היתה חוויה רוחנית שניתן להמשיל ל"מסך שהוסר מעיני". במקביל לחוויות המופלאות שלהן זכתה באשרם, "ישבה" סמאדי אצל מאסטרים שונים שהגיעו אל ההארה הרוחנית ומעבירים את השגותיהם לתלמידיהם במפגשים שנקראים "סאטסנג". מפגשים אלה נמשכים עד שהתלמיד מגיע להארה הרוחנית המיוחלת. כיום סמאדי היא מורה רוחנית שמלמדת סוגים שונים של סדנאות ושיטות טיפול. טוב, זה מספר קצת עלי. העבודה שלי היום היא לספר לאנשים מי הם. נשמע מסובך. אבל ממש לא. כמו שכבר כתבתי, ממש לאחרונה חזרתי לארץ ואני מקווה למצוא את האיש או האישה שירצו להפיק סאטסנג, שזה מפגש בין מורה רוחני לתלמיד, מפגש של הכוונה. של אהבה. אז אני מחכה שזה יגיע אלי. אולי זה נשמע פסיבי, אבל זה לא כמו שזה נשמע. גם מגנט יכול להתפס כפסיבי, אבל הוא לא... לא ממש התכוונתי לספר על עצמי בפורום הזה, אבל זה קרה. תודה על ההקשבה. מסיימת באהבה.

 

[SimSim314]

האמת גם אני

עברתי מהפך כזה בחיים, הייתי מאד ריאלי והפכתי להיות יותר הומניסטי. מה שלא תהיה העבודה שלך, היא תהיה בד"כ התמקצעות בתחום מאד מסויים וצר. גם אם תהיי פרופסור, זה יהיה המצב. העבודה היא לא הכל בחיים, אבל זה טוב שהעבודה תהיה לרוחך, ושתהיי טובה בה. קשה לי לתאר מקצוע שכולל את כל התחומי עניין שהזכרת (לפחות כך המצב אצלי). מה שכן, עבודה צריכה להיות מעניינת, קשה לי אבל לראות מקצוע בו תוכלי למצות את עצמך עד הסוף. הפתרון שאני בחרתי זה עבודה ריאלית ויחד עם זאת בזמני החופשי אני עוסק בפסיכולוגיה ופילוסופיה. אגב לדעתי זרקת מוקדם מדי את לימודי הפסיכולוגיה, שנה הראשונה של הפסיכולוגיה זה אכן פסיכולוגיה פרוה כזאת, לא הפסיכולוגיה ב-ה הידיעה. שנה שניה הפסיכולוגיה מתחילה להיות יותר רצינית, ושנה שלישית זה כבר פסיכולוגיה שתוכלי לחפש את התחום שלך בה. אני חושב שאני מבין אותך, ולכן מרשה לעצמי להמליץ לך להמשיך ללמוד פסיכולוגיה. כי שנה שניה מתחיל להיות מעניין.