היה פשוט מדהים..קשה לתאר..
סיפרתי כבר בפורום טייק ד'את.. אני פשוט אעשה העתק-הדבק.. יש פה הרבה שמות של שירים והופעות שיכול להיות שלא תכירו.. אבל בשביל זה תמיד יש את יוטיוב.. ההתחלה הייתה שעל הבמה הקטנה והעגולה הופיעו מלאכים-כנרים וניגנו משהו שלא הצלחתי לשהות. על המסך שעל הבמה המרכזית הוקרן סרט (אחרי זה התברר שהוא התבסס על סצינה ב-Sturdust) שרואים סירת עץ קטנה מסתובבת סביב העולם וקריין שמלמל כל מיני דברים (מצטערת, לא התעמקתי בזה.. אני עסוקה בלהסדיר נשימה).. בתחילה מוסיקה ופתאום מהבמה קפצו ארבעת הבנים מאחורי פודיומים כאלה של בית משפט ושרו את Reach Out. התחלתי להרגיש את האקסטזה הזאת שכולכן דיברתם עליה מההופעות של האיחוד וקפצתי כמו משוגעת. אחרי שהם סיימו התחיל It Only Takes A Minute עם בנות שיצאו מתוך הפודיומים ולשמחתי השיר נשמע כמו הגרסה הישנה. כל אחד מהם בירך את הקהל ומארק אמר Hello We're Take That, and for the next two hours - we're all yours!!. הווארד בירך אותנו והתחיל לשיר את Beautiful World שדווקא היה נורא נחמד בלייב. הם עברו ללשיר את Patience וזאת הייתה אחת מההופעות החזקות של הערב - הקהל פשוט צרח והביצוע היה ממש מרגש. אחרי זה מארק אמר שהוא עובר לשיר שיר סולו שלו ואחריו הוא רוצה שכולם ידליקו פלאפונים לשיר הבא. הוא שר את Hold On שהיה נחמד, ואז כולם הדליקו פלאפונים ושהיה נדמה שבכל זאת הוא בא לשיר את Babe התחיל I'd Wait For Life שאני חייבת להגיד - נשמע הרבה הרבה הרבה יותר טוב וכיפי בלייב. פה נחתם הדגש על האלבום החדש ושאר ההופעה התעסקה יותר בלהיטים ופחות בקידום האלבום. איש גדול עלה על הבמה והתחיל לשיר בקול עמוק ומדהים את Relight My Fire ואחרי 4 שורות טייק ד'את התחילו עם ההופעה שלהם שהייתה, כהרגלה, סדום ועמורה אחד גדול על הבמה! - חוטיני, תחפושות, חישוקים - מה שתרצו.. באותו רגע הבנתי שג'ייסון הוא פשוט פרפורמר מלך כי לא הצלחתי להוריד את העיניים ממנו כל ההופעה - הוא נתן את כל מה שיש לו בריקוד. במקום לולו, עלה נארלס בארקלי (שמתברר שהוא האיש הגדול ממקודם) שהתחיל לשיר את הלהיט היחיד שלו, Crazy וזה השתלב ממש טוב עם המוסיקה של השיר. בסיום השיר לכל אחד מהבנים הוצת חלק אחר בגוף. בגלל שאני פשוט ילדה מפגרת, לא עלה בדעתי שזה חלק מההופעה והתחלתי לצעוק למה אף אחד לא שם לב שלהוואד נדלק השרוול.. עזבו את זה, נפעתי מאיך הווארד ממשיך לרקוד כאילו כלום כמו סופרסטאר אמיתי. פתאום שמתי לב שהכובע של ג'ייסון ועוד כל מיני דברים עולים באש, והבנתי שיצאתי מטומטמת. אחרי ההופעה המדהימה של Relight My Fire, היה עוד קטע אומנותי וכדור מתכת שמואר בלייזר ירוק התחיל לרדת מהתקרה לכיוון הבמה הקטנה והעגולה באמצע. מבלי שהבנתי מה קורה, גארי התחיל לשיר את Rule The World. ואני אומרת לכם בשיא הרצינות, שכבר הרבה זמן לא שמעתי ביצוע כל כך מרגש לשיר. יש משהו בשיר הזה שפשוט נבנה להיות השיא בהופעות. בנוסךף, הבנים תוך כדי העבירו את עצמם לבמה באמצע ופתאום קלטתי כמה קרוב אני עומדת מולם. כל כך קרוב שיכולתי לראות את הקמטים שלהם בפנים. אחרי שהם סיימו את Rule The World המדהים, הם שרו גרסה איטית מאוד ל-Could It Be Magic. אני כל כך מושפעת שהייתי בטוחה שהתחלתי לשמוע את הקול של רובי, אבל מהר מאוד התעשתתי על עצמי. כשהם סיימו התחיל חלק בשיתוף הקהל. מארק שאל מי מכיר את האלבום הראשון וכולם התפרעו. הם כאילךו ניסו "לבחון" את הקהל ונתנו להם להשלים משפטים מ-Do What U Like, Promises ו- Take That And Party. אחר כך הם נתנו לקהל לשיר את הבית הראשון והפזמון מ-A Million Love Songs והווארד עמד ממש מולי והתמונה שלו "מנצח" על הקהל פשוט לא יוצאת לי מהראש. החלק הקומי של הקטע הזה היה שהם כאילו שאלו מי מכיר את השירים הכי זניחים שלהם ואז שאלו מי כיר את השיר הבא - והתחילו לנגן את Back For Good. זאת הפעם הראשונה בהופעה ששמעתי את כל הקהל ממש שר וכמעט שלא שמעו את גארי. זה היה הסינג-א-לונג הכי טוב בחיים שלי. אחר כךל, אלוהים ענה לתפילותיי והציב את מארקי ממש מולי!! לא האמנתי שאנשים שאני בעיקר רואה דרך מסכים שונים פתאום עומדים מולי. זה היה הזוי לגמרי. הם שרו את Everything Changes וכשהם סיימו ג'ייסון הודיע שכדי לחזור לבמה המרכזית, הם החליטו לעבור דרך הקהל. ואז, בפעם היחידה במשך כל המופע - שנאתי את המקום שלי! הם חזרו לבמה וג'ייסון נשאר לעמוד לבד עם גיטרה וסטנד של מיקרופון. חשבתי "הממממ מעניין איזה שיר יהיה עכשיו", וצדקתי - הוא ניגן את Wooden Boat ושוב לא הצלחתי להבין איך אין לו עוד שירי סולו, כי הוא ביצע את זה מושלם. כשהוא סיים הוא אמר לנו I wanna tell you something I say it to many people, even to myself sometimes you don't know what you're waiting for and that's the time to be..... the FIRST one on the dancefloor ואז הגיעה הבונבוניירה של הערב, לפחות מבחינתי. בגלל שבגלל הגיל שלי אני מרגישה די פספוס של כל הניינטיז עם טייק ד'את, זאת הייתה אחת מהחוויות הכי אדירות מההופעה. הם התחילו להופיע עם Give Good Feeling. ידעתי שהם אמרוים להופיע איתו, אבל הם בכל זאת הצילחו להפתיע אותי. לא הייתה יכולה להיות בחירה יותר גאונית מהשיר הזה - השיר הכי פחות מוכר עם ההופעות הכי טובות. הם עשו אותו בגרסת טראנס מוזרה שמזכירה את הגרסא המקורית של השיר ולרגעים היה נדמה לי כאילו רק אני מכירה את השיר הזה באולם. אפילו כשגארי צעק Come On Let's Ride, הייתי היחידה שענתה לו וכולם שמעו אותי, והיה קצת מביך. אבל, כשחשבתי שהם לא יכולים להפתיע אותי יותר, הם התחילו לשחזר את קטע הזחילה המפורסם מההופעה ב-Hometown. זה היה אחד הקטעים הכי טובים, אם לא הכי טוב בהופעה. אחרי GGF הם הופיעו בצורה מעולה עם Sure ן - Never Forget שבו הם כאילו יצאו ונכנסו כל הזמן ממסך לבן בהם מוקרנים עליו. אנטי לא יכולה לתאר לכם כמה היה לי כיף להרים ידיים בפזמון עם כולם. זאת הרגשה שאי אפשר לתאר. אבל ללא ספק, מי שהחליט מה יהיה ההדרן היה גאון. זה התחיל עם Shine ומסתבר שהשיר הזה כל כך תפס באנגליה, שמארקי נתן לקהל לשיר את כל הבית הראשון לבד, וזה היה פשוט מדהים. לא האמנתי ששיין יכול להישמע כל כך טוב בלייב, אחרי הזוועה של An Audience With, אבל מארקי התעלה על עצמו ונתן את השואו של החיים שלו. אחרי Shine התחיל Pray. מכיוון שזה השיר האהוב עליי, הם יכלו גם סתם לעמוד ולשיר ועדיין הייתי נהנית. אבל כמובן שהם לא עשו את זה, אלא סיימו את ההופעה כמו שצריך והשאירו לכולם טעם טוב בפה. אתה מה שעברתי בשעתיים האלה התחלתי לעכל אחר כך במלון. ועד עכשיו אני לא מצליחה. זה היה אחד מהערבים הכי טובים בחיים שלי, ובהחלט הפך לי את היום הולדת להכי שמח שאפשר.