רואה רואה יקר,

[נוגעת - לא נוגעת]

רואה רואה יקר,

זהו, זה קרה. חלמתי חלום שלא יכולתי להבין את פשרו..... בד``כ אני מבינה היטב מה הם רוצים לומר לי.... ) אבל הפעם, הפעם זה שבר אותי. סיוט כזה לא זכור לי מזה שנים רבות. בעצמה מפחידה. התעוררתי עם הלמות בראש. כאב בלתי מרפה בירכתי המוח וכמעט שלא יכולתי לעצום עין שוב... ובכן - בחלומי המולה רבה ואנשים רבים. אני פודשת כל מיני - מכרים ישנים וחדשים. קשר לי לתאר את המקום. הוא רחב ידיים עם המון. היתה שם גם ארכיטקטורה סביבתית ברורה - לא ברורה, שקשה לי לתמלל אותה. בין המוני האדם שהיו שם פגשתי גם פרופ` שעשיתי אצלה עבודה סימינריונית במהלך המאסטר שלי - והיא נראתה טוב, לשם שינוי, אבל גם קצת מוזר: שערה, גוון פניה ועיניה היו בגווני ירוק. והיא הייתה יפה ויותר צעירה ממה שהיא... אמרתי לה שהיא נראית טוב והיא סיפרה לי על מחלתה (שהבנתי ללא מילים שהייתה סרטן) ואיך שנרפאה ממנה. מעט עצב היה בעיניה. כל כך אהבתי אותה. (וגם במציאות אהבתי אותה) ואחר כך.... פתאום ראיתי שאני במין מקום כזה שצופים ב``סרט`` תלת מימדי בשמיים. משהו שמקרינים בטכניקה מיוחדת עם ליזרים לשמיים ושוכבים על הקרקע וצופים ככה. משהו שבחלום אנחנו מדברים על זה שקולנוע היום זה כבר לא מה שהיה פעם.. ופגשתי איזשהו בן אדם (לא זוכרת אם הכרתי אותו קודם) ונשכבנו שם על הקרקע לראות. (אופן הצפייה המקובל..) אני זוכרת ששכבנו שם צמודים קצת מידי לטעמי.... זה פחות או יותר היה הרקע לבאות.... ואז.. בתי הכינה משהו לקבוצת עבודה בכיתה (כל אחד היה צריך להכין לקבוצתו...) והיינו צריכים לקחת אותה.. והיה בלבול לאן... שכונות, מקומות, בתים מכוניות וכל מיני. וזה הולך ומסתעף מכאן.... קשה לתמלל בדיוק את השתלשלות האירועים. ואז מגיעה הסצינה הבאה והיא המזוויעה והקשה: אני עם ילדיי במטבח. רוצים לחמם משהו במיקרו. פתאום הדלת שלו נפתחת תוך כדי שימוש. אני ניגשת לסגור אותה מחשש שיעשה נזק למישהו. פתאום הוא מתפוצץ ועף לחלון והוא מתלקח. ופתאום בו זמנית אני שמה לב שגם הרכב שלנו בחנייה בחצר (אין לנו כזו)מתלקח בבת אחת. הרבה אש בבת אחת והתפוצצויות. (לא, אנחנו לא גרים באיזור מסוכן..) והיה לנו שם בחצר הקדמית כניסה למקלט (אין לנו כזה). יש צורך לרדת למקלט אבל הכניסה חסומה וזה מסוכן. בן אחותי יורד לשם בכל זאת אבל בקושי רב אנחנו מחלצים אותו משם. ואחות אחרת שלי - דיפלומטית בכירה - פתאום צצה ושואלת אותי - ``קנית את החומר הגרוס`` ואני מבינה שזה משהו שהולך עם ערכות המגן. משעניתי בשלילה הביעה תרעומת עליי ואמרה - נו טוב, אצטרך לחבוש את המסיכה ממש. אז הבנתי שצריך להוציא את ערכות המגן.. בנתיים הרמתי מעט את החולצה שלי כי הבחנתי שקבלתי כוויה איומה בבטן, בחלק שהיה חשוף למיקרו - כשסגרתי את הדלת שלו. לאט לאט קילפתי את החולצה מעל הבטן הצלוייה והקשה שלי. זה כאב. אבל שמחתי שזה רק לי ולא לילדים. הלכתי להביא ג`ל מיוחד לשים על זה וגיליתי שקופסאת הג`ל - יחד עםן עוד דברים שהשתנו בהפצצה הזו - הפכה לחומר קולט ומשדר רדיו. והקשבנו ושמענו שמשדרים שעירק מתקיפה אותנו. וחשבתי ללכת להביא את ערכות המגן ונזכרתי שבתי האמצעית (בת התשע) ישנה כל הזמן הזה בחדר האחורי ההוא. אז הלכתי לראות מה איתה... ו... אוף.. קשה לי לכתוב את זה, אבל זה ישחרר אותי מהאימה... מצאתי אותה שם עם הראש ערוף. והמבע על פניה עודו חי מול עיניי........ דמעות קרושות בזויות עיניה התכולות המדהימות שהיו פקוחות לרווחה בהבעת כאב איומה ופיה עם הבעה של כאב ואימה. והדם הקרוש.... לא יכולתי לעמוד מול המחזה הנורא.... והמוח שלי כנראה ניסה לעשות תיקון: התבוננתי היטב וראיתי שהראש לשה בעצם לא ערוף אלא כשל בובה (חוהיא יפה כמו בובה) כזה שניתן להחזיר למקום..... אז ניגשתי לעשות את זה - והתחוור לי לזוועתי - שהיא כנראה ניסתה כבר ברגעי הפרפור האחרונים שלה ולא הצליחה והידיים שלה נוקשות מאובנולת על הראש.... לו רק הגעתי קודם...... ולא יכולתי יותר.... הי קשה מידייי..... אז התעוררתי. וגם עכשיו כשאני מתארת את הזוועה זולגות לי דמעות.. כשהתעוררתי - היה זה חמש בבקר... עברתי בין כל ילדי ובדקתי אותם - שהם שלמים... הסתכלתי החוצה וראיתי את השער של החצר שלנו פתוח והרגשתי רע לגבי זה - אבל לא היה לי אומץ לצאת לחצר לסגור אותו. העיניים שלי ראו , כביכול כלבים מפלצתיים עוברים בשער.... כאילו לא התעוררתי לגמריי. והבנתי את זה - שאני הוזה - אז ``השכבתי את עצמי`` בכוח בסלון ונרדמתי שוב. קמתי בבקר והזוועה ממשיכה לרדוף אותי. ואוו, כמה כתבתי. מקווה שהכתיבה הזו תשחרר אותי מהאימה...

 

[רואה בכוכבים*]

``ערב חד פעמי`` של הפחד....

נוגעת לא נוגעת, היי... חלומך העביר בי צמרמורות. הוא משקף רגישות גבוהה, וכמו כן כישרון גדול להיכנס לפרטים טכניים ולדיוק. אז ככה: בראשית חלומך את מוצאת עצמך בפורום, פורום ``מודעות פנימית``, מן הסתם. מקום רחב ידיים עם הרבה מכרים חדשים וישנים... הארכיטקטורה הסביבתית הברורה, היא דרכך הטכנית להבחין בתבניות קבועות שאת מזהה בפורום-דפוסי התנהגות. הפרופ` מייצגת אותך. את חושבת שאת נראית טוב, ובאיזשהו מקום מרגישה חולה. התגברותך על אותה בעיה, בעברך, שהובילה אותך למחלתך(אותה בעיה ההיא...), הותירה בך עצב גדול בעיניים, עצב שאת מזהה. בהמשך את חוזרת לפורום. משהו בך מרגיש, שהפורום הוא מעיין תחליף לא רע לקולנוע. הצפיה היא עתידנית ויחד עם זה מרמזת על נוחות ביתית...וכמובן שמוחך הטכנולוגי נוטה לפאר את ריגשותיך....ואת זוכה למראות מפורטים ומדויקים - לטוב ולרע... בהמשך, את מרגישה שמישהו בפורום מנסה להתקרב אלייך קצת מעבר למה שאת מוכנה....המרחב שלך מאוד חשוב לך, ואת רגישה לזה... מכאן והלאה מתחילים פחדיך לשחרר רסן, ולהמחיש לך את פחדיך העמוקים ביותר. יכול להיות שאת מתקשה להתמודד עם הפחדים האלה, בחיי היום יום, או שאת לא מדברת עליהם מספיק... את מכניסה עצמך למצבים של איבוד שליטה. לצערי את עושה זאת בכישרון רב, וזה מה שמחדד את הזוועה....נראה שכל פחדיך החליטו להתלכד לערב חד פעמי. ואלו הם חברי קבוצת הפחד: פחד מאש, פחד מקרינה, פחד ממלחמה, פחד מאיבוד ילדיך, פחד שאת חולה, פחד שתפצעי ועוד כמה שאולי פיספסתי(סדר הפחדים הוא לא לפי סדר החשיבות, אני יודע שאת רגישה לזה...). בתקופה האחרונה, עם כל השיגעון במדינתנו, הפחדים שלך, כמו של כולנו, עלו כיתה. רמת הדאגה לאבטחת משפחתך עולה. היית רוצה שיהיה מקלט קרוב לביתך... או שביתך מייצג את מיקלטך. האחות האחרת גורמת לך, לפעמים, לרגשות אשם... הבטן שלך היא נקודת התורפה שלך...בטן רכה. במילים אחרות, הרגישות שלך היא נקודת התורפה שלך ואולי גם העובדה, שאת שומרת יותר מידי דברים בבטן... בהמשך מלחמת עירק מתחילה להתערבב לך בחלום ועוד כל מיני אלמנטים טכנים כמו: ג`ל ומשדרים, שרק את יכולה להבין איך המוח שלך עובד לגבי אלה. לפי דעתי, בכל חלום את מנסה לפתח משהו, כיוון שככה המוח שלך רגיל לעבוד גם ביום... הלאה. את מרגישה רגשות אשם כלפי ביתך האמצעית. את מרגישה, לפעמים, שאת מזניחה אותה. את חוששת, שאם לא תשקיעי בה מספיק, היא עוד עלולה ``לאבד את הראש``. כלומר לסטות מהדרך שאת מטווה לה. עוד את פוחדת, שיהיה מאוחר מידי וכידוע לך, יש גיל בו אי אפשר ``לתקן`` את הראש של הילדים... אל תזלזלי בכוחו הרב של חוש ההומור. יכול להיות שאת נוטה להיות רצינית מידי במצבים מסוימים....ואת הולכת עם הזוועה הפרטית שלך רחוק מידי, עם כל הנשמה וכל הכישרון שבך. כמה נקודות למחשבה: -איפה בעלך בכל הסיפור הזה? נראה שאת לבד במערכה, מתמודדת על ביטחון ביתך... -יש בחלומך רמז לבדיקת האבטחה החיצונית של ביתך. -יש לבדוק את מידת הבטיחות של המיקרו. -וכן לבדוק את מידת הערכות של ביתכם לדליקה(מטפים וכו`...). חלומות פז, רואה בכוכבים.

 

[נוגעת - לא נוגעת]

אפשר חיבוק?!