רדוקציות

[sheketz]

רדוקציות

טוב אני יודע שאני הולך לעוות כאן על ידי פישוט יתר וגם חוסר הבנה שלי אבל בכל זאת: הרדוקציה החביבה עלי זהו המאטריאליזם - הכל חומר. חלקיקים המתנגשים זה בזה ומרכיבים את העולם. עוד רדוקציה - פוסט מודרניזם - הכל זה סוג של ספרות, ואין להעדיף סיפור אחד על סיפור שני (?). הרדוקציה הסוציולוגית/כלכלית - הכל זה אינטראקציה בין אנשים כלומר על מנת למצוא פשר לרעיונות צריך לראות איזה תפקיד הם ממלאים בחברה (למשל : הדת - אופיום להמונים). הרדוקציה הפסיכולוגית - הכל זה בראש שלנו, אם נבין את הדרך בו נפש האדם פועלת נבין גם את המחשבות שלו. הרדוקציה הנוירוביולוגית - אם נבין כיצד המוח פועל נבין כיצד אנו בונים את המציאות שלנו ולכן נבין את המציאות עצמה. הרדוקציה הקבלית - הכל צירופי אותיות. למרות שהרדוקציות הן מועילות להבין אספקטים שונים של המציאות הן מאבדות הרבה, ולא מתארות אותה באופן נאות.

 

[rty11]

אתה מדבר שטויות.

כמו כל הרדוקציונרים יש לך בעיה מהותית, והיא גם נקודת השבירה של הרדוקציה. אחרי שאתה יכול לסקור במבט אחד את העולם. לקטלג את הכל לפי קריטריון אחד. להעמיד מידה אחת אוניברסלית שהיא תהיה הקוד והפיתרון של העולם. אחרי כל זה אתה תמצא את עצמך שואל- ואיפה אני נמצא בתוך זה? ואז תגלה שלפחות אתה גדול הרבה יותר מאותה הרדוקציה- גדול יותר מפסיכולוגיה או סוציולוגיה, או כל דבר אחר. שלפחות אחתה לא יכול להסתכם על פי קריטריון. משום שמה שבעצם עשית הוא שנתת משמעות אחרת לכל העולם- משמעות שונה מהפגישה הישירה איתו. אבל לתת משמעות אחרת לעצמך אתה לא יכול. כי אין לך דבר חוץ מהפגישה הישירה איתו. והפגישה הישירה הזאת מנפצת את כל הקריטריונים וכל המדידות אותם אתה מנסה להחיל. זוהי נקודה שבירתה של הרדוקציה. ובזאת רשימת הרדוקציות שלך היא אשליה אחת גדולה של האדם- שחושב שיתפוס את המציאות אבל בסוף לא מצליח לתפוס את עצמו. ולכן מה שאתה אומר היא שטות אחת גדולה. בברכה, רוניאל.

 

[sheketz]

אתה ממהר לענות לפני שאתה גומר לקרוא

אבל ניחא, אין דבר מכל מקום בודאי שיש מקום לרדוקציות האלו מכיון שדרכן אנו לומדים על עצמנו ועל העולם בו אנו חיים. הסילוף הוא רק בנסיון להעמיד הכל דרך פריזמה אחת.

 

[ayeletgo100]

נכון, אבל

אבל אם תחשוב לרגע... זו בסה"כ היתה במשך שנים רבות (ואולי עדיין? בעידן הפוסט מודרניסטי כבר אי אפשר לדעת) השאיפה של הפילוסופיה באופן הכי טבעי שלה. למצוא את הנקודה האחת, הדבר האחד, התיאוריה האחת, שיסבירו את הכל. את הלמה, את המהות. מהות משותפת וכללית. ליצור סדר בכאוס הזה שבו אנחנו חיים. אני חושבת שזו שאיפה שבתוך תוכנו אנחנו תמיד מנסים להגיע אליה...

 

[בוהה ניכחו]

נראה לי שהנטייה לרדוקציה

נובעת משאיפה לאחדות ופשטות. האחדות היא הנחה "כדאית" בבוא אדם לעשות סדר בעולמו, לתפוס במעט שנותיו את הכל. כמה שהייתי רוצה לעשות רדוקציה של האהבה לסקס - הכל היה נראה פשוט יותר, אבל נשים הן יצורים אמיצים, הן לא משתכנעות בנקל לרמייה הרדוקציונית, יש להן תמיהות והירהורים והן רוצות להשיח אותן בפניך דווקא כשבא לך לישון. הרדוקציה המטריאליסטית לא נראית לי. גם אם הליך רגשי מתקיים תמיד במקביל, או כתוצאה מ..., הליך פיזי - אין זהות בין שניהם. אהבה זה לא פרומון - גם אם הם באים תמיד ביחד.

 

[sheketz]

שיחות לילה

כן , גם לי היו כאלו , בד"כ בטלפון הציבורי. עם ארבעה סטודנטים עצבנים מאחורי... אח איזו תקופה.

 

[וינסטון סמית]

ובכן,

יש עדות כלשהי להליך לא מטריאליסטי, על מנת שנוכל בכלל לקחת בחשבון עולם לא מטריאליסטי?

 

[בוהה ניכחו]

עדות זו מלה מחייבת מדי

אבל יש רמזים שהרוח רומזת אל עבר החומר, רמזים עבים.

 

[וינסטון סמית]

אילו רמזים?

דומני שאם הזמן רק הקשר בין החומרי לרוחני רק מתחזק (תרופות פסיכיאטריות חומריות שמשפיעות על ה"רוח", למשל).

 

[בוהה ניכחו]

אני רואה עצם,

את היד שלי, למשל, ולפעמים מריח אותה, וממשש אותה. הכרתי קיבלה אפוא רמזים לקיומו של גוף. אבל אלה רק רמזים. לעולם לא אוכל להיות בטוח שאכן ישנו חומר. אני כן יכול להיות בטוח בקיומה של המחשבה הנוכחת.

 

[וינסטון סמית]

בטוח לחלוטין, לא

אבל הנחת קיומו של החומר מספקת לנו ניבויים נכונים בהרבה תחומים. דבר שאי אפשר לומר על המישור הרוחני, בו התהליך הוא בדיוק הפוך. גם כאן, ככל שאנו מניחים שהנפש היא חומרית כך המחקר הפסיכיאטרי רק מתקדם.

 

[Grimsom]

פסיכוסומאטי

ומה עם הלכי רוח המשפיעים על החומר - גופו של האדם? האם הם אינם מהווים רמז בכיוון ההפוך? או, לכל הפחות, על שקילות מסויימת של שתי התיאוריות - זו החומרית וזו הנפשית?

 

[וינסטון סמית]

תגובה

על אילו הלכי רוח אתה מדבר בדיוק? אין ספק שלמצב רוחו של אדם יש גם השפעה פיזית עליו (לעתים מורת רוח מקשה על אדם להתגבר על מחלה פיזית למשל), אבל אם מצב הרוח הוא כולו ביטוי של הורמונים ואותות חשמליים מהמח, אז הרי שאין בכך כל השפעה "רוחנית", אלא השפעה חומרית לחלוטין של מה שאנחנו מכנים רוחני.

 

[Grimsom]

מלה טובה

הדבר היה נכון אם לכל מצב נפשי היה הסבר סיבתי פיזיולוגי - ואין כוונתי למערך הפיזיולוגי המתלווה לאותו מצב נפשי, אלא לסיבה שהובילה דווקא לאותו מצב נפשי. נראה כי מצבם הנפשי של בני אדם מושפע גם מדברים שאין להם השפעה פיזיולוגית ישירה - מלה טובה (או רעה), בדיחה, ריב, מאמץ אינטלקטואלי. כל אלה משפיעים על האדם שלא דרך הגוף (גם אם בסופו של דבר מופיעה השפעה גופנית הנלוות למצב הנפשי שנוצר). אני לא רואה איך אפשר להסביר מערך כזה בשפה פיזיולוגית בלבד.

 

[sheketz]

נפש

אתה אולי מתכוון למחשבה, הכרה/תודעה ורגש? אבל מאידך אני מתנגד למושג נפש כי זהו שעטנז בין הנפשי לבין החומרי. הרי נפש זוהי סבסננציה נפשית או במילים אחרות חומר נפשי, ולכן אינני בטוח שיש לזה מובן ממשי.

 

[עדי אבני]

וזאת הרדוקציה שלך? הכל רדוקציות?

 

[עדי אבני]

וקצת יותר ברצינות

למעשה אתה טוען כי תיאוריה הינה הסתכלות על העולם דרך פריזמה אחת צרה. נכון אבל לא מדוייק. לדוגמא- המטריאליזם לא כופר בהימצאותה של הרוח (הגייסט), הוא פשוט טוען שאין טעם לחקור אותה בכלים אמפיריים, כך שהוא למעשה מתייאש מיכולתו לטפל בה. הפוסט מודרניזם לא טוען שהכל סיפור אלא שאין עליון/תחתון. אתה אולי מתבלבל עם אקזיסטנציאליזם. בכל מקרה, הפוסט מודרניזם לא מציב כשלעצמו אף טענה אלא מנסה להראות כי כל טענה שתציב ניתנת להפרכה. גם כאן ישנה רדוקציה אבל מסוג אחר לגמרי. הסוציולוגיה מתחלקת לשלושה דיספיפלינות שערבבת כאן ביחד- הפונקציונליזם (שרוב הסוציולוגים כבר נטשו) מדבר על החברה כמכונה שלתפקוד (דת במקרה שלך) ישנם מרכיבים. האינטראקציה הסימבולית מדברת על החלק הראשון של הניתוח שלך- איך אינטראקציות בין בודדים יוצרת חברה. גם דיסיפלינה זאת נמצאת במיעוט. רוב הסוציולוגים של היום מדברים דרך דיסיפלינת הקונפליקט- כיצד החברה כגוף משעבד מכריחה את האדם ללכת בדרך מסויימת. .... נסחפתי קצת בניתוח אז אנסה לעשות רדוקציה לדברים שלי- רוב הפריזמות המדוברות מבינות היטב כי לא יוכלו להסביר הכל ולכן מדברות בייחוד על מה שהן כן יכולות להסביר.