רגשות
רגשות. איזה דבר מוזר זה. חשבתם פעם מה היה קורה אם היינו בלי רגשות?אולי היה יותר מדליק אם היינו יכולים להדליק ולכבות אותם לפי בחירה. אבל האם זה באמת מה שאנחנו רוצים? -שהרי למשל תחושת הפחד הזו שמכרסמת בבטן כמו עכבר רעב, רגע לפני שמזנקים מגשר בקפיצת בנג`י היא היא התחושה האמיתית והחוויה מהקפיצה, לא? -העצב שחשים על מות מישהו קרוב? (למרות שאני בטוח שלא מעט היו מוכנים לוותר על זה) -וכמובן הרגש הנעלה מכל (לדעתי בכל אופן): האהבה. אהבה לחבר קרוב, לבן משפחה, לבן זוג אהוב. מי לא חווה את התחושות האלו של הדגדוגים הקטנטנים בכל הגוף, של האופוריה, של הבלבול. החיוכים שנמרחים על הפנים כשנזכרים בו או בה, את תחושות ההיפר… אני זוכר איך לא מזמן חשתי בדיוק את התחושות האלו. זה היה מדהים. אנשים בעבודה לא הבינו למה אני לא מצליח להתרכז, שהמחשבות שלי נודדות למקומות אחרים…. אבל אחרי כמה ימים הם התחלפו במשהו אחר. ברגש לא פחות חזק: פחד !! למה זה קורה בעצם? למה כל כך קשה להתמודד עם רגשות כל כך חזקים של אהבה? אתה בא לאהובתך (השימוש בלשון זכר לשם הדוגמה בלבד) ומספר לה כמה אתה רוצה להיות איתה, כמה אתה מתגעגע, חושק בה, חושב עליה בכל רגע, לא יכול בלעדיה, אתה רועד, בוכה, לא אוכל יומיים...וברגע הראשון תופס רגליים קרות ונעלם: ``תראי, האהבה לא בזמן טוב, אני לא יודע מה אני רוצה, קשה לי, יש לי דברים אחרים להתמודד איתם..``. בגלל שהם כל כך עצומים הרגשות הללו, ממציאים תירוצים, מנסים לשכנע את עצמנו שזה לא מה שאנחנו מרגישים, שזה לא באמת נכון. כשמישהו אומרים לו שהוא טיפש כל הזמן, הוא לבסוף מאמין לזה. אז למה כשאומרים למישהו שאוהבים אותו הוא שואל: ``למה? ואיך יכול להיות? ואיך זה שזה קורה לי? ולמה הוא אוהב אותי? ולמה הוא רוצה להיות איתי? למה, ולמה, ולמה``. איך גרושתי אומרת : ``למה`` זו שאלה של בית משפט. קשה.
רגשות. איזה דבר מוזר זה. חשבתם פעם מה היה קורה אם היינו בלי רגשות?אולי היה יותר מדליק אם היינו יכולים להדליק ולכבות אותם לפי בחירה. אבל האם זה באמת מה שאנחנו רוצים? -שהרי למשל תחושת הפחד הזו שמכרסמת בבטן כמו עכבר רעב, רגע לפני שמזנקים מגשר בקפיצת בנג`י היא היא התחושה האמיתית והחוויה מהקפיצה, לא? -העצב שחשים על מות מישהו קרוב? (למרות שאני בטוח שלא מעט היו מוכנים לוותר על זה) -וכמובן הרגש הנעלה מכל (לדעתי בכל אופן): האהבה. אהבה לחבר קרוב, לבן משפחה, לבן זוג אהוב. מי לא חווה את התחושות האלו של הדגדוגים הקטנטנים בכל הגוף, של האופוריה, של הבלבול. החיוכים שנמרחים על הפנים כשנזכרים בו או בה, את תחושות ההיפר… אני זוכר איך לא מזמן חשתי בדיוק את התחושות האלו. זה היה מדהים. אנשים בעבודה לא הבינו למה אני לא מצליח להתרכז, שהמחשבות שלי נודדות למקומות אחרים…. אבל אחרי כמה ימים הם התחלפו במשהו אחר. ברגש לא פחות חזק: פחד !! למה זה קורה בעצם? למה כל כך קשה להתמודד עם רגשות כל כך חזקים של אהבה? אתה בא לאהובתך (השימוש בלשון זכר לשם הדוגמה בלבד) ומספר לה כמה אתה רוצה להיות איתה, כמה אתה מתגעגע, חושק בה, חושב עליה בכל רגע, לא יכול בלעדיה, אתה רועד, בוכה, לא אוכל יומיים...וברגע הראשון תופס רגליים קרות ונעלם: ``תראי, האהבה לא בזמן טוב, אני לא יודע מה אני רוצה, קשה לי, יש לי דברים אחרים להתמודד איתם..``. בגלל שהם כל כך עצומים הרגשות הללו, ממציאים תירוצים, מנסים לשכנע את עצמנו שזה לא מה שאנחנו מרגישים, שזה לא באמת נכון. כשמישהו אומרים לו שהוא טיפש כל הזמן, הוא לבסוף מאמין לזה. אז למה כשאומרים למישהו שאוהבים אותו הוא שואל: ``למה? ואיך יכול להיות? ואיך זה שזה קורה לי? ולמה הוא אוהב אותי? ולמה הוא רוצה להיות איתי? למה, ולמה, ולמה``. איך גרושתי אומרת : ``למה`` זו שאלה של בית משפט. קשה.