רגשות

[אהבה1010]

רגשות

אני והמיועדים שלי בתהליך כבר כמעט שנה ועוד לא הושגה המטרה
בעקבות סיבות רפואיות עשינו הפסקה דיי ארוכה. ההפסקה הזאת גרמה לי באיזשהו מקום לנסיגה
הרגשתי עוגמת נפש בעקבות כמה דברים שקרו במהלך ההפסקה (ואני לא כ"כ רוצה לפרט)
אני מרגישה מאוד טעונה רגשית וקצת קשה לי להמשיך איתם .
אני מרגישה שהזוג שלי רואה רק את המטרה לנגד עיניו ולא ממש תומך בשאר
היום אני נמצאת במקום שמאפשר לי לסיים את הקשר איתם.
אני לא ממש מצליחה להפריד בין הרגש לבין המטרה לשמה גם אני הגעתי
אולי אני לא ממש חזקה כדי להתמודד ולהמשיך קדימה.
החלום שלי היה לעבור תהליך יפה ורגוע אך לא כך הדברים כפי שנראים ורוצים
אז אני ממש לא מצליחה לסגנן את משפט הסיום
אם להמשיך או שלא?
שיהיה לכולם חג סוכות שמח

 

[VNRN]

צר לי מאוד שהגעת למצב הזה

הדבר הברור שאני יכולה להגיד לך שלהמשיך בתהליך המורכב הזה כשאת לא שלמה איתו זה עוול לכולם ולך בראשונה.
אין ספק שכיום את מודעת ומבינה יותר מה כרוך בתהליך הזה ומה הוא צורך ממך. זו פריבילגיה שלא היתה לך כשהתחלת את התהליך. אם היית יודעת את כל מה שאת יודעת היום, האם היית נכנסת לזה בכלל? האם היית נכנסת לזה עם הזוג שלך? האם בררת לעצמך לעומק מה עברת בתהליך וממה הדברים נבעו?
לפני שאת מקבלת החלטה, ממליצה לך לפנות לסיוע של פסיכולוג כדי לקבל החלטה מושכלת מכל הבחינות. את עדיין הפונדקאית של הזוג ולכן את זכאית לממש את הזכות שלך לפסיכולוג.
אם את מחליטה להמשיך את צריכה לעשות את זה מתוך כוונה ורצון מלא, מבלי לוותר על עצמך. אם את מחליטה להפסיק - גם להיפרד צריך לדעת כדי שיוותרו מינימום משקעים. גם מפרידה נכונה ניתן לצמוח.
האם את התהליך הזה עשיתם עם ליווי? עד כמה המלווה מעורב?
את מוזמנת ליצור קשר במסר.
בהצלחה בכל מה שתבחרי

 

[ערב אביב]

מזדהה מאוד

מאוד עם מה שכתבת כאן.
גם אני בתהליך כבר מעל שנה ועוד לא הושגה המטרה הנכספת

במהלך הדרך, הקשר שלי ושל המיועדים עבר המון טלטלות (יש אפילו כמה תיעודים כאן בפורום)
וגם לי היו רגעים שרציתי רק להפסיק הכל ולהתנתק מהם.
מה הפתרון?
לדבר, לדבר ולדבר! על הכל!
בכל פעם שהיה לי משבר ריגשי שמתי את האגו בצד וביקשתי מהאם המיועדת (כי מולה מתנהל רוב הקשר) להיפגש ולדבר.
לפעמים זה עזר מאוד רק באופן ריגעי ולאחר מכן המצב חזר להיות לא טוב, אבל בכל שיחה כזו פרקנו עוד קצת, נחשפנו עוד קצת, הבנו עוד קצת כל אחת את הצד של השניה.
יכולה לומר לך שהיום הקשר שלנו מאוד מאוד טוב, תומך, מכיל, אוהב ומבין.
זה קרה רק כי דיברנו (שוב ושוב ושוב) וכי כל אחת מאיתנו היתה מודעת ורגישה יותר לרגשותיה של האחרת.

בהצלחה יקירתי!

 

[LeletSer]

התיעצות עם איש מקצוע

אולי שווה להיפגש עם פסיכולוג מתמחה (ראיתי בפורום המלצות) שיעזור לך לקבל קצת הארה והכוונה.
חג שמח ובהצלחה

 

[לב א ו ה ב]

חג שמח שלחתי לך מסר

 

[מירבי*]

רגשות מורכבים

תהליך הפונדקאות מזמן מורכבויות, רכבת הרים של רגשות ועוד..
מה שאת מתארת קורה לעיתים, ההתלהבות הראשונית נחלשת, המטרה נראית רחוקה ובלתי מושגת ואז מתפנה מקום להרהורים מהסוג שאת מציינת.

לפעמים התחושה היא שאבד המומנטום ומה שראית לפני שנה כמסע שאליו נכנסת עם כל הרצון הטוב והנחישות כבר לא מתאים לך, יהיה לך קשה להמשיך בתהליך כשאת מרגישה ככה.
אני מבינה מדברייך שהיגעתם לשלב שבו את יכולה להפסיק איתם את ההתקשרות, סביר להניח שזה מה שתעשי אם כך את מרגישה.
יכול להיות שגם ההורים המיועדים עייפו ואולי גם הם מחפשים תשובות וחושבים על סיום התהליך.
כמו ערב אביב גם אני סבורה ששיחה פתוחה וכנה יכולה להועיל לשני הצדדים, אולי בעקבות השיחה תמצאי אצלך את המקום שרוצה ומוכן להמשיך, אולי תביני שזה כבר לא וזה הרגע לסיים.
התחושה שלך תהיה הרבה יותר טובה אם תיערך שיחה כזאת שבה תבדקי עם עצמך ועם ההורים איך את מרגישה ביחס להמשך.
אל תעשי דבר בניגוד לרצונך, עם כל הכאב הכרוך בהפסקת התקשרות.

בהצלחה וחג שמח

 

[nando]

את צריכה לדאוג לעצמך קודם כל

התהליך הזה הוא מורכב ורגיש בכל מובן. ברור לי שאני לא מחדש לך כאן דבר.... אבל כמו בבידוק בטחוני בשדה התעופה, אם יש ספק, אזי אין ספק. בריאותך הנפשית והפיזית צריכה להיות קודמת לכל. שלמותך עם התהליך היא מעל לכל ואת לא מוכרחה להיות שם בכל מחיר, אף אם בעבר חשבת שאת רוצה להמצא שם, עבור הרכב אנושי מסויים.
אם קיים ספק במידת הבטחון שיש לך ברצון שלך להיות בתהליך, מוטב שלא להמשיך הלאה, אלא אם ורק אם בסוף,
בהביטך לעצמך בעיניים, תוכלי לומר רוצה אני, זה משרת אותי או אני מוכנה למרות התנאים שנוצרו ושגרמו לך לערער בכל הדבר כולו.

רך אנא, אל תתני לשום לחץ או מניפולציה לעבוד עליך.
תהליך של פונדקאות אינו יכול להתקיים אלא אם יש מצב Win-Win אם אין דרך לגשר על מקורות המצוקה שאת חשה בדיאלוג,
ואם ה"זוג שלך", אינו רואה אותך אלא את עצמו בלבד, "שיסעו לשלום", המפתחות כבר בפנים. אין מדובר בהיותך חלשה מכדי להתמודד.
אלא בהגנה בסיסית על עצמך וצרכיך.

הפגנתה של חוסר רגישות או איכפתיות, (כפי שניתן להבין מדבריך), מן הצד שלהם, אינה מלמדת על דבר או חצי דבר עליך.לכן, מה פתאום שתדוני עצמך לכף חובה ותייסרי את עצמך בשאלות מצפוניות על טיבך כאדם, ועל מה בדיוק? מה פתאום שתסבכי את עצמך במחשבה על חולשה רגשית? הן קרה משהו רפואי, הלא כן?
קרה אותו משהו שהגדרת כ " שהזוג שלי רואה רק את המטרה לנגד עיניו ולא ממש תומך בשאר היום.... ".
שמרי קודם כל על עצמך על טובתך על בריאותך ועל נפשך.תהי שקטה עם מצפונך.
קרה שהתעוררו שאלות אחרי שהייתם כבר בתהליך, כנראה שאלו לא עלו כך סתם.
אנא זיכרי שההתאמה הנפשית שנבדקה לפני חתימת ההסכם,
לא רק בחנה את היותך כשירה לפונדקאות ולא רק את התאמת ההורים לתהליך אלא גם,
את מידת התאמתכם לרצון שהבעתם אז. כידוע דברים עלולים לקרות ואם נוצרה לך "תחנת יציאה", אזי מותר לך לפרוש,
אם וכאשר, בסופו של דבר, בהווצר אותן נסיבות שמאפשרות לך להשתחרר מן המחוייבות לתהליך,
המאזן הסופי על כל היבטיו, אינו משרת את טובתך.

אל תשכחי, כפונדקאית מעניקה משהו יקר, שאין לו מחיר.את מעניקה את הזכות להפוך להורים.
מותר לך, למען ההדיוק את חייבת לבחור למי את מעניקה את מתנת האלוהים הזו.
את צריכה לרצות להעניק את זה לאנשים המסויימים הללו. רק בהיותך בטוחה בכך, את יכולה להירתם שוב.
ואחרת.... אחרת.... , את כבר יכולה להסיק לבד.
זכותך לחשוב על כך, להוועץ עם אנשי מקצוע (ההסכם מאפשר זאת) ולהחליטהעל בסיס חופשי ונקי מלחצים.

ואם את תמהה,לגביי, הרי שאני הורה מיועד.

נותר לי לאחל שנה טובה של הגשמות ושמחות והצלחות