רגשות עמוקים

[מתי גולני]

רגשות עמוקים

אני קורא פה את הווידוים של החרדים ושל החרדל"ש וחש רגשות הזדהחות עמוקים עם כל הנאמר פה מצד המתוודים (ולכל המתריסים - אנא הפסיקו לרקוד על דמו של חברכם. קל לתת עצות למי שלא למד ולא חווה על בשרו את כל המתואר כאן).אני אישית אינני חרדי ואינני נשוי אבל בכל זאת חי בחברה דתית וחש היטב את המשמעות של להיות ב"ארון". אני לא בטוח, שפורום זה יכול לעזור בפתרון הבעייה אבל ניכר היטב מדברי מנהליו, שהם משתדלים לתת את מרב התמיכה והאיכפתיות לנוכח מצבו הנפשי של החרדי. אינני חושב, שגירושים הם פתרון קסם. הנזק עלול להיות מרובה על התועלת. לדעתי יש להיוועץ באנשי מקצוע מתאימים (ולא חסרים פסיכולוגים דתיים, שיבינו למצבו, ושיוכלו לתת לו הבחנה מקצועית). עם זאת כבר כמה פעמי ציינתי גם בפורום זה, שחסרות לנו קבוצות תמיכה בשכאלה ודומיהם. אני אישי אינני מתיימר להיות איש המקצוע אבל בהחלט הייתי שמח לדעת, מה דעתו של הגורם המקצועי. לחרדי הנשוי, אשמח להתקשר אתך באמצעות הדוא"ל לפי הכתובת [email protected] ואולי בעזרת מידע, שאוכל להשיג, אוכל לכוון אותך לכיוון הדרוש מבלי לפשוט את הרגל או את העור. בינתיים אל תעשה שום צעד ללא הכוונה מקצועית טהורה ומותר לך לנהוג ב"כבדהו וחשדהו" בכל אחד מהגולשים, שמתיימר לפסוק בנושאים כה כבדים

 

[wicusb]

קבוצת תמיכה

מכיוון שכבר העלית את הנושא של קבוצת תמיכה ולאחר שקיבלתי אישור להביע כאן את עמדתי בחופשיות אז... אני הייתי אצל פסיכולוג, עם אשתי וגם לבד. את העובדה שאני הומו לא ניתן לשנות וזה היה ברור גם מלכתחילה. מה שכן, הופניתי על ידו (לאחר בדיקה שהוא עשה) לקבוצת תמיכה של חבר'ה כמונו שמנסים להתמודד עם העניין. עדיין לא הייתי במפגש אבל אני אהיה בקרוב מאד. אני לא יודע מה הולך להיות שם אבל המטרה היא לנסות ולהתמודד. אני גם לא יודע אם עלי ללכת בנוסף גם לפסיכולוג/ית או לא אבל זה ייבחן בהמשך. אני כבר מצליח לראות בעיני רוחי את הרמות הגבה כאן אבל אני מבקש שאף אחד לא ישפוט אותי ואחרים כמוני אשר מנסים לבחון כל דרך שהיא בכדי להתמודד עם הקושי הרב שבחיינו ואולי גם להצליח בזה רק כדי להשאיר את התא המשפחתי שהקמנו ביחד עם נשותינו. ההתמודדות היא כל כך קשה והרצון לזרוק הכל ולעבור לחיים אחרים של "לחיות איך שטוב לי" כל כך חזקים אבל זו תהיה נקודת "אל חזור" ולכן צריך לבחון את האופציה של להשאר נשוי ולהרגיש שמיציתי את כל האפשרויות לפני שהחלטתי שאני רוצה לשנות כיוון. לתגובתו של מתי גולני אני רוצה לומר שאכן קבוצות תמיכה כאלה כמעט ולא קיימות ואלה שכן, הן מאד "שושואיסטיות". אני יודע שהפסיכולוג שהפנה אותי לקבוצה כזו עשה עבודת מחקר מקיפה לפני שהגיע לקבוצה הזו. אני גם לא יודע האם בכלל קיימות, לפחות כיום, קבוצות כאלה באזור המרכז. בכל מקרה, אולי אם באמת תהיה לכך הענות גדולה מצד חבר'ה כמונו תפתחנה עוד קבוצות תמיכה. אני שוב חוזר ומדגיש, אף אחד לא מבטיח לנו כלום, ובטח שלא לשנות את הנטיה המינית בקסם, אבל כל אחד צריך לחשוב מה טוב לו ומה הוא רוצה לעשות עם חייו, ואני מתכוון בעיקר לנשואים שבינינו כמו חרדי 25 וכמוני.

 

[סבבב]

אינני בא לשפוט אתכם...

אינני במצבכם, ואין לי הזכות להטיף לכאן או לכאן. יתרה מזו, אני מניח שלו הייתי במצבכם - הייתי חושב כמוכם. לא לפרק את המשפחה. אני רואה חשיבות גדולה בערך המשפחתי, גם אם זה בא על חשובנך האישי... זו עמדה לא פופולארית, אבל אני תומך בכם, על כל תסבוככם... היו חזקים...

 

[dkey]

הרשה לי לתקן

זה לא בא על חשבון ההומו אלא אישתו. הוא מוצא לו סקס מהצד (או מאונן מול המסך בכל רגע שיכול). היא זאת שיושבת בבית ולא מבינה מדוע אין להם אינטימיות. מה לא בסדר בה. (אלא במקרים בהם הוא חושב ש"כבר עבר שבוע וצריך לדאוג לה קצת שלא תחשוד"). """הרבה ערך יש למשפחה"""

 

[סבבב]

הבהרה...

אני כתבתי שיש אנשים שלהם ערך המשפחה חשוב עד כדי שהם מוכנים שזה יבוא על חשבונם... כוונתי היא כמובן שאם מישהו מתחתן - הוא לא יבגוד, לא סקס מהצד, לא מצלמות ולא דבר דומה. שהרי זו בגידה לכל דבר. ובגידה וערך המשפחה הם לא דברים שהולכים יחדיו. עם זאת, אם מישהו מחליט שערך המשפחה חשוב לו מעבר לכל, והוא מחליט להעסיק עצמו מבוקר עד ערב בכל מיני דברים, מעבודה ועד לימוד תורה וכמובן להיות בחיק המשפחה - כך שלא יווצר לו מצב של זמן פנוי לדברים אחרים - זו החלטתו שלו, ואני לא פוסל אותה. כמובן כל עוד זה מבחירתו האישית וכל עוד לא כלולה בזה בגידה בנאמנות.

 

[dkey]

אני מסכים עם זה

ואני מניח שיש כאלה פה ושם. אלא שבפועל מה שקורה זה שקודם מבטיחים (ואני מאמין שאפילו בתום לב ומתוך כוונה לדבוק) וזמן לא רב אחר כך מתברר שלא מסוגלים לקיים עם האישה יחסי מין או לשמור את ההבטחה. אולי לא נעים לקרוא את זה, אבל מי שכבר הגיע לכאן הוא בנקודת אל חזור. בנקודה בה הלחץ הפנימי והצורך להיות אתה הוא בלתי נשלט. זאת לא תאווה וזה לא יצר. זה פשוט הצורך להיות מי שאתה באמת ובפועל. הצורך לאהוב ולהיות נאהב על ידי בן מינך.

 

[dkey]

הפרדוקס של הפסיכולוגיה

הומוסקסואליות אינה מחלת נפש ולכן מי שחי על פי נטייתו טוב לו מאוד והוא נטול מתחים וקונפליקטים נפשיים. בדיוק ההפך קורה כשבעל נטיה מנסה לחיות שלא על פי נטייתו. אם סטרייט יכפה על עצמו לקיים יחסי מין עם בן או בת מינו, אותם סימפטומים יעלו גם אצלו. במצב כזה יש צורך בעזרה אלא שהיא לא תעזור במאומה כי לא ניתן לשנות את הנטיה. בעיני גם כל קבוצות התמיכה מיותרות. מה בדיוק יצא מהן? זאת אוננות קבוצתית ללא כל תכלית. אם יצא משהו מפגישות כאלה זה הכרויות סקס. במקרה בו אדם כבר הקים משפחה לדעתי יש שתי אפשרויות. האחת היא גירושין. זה קורה בעיקר כשבן הזוג הסטרייט דורש נאמנות מוחלטת ואי קיום יחסי מין מחוץ לקשר. דרישה מובנת ולגיטימית אלא שאינה במקום. השניה היא המשך ניהול בית משותף עם האישה תוך הבנה של שני הצדדים כי יחסי מין לא יהיו יותר ביניהם וכל אחד רשאי לחפש את אושרו במקום אחר. יתכן ומצב זה יהיה זמני עד שאחד מבני הזוג יכיר מישהו וירצה לפתוח פרק ב. דווקא ככל שמבוגרים הסדר כזה יכול מאוד להתאים ואף להשאר כסטטוס קוו. השאלה של חיוניות הקשר הזה תעלה שוב כשהילדים יעזבו את הבית. מה הטעם להשאר יחד. נתקלתי כבר בזוגות שיש להם הסכם כזה. אמנם בני הזוג יכולים להמשיך ולקיים יחסי מין ביניהם אבל אני תוהה אם זה יקרה לאור משבר האינטימיות הקשה. הבעיה האמיתית היא שרוב האנשים במצב הזה כלל לא השלימו עם מי שהם, אין להם יכולת נפשית להתמודד עם הענין וכמובן לצאת מהארון (הכל נראה ענק ומאיים) ולכן מנסים גם כשיודעים שהם במצוקה ובמצב ביש לחפש כל מיני פתרונות לא פתרונות. בכל המקרים, הקו המנחה לדעתי צריך להיות יושר כנות ופתיחות.