רגשות מעורבים...
היי בנות..
חייבת לשפוך!!
לפני שלושה חודשים חברה הכי "טובה" שלי התחתנה, זאת החברה שיודעת הכל על הטיפולים, מה הבעיה, מתי שאיבה, מתי החזרה וכו...וכמובן שלפני שספרתי לה בקשתי ממנה שלא תספר לאף אחד.
כמה ימים לפני החתונה שלה היא עשתה הפרשת חלה עם רבנית, שהיו בערך 20 אנשים חלק שמכירה וחלק שלא.
הרבנית בהתחלה שאלה את מי אפשר לברך ועל מה? אני בכוונה לא עניתי כי לא רציתי שאנשים שידעו וגם אני לא מאמינה בזה (והחברה יודעת שאני לגמרי חילונית ויודעת שלא רוצה שאנשים ידעו..), אמא של החברה קפצה ואמרה כן תברכי אותה (אותי) על פרי בטן היא בטיפולים, אני היתי בשוק!! כמה שאני בן אדם שלא מחשבן אבל קפאתי במקום,לא הצלחתי להוציא מילה מהפה, כל הערב במקום לברך את הכלה כל הברכות הופנו אליי..
במשך שעתיים כל הבנות שמה לא הפסיקו להסתכל במבטים רחמיים..
אני הרגשתי נורא רציתי רק לעוף משם..
בדרך חזרה הביתה לא הפסקתי לבכות! לא ידעתי איך אני מגיעה לחתונה ועוד צריכה להיות המלווה שלה!! הדחקתי את מה שקרה למשך יומיים עד שהחתונה עברה, ומאז אני לא מוכנה לשמוע על ה"חברה" הזו..
א. בקשתי שלא תספרי אז למה כן ספרת??
ב. איך לא עצרת את אמא שלך לפחות??
ג. היא בן אדם שמכיר אותי ממש טוב ראית שמי שהיתה בהפרשת חלה זו לא אני
ד. איך לפחות אחרי האירוע לא חשבת לעצור ולחשוב מה היה ולבקש סליחה..
מאז המקרה הזה אני מאחלת לה שתעבור את הטיפולים האלו , שתרגיש מה זה, שתבין מה עשתה...ואז מגיע המצפון איך אני מעזה לאחל לאישה דבר כזה??
מה אתן חושבות? אני מגעילה? אני מגזימה? או שבעצם שלאנשים כאלו חסרי לב מגיע שיעברו דברים כאלה?
היי בנות..
חייבת לשפוך!!
לפני שלושה חודשים חברה הכי "טובה" שלי התחתנה, זאת החברה שיודעת הכל על הטיפולים, מה הבעיה, מתי שאיבה, מתי החזרה וכו...וכמובן שלפני שספרתי לה בקשתי ממנה שלא תספר לאף אחד.
כמה ימים לפני החתונה שלה היא עשתה הפרשת חלה עם רבנית, שהיו בערך 20 אנשים חלק שמכירה וחלק שלא.
הרבנית בהתחלה שאלה את מי אפשר לברך ועל מה? אני בכוונה לא עניתי כי לא רציתי שאנשים שידעו וגם אני לא מאמינה בזה (והחברה יודעת שאני לגמרי חילונית ויודעת שלא רוצה שאנשים ידעו..), אמא של החברה קפצה ואמרה כן תברכי אותה (אותי) על פרי בטן היא בטיפולים, אני היתי בשוק!! כמה שאני בן אדם שלא מחשבן אבל קפאתי במקום,לא הצלחתי להוציא מילה מהפה, כל הערב במקום לברך את הכלה כל הברכות הופנו אליי..
במשך שעתיים כל הבנות שמה לא הפסיקו להסתכל במבטים רחמיים..
אני הרגשתי נורא רציתי רק לעוף משם..
בדרך חזרה הביתה לא הפסקתי לבכות! לא ידעתי איך אני מגיעה לחתונה ועוד צריכה להיות המלווה שלה!! הדחקתי את מה שקרה למשך יומיים עד שהחתונה עברה, ומאז אני לא מוכנה לשמוע על ה"חברה" הזו..
א. בקשתי שלא תספרי אז למה כן ספרת??
ב. איך לא עצרת את אמא שלך לפחות??
ג. היא בן אדם שמכיר אותי ממש טוב ראית שמי שהיתה בהפרשת חלה זו לא אני
ד. איך לפחות אחרי האירוע לא חשבת לעצור ולחשוב מה היה ולבקש סליחה..
מאז המקרה הזה אני מאחלת לה שתעבור את הטיפולים האלו , שתרגיש מה זה, שתבין מה עשתה...ואז מגיע המצפון איך אני מעזה לאחל לאישה דבר כזה??
מה אתן חושבות? אני מגעילה? אני מגזימה? או שבעצם שלאנשים כאלו חסרי לב מגיע שיעברו דברים כאלה?