רגשות מעורבים

רגשות מעורבים

יש לי אחות. שסבלתי ממנה המון. היא פשוט חשבה שהיא תחנך אותי בחיים. היא התערבה לי בחיים יותר מדי.... סבלתי המון בגללה. אני לא אפרט הכל... לא מזמן היא חצתה גבולות ומאז אנחנו כמו עשיו ויעקב כמו לאחר ענין הברכות.... שלא תבינו לא נכון אני מרחמת עליה קשה לומר אני מבינה אותה... אני אשקר אם אומר שאני אוהבת אותה כי אחרי הכל סבלתי ממנה... אבל בהחלט אני לא שונאת אותה. הבעיה אני רואה איך אמא שלי מטפלת בה כאילו היא לא עשתה שום דבר. ויותר מזה יום שישי אמא שלי ביקשה ממני לעזור לה במשהו אני פתחתי זוג עיניים ושאלתי את אמא שלי ``אני?! אני?!`` אמא שלי כמובן כמו תמיד התחילה לבכות לי אני כבר לא מסוגלת אני יודעת אמא שלי בוכה בגלל הסיפור הזה המון. וזה מאוד כואב לי. אבל מצד שיני מה אני יכולה לעשות גם לי יש רגשות. למה אמא שלי חושבת שלי יש יותר כוחות להתמודד עם הכל? אין לי בעיה שאמא שלי תעזור לה אבל למה מולי? למה כשאני שואלת את אמא שלי משהו עליה אמא שלי חושבת שיש לי כוונות רעות כאילו אני איזה שטן‎?‎
 
גם לי יש אח כזה...

הוא גדול ממני בשנה ומעיר לי על כל דבר דברים שטותים אבל אני לא מתייחס להערות שלו אני אדון לעצמי סוף סוף אני בן 20 מצד שני אני לא רב אתו הוא אומר משהו אני שומע לפעמים אפי מוריד את הראש העיקר לא לריב אני שונא לשנוא... ואת יודעת מה לפעמים אני אפי מנסה לקחת מהדברים שהוא מעיר אני לוקח את זה בתור הארה. אמ זה מתאים לי אני לוקח אם לא זה יוצא מהצד מהאוזן השניה... אבל לא שווה לריב... ב.ה.צ.ל.ח.ה.
 
חחח מרביצה?

סיפור אחד! הייתה לי חברה מאוד קרובה אלי היינו כמו אחיות היא שכנעה את אבא שלי שהחברה משפיעה עלי לרעה... היא מסוגלת לקחת לי בגדים מהארון בגלל שהיא חושבת שזה לא צנוע מספיק. חשוב לי אני בחורה ממש צנועה רק שבעיניה זה לא מספיק... היא מצפה שאני אלך עם בגדים כהים ושל....
 
אה ככה... תארתי לעצמי

זה ידוע גם אצלי הוא עושה את זה... אבל תראי לה את הכיוון תפסי אותה לשיחה נוקבת.. . אבל עם כל הכעס שיש לי או שהיה לי עם אחים או אחיות אף פעם לא יצא שהיה ממש שלא דברנו מקסימום מריבה ואחרי כמה דקות מדברים כאילו כלום לא קרה.. אני לא נוהג לריב עם אנשים גם אם זה יפגע לי בכבוד... (שאין לי..(אני שונא אתזה) הכבוד האבוד...) ועם אחים ואחיות אף פעם לא כדאי לריב אחרי הכל אין כמו משפחה עם כל החברים שיש לי....
 
אוקי

אני גם אחת שלא יכולה לריב ואני ישר סולחת איתה זה אחרת וזה ממש לא ענין של כבוד. סתם ככה זה לא פעם ראשונה שאנחנו לא מדברות וכבר עשר שנים אנחנו בקושי החלפנו כמה משפטים ביננו... וזה יותר מצידה מאשר מצידי אני לא אבוא ואכריח מישהו לדבר איתי. ואין עם מי לדבר היא בטוחה שהיא צודקת ולא יעזור כמה אני אדבר איתה או אנשים אחרים ידברו איתה היא צודקת וזהו.... מה שאני שואלת פה איך אני מתמודדת עם המצב מול אימי לא איתה היא מבחינתי מצב אבוד‎...‎
 
תסבירי לאמא את המצב

ותתיעצי איתה מה לעשות תגידי לה הכל... לפעמים שמשתפים את ההורים הם עוזרים ואפי שמחים לעזור ושעוזרים אז פועלים ולא בוכים שהיא תפעל בעינין היא תפסיק לבכות ולהצתער, היא תראה שזה לא יעזור כי צריך לעשות משהו, תסברי לה שאת כבר גדולה ואין לך עצבים להערות של אחותך ומצד שני את לא רוצה לריב איתה..שוב פעם שהאמא תפעל לשיפור המצב היא תעשה את זה ולא יהיה לה זמן להצתער...(כביכול..) שבנאדם רוצה להשיג משהו הוא שוכח מהרגשות הוא רוצה להשיג את המטרה...
 
אמא

גם יודעת שאני והיא זה מצב אבוד. אמא שלי יודעת הכל אבל אין לה איך לנחם אותי. חוץ מזה היא חושבת שאני מבינה את המצב שלה היא עוד אומרת לי לרחם עליה.... כתבתי רגשות מעורבים בדיוק ככה אני מרגישה בין רחמים עליה בין הרצון העז לעזור לה ככל שאני יכולה לבין הצורך לשמור על עצמי....
 
נו...

אז אמא שלך נשמעת די חכמה שימי לב מה היא אומרת לך היא אומרת לך שתרחמי על אחותך זתומרת שאין מה להתיחס להתרסות שלה נגדך גם ההורים לא מתיחסים ברצינות למה שהיא אומרת להם עליך קחי אותה בסבבה שתגיד מה שהיא תגיד ושההורים גם לא יתיחסו... ועוד משהו.. אפשר וראוי להתפלל על זה כן דברי עם הקב``ה על המצב הוא בטוח יעזור... וכמובן לעשות הישתדלות... המצב לא אבוד בן אף אחד לאף אחד כל עוד בידיך התפילה.... דברי איתו כבר מחר....
 
כל הכבוד

ואף עלפי שהתמהמה.... הישועה תגיע... אלוקים רואה את הרצון הטוב הוא רוצה לראות גם השתדלות אפי קטנה... והוא יעזור לך... המתפלל על חברו נענה תחילה.. או המתפללת על אחותה נענה תחילה... (-:
 
את צודקת והיא צודקת

תזכרי שכמו שאת צריכה עזרה בזמנים מסוימים, כך גם היא. וכמו שאת בוודאי לא היית רוצה שהיא תתחשבן איתך בזמנים קשים כך ראוי שגם את לא תתחשבני איתה. זכרי" כמים פנים אל פנים כן לב האדם לאדם. "ואהבת לריעך "כמוך"".
 
להפך

אני רוצה לעזור לה תמיד בכל זמן ובכל מצב. אבל אני יודעת אם אני עוזרת לה זה פשוט להגיש לה את הלחי השניה. אמא שלי חייבת לעזור לה זה הבת שלה ואם אני הייתי במקום אמא שלי לא הייתי נוהגת אחרת אבל מה שכואב זה שאמא שלי צריכה להראות יחס שווה לשנינו ולא לדרוש ממני כל הזמן לוותר בגלל שהיא מסכנה ולא מסוגלת...
 
נששמה, תקשיבי,

פה בפורום תוכלי לקבל תגובות ועידוד.. אבל לא תקבלי תשובה אמיתית אישית בשבילך, כי צריך מישום אדם חכם, שתוכלי לספר לו את כל הפרטים והוא יוכל לעזור לך.. לבנתיים קחי עצה: רואה תניק שלי? כל פעם שהיא מעצבנתותך, אני מרשה לך להשתמש בו! חחע
 
קראתי...

את הדו שיח שלך והבנתי שהמריבה על רקע דתי...אני לא אומר שהיא צודקת אבל את אולי צריכה לנסות להבין אותה אולי היא מתבישת בהופעה שלך וכו'...ואם היא בשידוכים או שצריכה להתחיל והיא מפחדת שזה יהרוס לה...ואם היא לומדת איתך באותו סמינר אז בכלל...או שאולי היא מרגישה משום מה אחריות כלפייך תדברי איתה על זה ואם לא אז תכתבי לה מכתב את לא יכולה לריב איתה היא לעולם תישאר אחותך וחבל על המריבה הזאת שיכולה להשאיר צלקות וגם תחשבי על ההורים שלך שבטח כואבים כמו שכתבת והכי חשוב תנסי להבין אותה מה המניע שלה,ב ה צ ל ח ה.
 
נכון

זה על רקע דתי. ולא אמרתי שאני לא מבינה אותה. אבל א כל הסיבות שכתבת לא קיימות במקרה הזה. ב זה שהיא קיצונית לא אומר שהיא יכולה להכריח אותי להיות כזאת גם במיוחד שאני לא קיצונית לצד השני אני בחורה צנועה ואולי קצת בסגנון מודרני אבל אני משתדלת מאוד שהכל יהיה צנוע. סתם ככה היא תמיד התייחסה אלי כאילו אני ממש פורקת עול. הכי כואב זה שאנשים מחוץ הבית מתייחסים אלי כאל בחורה ערכית. תמיד אמרו לי יאוו את ממש רוחנית. לא שאני באה להתגאות או משהו אבל זה עובדה ובבית תמיד הייתי מקבלת יחס שונה לחלוטין יחס של פורק עול... אם הייתי מישהי אחרת מי יודע אם הייתי עומדת בזה באותה צורה. אבא טוב שבשמים שמר עלי ועזר לי להתגבר‎.‎
 

יoiלהylwל

New member
אז מה לדעתך

הסיבה שהיא עושה לך ככה?אני אומר לך מריבות מתמשכות משאירות צלקות,בדוק!!!
 
למעלה