רגשות למילים.

רגשות למילים.

הערה: פתחו אשכול באוטיזם, שם כינוי ילד גאון, ופתחתי גם שם בגלל זה יש התייחסות לאותו נושא,אבל באו]ן כללי יש לי ריגשות למילים.

יש מילים שאני לא מסוגל לשמוע הם נראות לי רעות ומזיקות עוקצניות שכאלו, או מילות האדה שמגעיות אותי, למשל היה פה דיון על הילד האוטיסט
שאמרו שהוא "גאון" והמילה רורה הזאת הורגת אותי. אני לא יכול לשמוע אותה, כל אחד נהפך לגאון ממש בית זונות נהיה פה. זאת מילה שמכאיבה
לך היא צורמת לי , היא מכניסה אותי ללופים, למלחמה עם עצמי, תמיד אני אומר שאם לא הייתי גאון אטו יותר נכון לא אהיה היה עדייף דלא הייתי נולד בכלל.
שיש לי אובסיסיה מטרופות אחרי הגאונות. ועוד מילים רעות כמו טיפש גורמות לי חרדה/כעס/בלבול/ שנאה לא מסוגל לשמוע את המילה אז אני מחליף ב" טומטום"
"סטלן" אני לא מסוגל כואב לי הם כמו נחשונים קטנים מתת לכרית מקישים. או מילות חיבה שגורומת לי לבחילה כאלו בא לי להקיא פיזי ממש כךף ,לא מסוגל גם עם חנפנות
לא מאמין לאף אחד שאומר שאוהב אותי שאניני חכם וכולי. קיצור כל המילים מתערבבות לי מכנסים אותם למין סיר כזה וכל פעם אתה מוציא אחד שלא מתאמיה לתבשיל.
זה משתנה כל הזמן. אבל ישכאלו שנשארות תמיד. יש מילים שאני שונא, אני לא משתמש בהם, אני תמיד שאומר גאון על עצמי אפיל שבטוחים בכף שם מארכות או בילד פלא
או בחכם. אני לא מסוגל לשבח את עצמי ולראות שיש בי טוב כי אני חרא מזקוק. זבל ושפל רוח ואדם נוראי ומטומטם הנה רואים לא מסוגל לומר טיפש, יש לזה קונטציה כזאת
שלילית בעני, השש הזה זה כזה מעליב ,אני אישית לא אומר לאף ראחד חוץ מעצמי שהוא טיפש, שונא שונא מתעב דמעות בעיינים. זהו הייתי חייב לפרוק את זה.
 
יש לכם משהוא לומר?

הנושא הזהה מעניין אותי והייתי רוצה לדעת מה אתם חושבים.
 
אצלי יש התנגדות רגשית לשימוש במילים האלו

גאון או טיפש, או מה שיותר מוכר לי מילדות, שהיו משתמשים במילה מחוננת, והצד השני של זה שהייתי מכה את עצמי רגשית על כל אי הצלחה אל מול המדד כטיפשה או אדיוטית. פחות כנגד המילים הספציפיות, אלא אל מול המשמעות שלהן.
אל מול המדד הזה, שמזהה תכונה מסוימת שיכול להיות לה "פוטנציאל" יישומי שיש לו ערך נחשב בתרבות שלנו, וצריך לנצל את הפוטנציאל, ולעשות מזה משהו כמו-מסחרי.
והתכונה המזוהה בכלל יכולה להיות חלק ממארג שיפה לדברים אחרים, לדברים שהלב יכול למשוך אליהם, ואין להם בהכרח יישום נראה, אולי לא עכשיו, או בכלל, והניצול שלה מושך אותה מן המארג, ומזנה אותה.
זה מעורר בי תחושת גועל.
 
גם אצלי זה רגשי.

וגם קשור למשמעות: אני לא אוהב שמכנים אות גאון לא אוהב והכי מעצבן שיש "אסמכתא" מבחנים פסיכלוגים/ שיחות
וכולי שטוענים שאני כזה ברור. ומה הכי מרגיז? השאלה הרעה " אם הוא כזה גאון למה הוא כזה אלים? למה הוא כזה
ילדותי?למה הוא לא מבין דברים פשוטים?" ואז כותבים " תסומנת סוונט" אני שהייתי ילד בן 9 הכתירו אותי כבר לגאון
בציור לילד פלא למפתח אפילו זרם בציור זה הלחיץ אותי בטירוף, כל התחריות לא רציתי ואמי שחררה אותי מזה, אחר
&nbsp
כך היה לי בעיה עם אבי כי הוא רצה שאני אלמד התחיל תואר אהיה מצטיין כמו שהייתי ולא הצלחתי אזהוא כעס וזרק
אותי מהבית. מה אני מנסה לומר? שאתה חכםדןרשים ממך הרבה, שתהיה נחמד, שתהיה בסדר,שתבין לפעמים בא לי
לומר אני "מפגר" באמת עזבו אותי עם הצפיות, והכי גרוע-צפיות שלי מעצמי, זה אוכל אותי כי המטפלים האלו הכניסן לי
את זה לראש וזה לא יוצר, מה שאני שומע לא יוצא זיכרון על זמני זוכר הכול ואז אני מתחיל לאכול את עצמי למתוח את
התקליט/ סרט ולהתחיל להפעיל אחרורה וקדמיה לאט ומהר בפיםפ הזאת או בפעם הזאת את החלק הזה או החלק השני.
אני לא מאלו שיעליבו אותי וישכחו. אם יעליבו אותי אני יזכור כל החיים ואזס יעלה את הסרט ויראה ולא רק ירגש מה שחוותי
ולא רק יתווכח עם עצמי. אני נועל על העבר שלי על כל מילה, לא אמרתי 1 אז אני כבר מתמוטט סתם דוגמה, מבינה זה
&nbsp
קשה. כי לא מבינים למה מילה אחת משגעת אותי ,אבי אומר " אני לא אומר מילה אתה כבר מתקיף ומתפרצץ" כי הוא אמר
מילה אחת לא מתאימה מבינה. הוא לא מבין למה אני חצי שנה יכול להיות בסדר ואחרי זה פתאום להיות הכי אלים ומסוכן.
בגלל מילה אחת תנועה אחת, הכול מחובר אצל בחיצוני/ ופנימני ממש הכול חד המה מצוות ממש רשת של חוטים שמובלים
למרכז חשמל ויש את הבקרה שלפעמים פוגעת בעצמה או לא מצליחה לתפקד ואז תקיפה, מבינה זה טירוף...
 
לי יש צמרמורת כשאני שומעת/קוראת אנשים מקללים

והיו לי כמה "זיפים" כשקראתי את הפוסט שלך. אירוני...
האם תפסיק לעשות זאת - לא, כי ככה אתה מבטא את עצמך, את מה שאתה חושב, מה שאתה מרגיש. זכותך...
 
זה קללות עדיניות.

מה אני אמרתי? למה את שונא שמקללים? כאלו הבנתי שזה גורם לך להרגשה לא טובה אבל למה?
אני כל הזמן שואל את עצמי למה אני רגיש ועדיין לא הגעתי לתשובה....
 
אני גם יכולה להסביר לך שזו מילה חיובית

שמשמעות המילה מסויימת היא תוצאה גבוהה יחסית לכלל האכלוסיה של חישוב מתמטי לא מדוייק שאמור להראות האם בן-אדם חכם או לא.
זה עזר לך להרגיש יותר טוב? אני חושבת שלא.
 
לא אכפת לי.....

אכפת לי שאומרים לאנשים שהם גאונים סתם וגם אני תקף, חכם זה לא בעיה בעני כולם חכמים. גאו זה נושא רגיש.
אז אם תחליף את החכם לגאון זה יפרע לי כי יראה לי טיפשי. חוץ מזה אני רואה שבאתי לך לא טוב נכון? הקללות שלי?
חוסר הנימוס. אז כן אני פרא זה נכון, ואני לא שם פס, וגם את לא צריכה לסים עלי או על אף אחד, הנה השתמשתי בפס
ולא בז*** אני לא מחפש שיאמרו מה אני רוצה לא אכפת , תעליבו אותי תאמרו מה שלא מוצא חן בעני אני יגיב, היה פה דיון
על אמירות של אראנה אני אמרתי חד משמעית אין לי בעיה עם גיופים ולא ירידות, אז אמרו שהוא ירד עלי אני ירגש, אז בבקשה
שיבוא שירד עלי נראה מה יקרה. אני לא מפחד מאף אחד לא נעלב משטויות, ולא רוצה שאנשים יגרמו לי להרגיש טוס ,אני בכלל
לא רוצה קשר איתכם. אני מתחיל בזמן הארון להבין כמה אראנה צדק, כל מגע עם בהן אדם כמעת גורןם רק נזק לי, אני זז להתבודד.
 
אני לא אומר שזה טוב אני חיי עם זה.

אני לא מקלל כי זה כיף לי ,זה הרך שלי לומר שאני כועס/ רע לי/ אני מתעצבן אז אני מדבר לא יפה.
אני לא יכול לחייך ולדבר בנימוס שמכעסים אותי. אני מקלל את כולם שמכעסים אותי או הנושא לא
מוצא חן, כמו שאמרת זכותי אפילו שסה מסבך אותי...
 
לוגבי "למה" - זה ביטוי של אלימות

אני מאמינה שלמילים יש אותה משמעות כמו למעשים. למילים יש "נוכחות", כח, "גוף".
&nbsp
אולי מישהו מלמעלה שמר עלי, אבל אני גדלתי וחיה בסביבה טובה, אולי לא לגמרי "סטרילית", אבל בהחלט חיובית.
אני מאמינה בטוב ורוע. ומגדילה את הטוב מסביבי ומפחדת (כן, מפחדת) מרוע.
 
אני גדלתי במשפחה שמדברת כמו מלמודים אנגלים

במאה התשעה עשרה, ומחטיפה מכות לילדים מאחורי הגב של המערכת, שבא משפחה מכובדת מאוד שהכל מושחת
אצלה, שהכול כלפי חוץ ,הכסף, התרומות ,הצלחה, והכו אותי מכות עם חגורה, אמא שלי מעולם לא קילילה ולא צעקה
היא רק דפקה לי מכות שאני לא יקלל יעשה רעש, זה טוב? אבי הוא מלך האדם האיש הכי נחמד בעולם הכי חברותי לא מקלל אלה רק אותי
נו איפה סביביבה טובה? אני מכיר אנשים גדולים, אני מכיר משפחות מכבדות שהם הזבל של הזבל גכי גדלתי באחת כזאת.
שהכול כלפי חוץ, סליחה אבל המשפחה שלי היא אלגנטיית סבתא שלי נתנה לי מכות כי לא הזקתי תכפית נכון, ואמא שלי
כעסה עלי שאני לא קורא את שקספיר כמוה בגילך 10 אז התחלתי ללמוד בגיל 12 ואבי זרק אותי מהבית כי לא התחלתי
תואר שיעשה לו כבוד" זה כדאי זה הגיל עכשיו אתה בן 15 תעשה כבוד לאבא" לא במילים האלו אבל בשחצנות, לפחות אמי
לא הרגה אותי לגמרי, שטויות במיץ עגבניות, גדלתי עם כסף, עם מלונות הכי טובים, עם חינוך טוב, היו לי מורים פרטים.
קנו לי תדברים הכי יקרים, רק אהבה מעולם לא הייתה לי, הסביביבה השקטה היא בעצם הכלא שלי, הקללות שלי גרמו
לי לכווית ולכחולים כי קללתי, כ י שילד מקלל לוקחים מחט ונכאבים לו נכון? ואני לא אפרט יותר, אבל כך זה כלפי חוץ כמו
גנטלמן בפנים רקוב מהיסוד,
 

arana1

New member
הכי מדהיפם, ועצוב, ומחריד, שאנשים באמת לא רואים את זה

הם ממש בטוחים שעל כל מעשיהם הרעים אפשר לכפר בעזרת דיבור יפה
בגלל זה
כמו שכתבתי כאן הרבה פעמים
הם הכי מקפידים על הסגנון והכי מקפידים להתעלם מהתוכן

אני הרבה פעמים מקלל בכוונה, בכיף, רק בשביל להוציא את המזוייפים מהחורים, נהנה לראות את הצביעות נוזלת מהם בליטרים
 
אני גם אוהב לקלל.

למשל את אחי. אני מקלל אנשים שמרגזים אותי לא משנה אם הם אנשים קטנים/גדולים אומרים שאין לי גבולות.
עשיתי הרבה " פאדיחות" להורי שהתחלתי לריב עם אורחים ודברתי " מלכולך" אני ממש מקלל קללות איומות
גם אחיולים רעים. גם אנשים שאני אוהב בעצם אותם הכי הרבה, הורי ניסו לאלף אותי לא לקלל לא הצליחו
כי זה מרגיש לי נכון השפה מהבפנים לבחוץ המילה שהיא שלי באמת לא מכותבת מהחברה/מהצב קרה לי
מקרים שהייתי מאוד לא רגיש גם בפורום, ומחקו לי הודעות די קשות אבל התכוונתי למה שאמרתי.
 
חה אז אני הרוע? בגלל קללה?

אז כנראה אני צריך מקום בגהנום ביחד עם היטלר/ סטלין/וסאדם חוסן/ ועוד כמה פושעים עם כל החטאים שלי
לא פלא שלעולם אישה אצלית כמוך לא הייתה מתקרבת עלי, לפרא אדם מזוהם שכמוני מלכולכך ומטונף, ולא צריך
עדי להיות גנב עם מצפון ולא מלומד שיודע את כל גנוני החצר ותוקע סכנים מאחורי הגב בשפה יפה ונהדרת.
את ממש אנה הקודשה? מתרחקת מהרוע? בכולם יש רוע בכלום והרבה, כולם אעים מאוד מאוד....
 
לא חובה קשור מה.

אם את הורגת את אביך שהיה אנס והתעלל בך כל ילדותך/בגרותך אז זה נראה לי צודק לגמרי, אבל אם את הורגת אותו
כי לא הביא לך כסף או כדאי להשתלט על היורשה זה רע, הבנת? החיים הם לא שחור או לבן. יש אלימות מוצדקת בהחלט.
להרוג מחבל זה מוצדק להרוג פלסתיני חף מפשע זה פשע וזה קורה, זה דעתי.
 

schlomitsmile

Member
מנהל
לפעמים אלימות היא רע הכרחי
זה מזכיר לי את המדרש על שירת הים-
ה' הטביע את פרשי מצריים שיצאו לרדוף אחרי בני ישראל.
בני ישראל שמחו ושרו שיר הודיה.
ה' כעס עליהם:"מעשי ידיי טובעים בים ואתם אומרים שירה?!"
גם פרשי מצריים הם ברואיו, לא היה מנוס מלהטביעם,
אבל זה עדיין נורא שהם מתו.
&nbsp
גם לדעתי אלימות היא משהו רע,
למרות שבעולמנו המאד לא מושלם לעיתים היא רע הכרחי.
יש מצבים שרק באלימות אפשר לבלום את הרוע
(למשל להלחם נגד צבאו של היטלר),
ואז לא להיות אלים זה למעשה לשתף פעולה עם הרוע, לאפשר לו להמשיך בשלו.
זה עדיין רע, אבל רע הכרחי, הרע במיעוטו.
 
ואם את חושבת כך את לא תגידי?

את את חושבת שהבחורה היא כך וכך ובא לך לקלל אותה את תשתקי כי זה רע? האם זה לא איפוק סתם? למה לא?
את יש לך רגשות אמתיים אז תאמרי הכול למה לשחק? את חושבת שהיא כל*** תגידי לה למה לשמור בבטן? אני אמיתי
אני אעומר לכולם מה אני חושב. אני לא מחייץ ובלב חושב איזה מנבל לא אומר ,או מתעלם ולא יוצר איתו קשר שזה קורה
הרבה פעמים. מה עדיחף לשקר? להתעדן? למה? זה לא אלימיות אלימות זה לחשוב שהאיש השני נורא ולא לומר לו, זאת
צביעות אוטיסטים שונאים צביעות, בגלל זה אנחנו ישרים ובגלל זה יש לנו בעיות בהנת מצבים. תנסי להבין למה הרבהאוטסטים מקללים
או עצבנים ויש להם חזרה על קללות, תחשבי ותחקרי, בהצלחה.
 
אם אני חושבת רע על מישהו...

אנסה לזוז הצידה ושלא יהיה לי כל מגע וכל תלות באיש הזה. זה לא תמיד אפשרי...
או
אני אנסה להתאמת איתו על המעשים שלו שפוגעים בי או ביקיריי. להאבק במעשים, לא בבן-אדם.
פעם חשבתי שצריך להלחם בכל האנשים הרעים. החיים "תיקנו" אותי, אין לי כח ואני מודעת לזה.
&nbsp
אבל אף פעם לא אמשיך לחייך ולהתחנף ולחשוב בלב שהאדם הוא חלאה!
(ושוב, תודה לאל, החיים לא שמו אותי במצב של צורך בכך).
&nbsp
 
אז יופי נראה שאת באמת בסדר.

אני אותו דבר רק שאני יכול לבקר במידה והוא חשוב או שהוא אומר דברים רעים שיכולים לפגוע בי או במי שאני אוהב.
אני אדם מגונן מאוד. לא עלי בדרך כלל אלה מי שאני אוהב/ עקרונות שלי וכולי, גם אני חושב שצריך להלחם באנשים הרעים
דה וינצי אמר "מי שנמנע מלהעניש את הרוע תומך בו." או המשפט של אנשטיין . "העולם לא יושמד מאלה שעושים רע, הוא יושמד מאלה המסתכלים מהצד ולא עושים דבר." אני נלחם ועוד איך בכל הכוח ,גם באלימות הכי קשה ,תקראי לי מופרע אני לא
שם כל כך על החוק. לכן הסתבכתי הרבה פעמים. אבל העקרונות שלי והגנה לעל חלשים חשובה לי, וסכנתי גם את חיי למען המטרה
הזאת של הגנה עליהם, יש שיכנו את חוש צדק מאוד מפותח או " לוחם צדק" אני מכנה את איש שחשוב לו שלא היה רע לאנשים
מסכנים וחלשים כולל חיות בעיקר בעלי חיים.
 
למעלה