או שאולי נקשקש ליד פסל של גנש עם תפוז ומשמש. ואם כבר סיימנו לנוח ולהתאושש, אולי נהלל ואת המן נקדש, ואולי אחרי עוד חרוז נגשש, כי הכל הוא הכלום, והאין הוא היש, ועניין החרוזים הזה כבר מתחיל להיות ממש מייאש.
אני בחו"ל, בזמן מיתופיה. נימוחים שילחו לאחותי שמתלוננת על העניין ללא הרף. אבל אני אהיה בפנטזיקון, בכל הימים, ואתם מוזמנים לבקר אותי שם. ובמיוחד אם אולי נתארגן על מפגשאיקון, ואולי משהו בקיץ. ובכלל, באיקון כבר יהיה לי רשיון! זה אומר שאם אני אתגבר על הפחד (וההורים") מלנהוג בתוך תל אביב, אני אוכל לקחת את האוטו!
אני תמיד פה, רוחי מרחפת בחלל האוויר, משגיחה על נשמותיכם האבודות במסען המפרך אל עבר כתיבת הודעה צינית נוספת. חוץ מזה, לדעת לאיפה את עצמך נעלמת זה קל. כל אחד יכול לעשות את זה.