רגע של שקט: ראיה
שמתי לב שיש אצלי כמה מצבי ראיה: 1. ראיה בלבד: מצב נדיר שדורש תשומת לב, מודעות ומאמץ, ולא נמשך הרבה זמן. זה כמו לעצור את הנשימה. 2. מצב רגיל: תשומת הלב מתפזרת, בלי שום מוקד מיוחד. מה שאני רואה הוא תוצר של הרבה חושים ואולי גם דברים נוספים. זה כמו להסתכל על המציאות דרך מסך עשן. 3. מיקוד שמיעה: צלילים יכולים למשוך את תשומת ליבי ואז מראות וקולות נפרדים נדחקים לשולי התודעה ומה שאני רואה הוא את הצליל שאני מקשיבה לו. מוסיקה יוצרת שילובים נפלאים של צורות וצבעים בתנועה. איכות הצליל משפיעה על הנראה, ובתנאי אקוסטיקה אופטימליים נוצרים "סרטוני אנימציה" תלת מימדיים שמקיפים אותי במציאות אלטרנטיבית. 4. מיקוד מחשבה: מחשבה מסוימת יכולה ללכד את כל המידע לידיעה אחת שיוצרת תמונה כמעט מוחשית בתנועה. זה כמו לחלום בעיניים פקוחות, אבל החלום לא מחליף את המציאות הנראית אלא מעשיר ומעבה אותה במידע. אני נעזרת בזה בפתרון בעיות מתמטיות לדוגמה - אני יכולה לראות פתרונות שונים לבחור את הפתרון הרצוי, בלי לעשות חשבון. בניגוד לחלום, המחשבות מודעות ולכן ניתן לשנות את המציאות שאני רואה ויש לזה השפעה עלי ועל הסביבה. זה "קסם" מבחינתי, כי עוד לא הבנתי איך זה עובד. 5.מיקוד מבוזר: מצב של ריכוז גבוה בלי מוקד מסוים. הכל הופך לאחד ואני רואה בצורה בהירה וברורה את המציאות. זה כמו להתעורר מחלום ליקום מקביל. במצב כזה אני יכולה לנוע בין מצבים שונים בזמן ובמרחב ולבחון פתרונות אפשריים לעתיד. (זה כמו למצוא פתרון לבעיה מתמטית, אבל הרבה יותר עמוס במידע ובאי-ודאויות). הראייה לא מחליפה את המציאות אלא משנה אותה. במצב כזה הפרטים הקטנים ביותר והתמונה הגדולה ביותר משתלבים בלי רווחים - זה כמו לראות את ה"מטריקס" - את המציאות כשלעצמה מעבר למגבלות החושים. השערות: 1. אני חושבת שיש קשר בין מצבי ראיה למצבי תודעה, או מה שנקרא פאזות של המוח במצבי שינה (גלי אלפא, ביטא, דלתא ותיטא), אבל אין לי איך לבדוק את זה. 2. אני חושבת שמעברים מודעים כאלו קיימים אצל כל האסי"ם ובמידה מסוימת גם אצל אנשי אמצע, אבל לא מצאתי עד עכשיו שום מחקר שעוסק בזה. 3. אני חושבת שיש קשר הדוק בין התנודות האלו למגוון של בעיות שמיוחסות לליקויים נורירולגיים אצל אוטיסטים. אני חוקרת את זה. תפקוד: נהיגה זה אחד ההישגים הגדולים שלי, כי זה בכלל לא פשוט להגיב נכון ומהר, ולהישאר דרוך, וער כשהמציאות משתנה סביבך כל הזמן...
שמתי לב שיש אצלי כמה מצבי ראיה: 1. ראיה בלבד: מצב נדיר שדורש תשומת לב, מודעות ומאמץ, ולא נמשך הרבה זמן. זה כמו לעצור את הנשימה. 2. מצב רגיל: תשומת הלב מתפזרת, בלי שום מוקד מיוחד. מה שאני רואה הוא תוצר של הרבה חושים ואולי גם דברים נוספים. זה כמו להסתכל על המציאות דרך מסך עשן. 3. מיקוד שמיעה: צלילים יכולים למשוך את תשומת ליבי ואז מראות וקולות נפרדים נדחקים לשולי התודעה ומה שאני רואה הוא את הצליל שאני מקשיבה לו. מוסיקה יוצרת שילובים נפלאים של צורות וצבעים בתנועה. איכות הצליל משפיעה על הנראה, ובתנאי אקוסטיקה אופטימליים נוצרים "סרטוני אנימציה" תלת מימדיים שמקיפים אותי במציאות אלטרנטיבית. 4. מיקוד מחשבה: מחשבה מסוימת יכולה ללכד את כל המידע לידיעה אחת שיוצרת תמונה כמעט מוחשית בתנועה. זה כמו לחלום בעיניים פקוחות, אבל החלום לא מחליף את המציאות הנראית אלא מעשיר ומעבה אותה במידע. אני נעזרת בזה בפתרון בעיות מתמטיות לדוגמה - אני יכולה לראות פתרונות שונים לבחור את הפתרון הרצוי, בלי לעשות חשבון. בניגוד לחלום, המחשבות מודעות ולכן ניתן לשנות את המציאות שאני רואה ויש לזה השפעה עלי ועל הסביבה. זה "קסם" מבחינתי, כי עוד לא הבנתי איך זה עובד. 5.מיקוד מבוזר: מצב של ריכוז גבוה בלי מוקד מסוים. הכל הופך לאחד ואני רואה בצורה בהירה וברורה את המציאות. זה כמו להתעורר מחלום ליקום מקביל. במצב כזה אני יכולה לנוע בין מצבים שונים בזמן ובמרחב ולבחון פתרונות אפשריים לעתיד. (זה כמו למצוא פתרון לבעיה מתמטית, אבל הרבה יותר עמוס במידע ובאי-ודאויות). הראייה לא מחליפה את המציאות אלא משנה אותה. במצב כזה הפרטים הקטנים ביותר והתמונה הגדולה ביותר משתלבים בלי רווחים - זה כמו לראות את ה"מטריקס" - את המציאות כשלעצמה מעבר למגבלות החושים. השערות: 1. אני חושבת שיש קשר בין מצבי ראיה למצבי תודעה, או מה שנקרא פאזות של המוח במצבי שינה (גלי אלפא, ביטא, דלתא ותיטא), אבל אין לי איך לבדוק את זה. 2. אני חושבת שמעברים מודעים כאלו קיימים אצל כל האסי"ם ובמידה מסוימת גם אצל אנשי אמצע, אבל לא מצאתי עד עכשיו שום מחקר שעוסק בזה. 3. אני חושבת שיש קשר הדוק בין התנודות האלו למגוון של בעיות שמיוחסות לליקויים נורירולגיים אצל אוטיסטים. אני חוקרת את זה. תפקוד: נהיגה זה אחד ההישגים הגדולים שלי, כי זה בכלל לא פשוט להגיב נכון ומהר, ולהישאר דרוך, וער כשהמציאות משתנה סביבך כל הזמן...