k n o w l e d g e
New member
רגע של שיתוף
היי, אני לא יודע אם אנשים מזהים את הכינוי שלי. כתבתי פה כמה הודעות בעברי הרחוק (ואני קורא פה כל הזמן). רציתי לשתף אתכם במשהו שעובר עליי בשלושת החודשים האחרונים, והסיפור הוא כזה. לפני שנה ושלושה חודשים נסעתי לחו"ל, והכרתי שם מישהו (הוא לא ישראלי). הכרתי רק בפנים. לא דיברנו בכלל, ולא ידעתי עליו שום פרט. לפני שלושה חודשים שוב נסעתי לחו"ל ופגשתי בשנית את אותו אדם (פגשתי אותו בכנס שנתי ששנינו משתתפים בו). כשחזרתי לארץ מצאתי אותו בפייסבוק ומאז אנחנו בקשר... ופה בערך מתחילה הבעיה (אני לא בטוח ש"בעיה" זו ההגדרה הנכונה). הקשר שלנו יותר מדי טוב ויותר מדי עמוק. אנחנו מסוגלים לדבר שעות על גבי שעות, שולחים מיילים אחד לשני ומרעיפים אהבה (עד כמה שאנחנו יכולים דרך האינטרנט) אחד על השני. אני חושב עליו די הרבה, ובמידה מסוימת הוא הפך להיות אחד האנשים שמשפיעים עליי בצורה הכי חזקה. חשוב לי להדגיש שהקשר שלי איתו לא משפיע על שגרת החיים שלי. אני ממשיך לעבוד, ללמוד, לבלות עם חברים, ובקיצור, ממשיך בחיי. אבל מצד שני, אני חושב עליו המון, ועל הפעם הבאה שאפגוש בו (בעוד תשעה חודשים בערך). אז מה כל כך בעייתי פה? אז שוב, אני לא חושב שזו כל כך בעיה. מה שמציק לי בכל העסק הוא שמצד אחד אני יודע שלא ייצא מזה קשר רומנטי. אני גר בארץ, הוא גר בסקוטלנד (לא אני ולא הוא מתכוונים להגר מארצותינו), ומצד שני, אי אפשר להגיד שאין בינינו כלום. מערכת היחסים שלנו משולה למערכת יחסים של זוג אוהבים. אולי זה נשמע לכם משהו פעוט או חסר חשיבות, אבל הדואליות של הידיעה שלא תיווצר לה זוגיות מהקשר שלנו, לעומת איך שאנחנו מתנהגים בפועל (כמו זוג מאוהבים), מאוד מציקה לי. עוד משהו שחשוב לי להדגיש... אני לא מאוהב בבחור הזה. אני בסך הכל רואה בו חבר/ידיד/רע, מתוך הידיעה שמצב של זוגיות איתו הוא לא משהו ריאלי (אני מצליח לרסן את רגשות ההתאהבות שלי). ברור לי שאם היינו גרים באותה מדינה, כבר מזמן היינו מנתבים את הקשר שלנו לזוגיות. חשבתי לדבר איתו על זה, אבל אני חושב שזה קצת יהרוס את הקשר שלנו, שבסך הכל יש לי אינטרס שהוא יישמר. קרה לכם גם מקרה כזה? אם כן, הרגשתם מה שאני מרגיש? ואיך נפתר העניין? תודה על ההקשבה
היי, אני לא יודע אם אנשים מזהים את הכינוי שלי. כתבתי פה כמה הודעות בעברי הרחוק (ואני קורא פה כל הזמן). רציתי לשתף אתכם במשהו שעובר עליי בשלושת החודשים האחרונים, והסיפור הוא כזה. לפני שנה ושלושה חודשים נסעתי לחו"ל, והכרתי שם מישהו (הוא לא ישראלי). הכרתי רק בפנים. לא דיברנו בכלל, ולא ידעתי עליו שום פרט. לפני שלושה חודשים שוב נסעתי לחו"ל ופגשתי בשנית את אותו אדם (פגשתי אותו בכנס שנתי ששנינו משתתפים בו). כשחזרתי לארץ מצאתי אותו בפייסבוק ומאז אנחנו בקשר... ופה בערך מתחילה הבעיה (אני לא בטוח ש"בעיה" זו ההגדרה הנכונה). הקשר שלנו יותר מדי טוב ויותר מדי עמוק. אנחנו מסוגלים לדבר שעות על גבי שעות, שולחים מיילים אחד לשני ומרעיפים אהבה (עד כמה שאנחנו יכולים דרך האינטרנט) אחד על השני. אני חושב עליו די הרבה, ובמידה מסוימת הוא הפך להיות אחד האנשים שמשפיעים עליי בצורה הכי חזקה. חשוב לי להדגיש שהקשר שלי איתו לא משפיע על שגרת החיים שלי. אני ממשיך לעבוד, ללמוד, לבלות עם חברים, ובקיצור, ממשיך בחיי. אבל מצד שני, אני חושב עליו המון, ועל הפעם הבאה שאפגוש בו (בעוד תשעה חודשים בערך). אז מה כל כך בעייתי פה? אז שוב, אני לא חושב שזו כל כך בעיה. מה שמציק לי בכל העסק הוא שמצד אחד אני יודע שלא ייצא מזה קשר רומנטי. אני גר בארץ, הוא גר בסקוטלנד (לא אני ולא הוא מתכוונים להגר מארצותינו), ומצד שני, אי אפשר להגיד שאין בינינו כלום. מערכת היחסים שלנו משולה למערכת יחסים של זוג אוהבים. אולי זה נשמע לכם משהו פעוט או חסר חשיבות, אבל הדואליות של הידיעה שלא תיווצר לה זוגיות מהקשר שלנו, לעומת איך שאנחנו מתנהגים בפועל (כמו זוג מאוהבים), מאוד מציקה לי. עוד משהו שחשוב לי להדגיש... אני לא מאוהב בבחור הזה. אני בסך הכל רואה בו חבר/ידיד/רע, מתוך הידיעה שמצב של זוגיות איתו הוא לא משהו ריאלי (אני מצליח לרסן את רגשות ההתאהבות שלי). ברור לי שאם היינו גרים באותה מדינה, כבר מזמן היינו מנתבים את הקשר שלנו לזוגיות. חשבתי לדבר איתו על זה, אבל אני חושב שזה קצת יהרוס את הקשר שלנו, שבסך הכל יש לי אינטרס שהוא יישמר. קרה לכם גם מקרה כזה? אם כן, הרגשתם מה שאני מרגיש? ואיך נפתר העניין? תודה על ההקשבה