רגע של אמת

[גלית יחידה]

אם הייתי יודעת

לבכות, הייתי בוכה אחרי שקראתי את ההודעה שלך. אתה צודק ככה לא מתיחסים לילדים אני זו האשמה ואני זו המגעילה ואין כאן שום ילדה קטנה אני זו שהייתי שם ואני זו שלא אמרתי די ולמי אני באה בטענות ומענות ובכלל רק את עצמי אני מאשימה והיה לי נוח להפיל על הילדה הקטנה אבל זו אני האשמה ודניאל יש לי ילדים ותתפלא גם הילדים שלי אף פעם לא אשמים הן נשמות טהורות מקסימים ולקח לי שנים עד שראיתי את הראשון שבינהם מגיע . לא התכוונתי לעצבן אותך גלית

 

[קורין1]

גלית מתוקה.....

את חייבת להשלים עם הילדה הקטנה שבתוכך, חייבת לסלוח? לא בטוחה שיש על מה. הכאב הזה, ימשך כל עוד תמשיכי להאשים את הילדה.. נכון שמה שקרה אז, השאיר צלקת גדולה בלבך, תלמדי לחיות עם הצלקת, לא היא לא תעלם, היא תמיר תשאר שם, כל פעם שתזכרי במה שקרה, היא גם תכאב, אבל את תדעי שהיא לא תוכל לפגוע בך יותר. באהבה