רגע רטוב
רגע רטוב "איך שלא תסתכלי, את מציפה את המקום." ראיתי חיוך מתגנב לצידי שפתיה. "את לבדך יכולה להעלות את מפלס הכנרת" המשכתי. עכשיו כבר צחקה ושלחה גב יד למחות את דמעותיה. נשימותיה התייצבו אט אט והיא התיישבה מולי עם פני המלאך שלה, אדומות ומלוחות. עינייה עדיין רטובות מביטות בי במבט שואל, מנסות להעריך את גובה הנזק שמילותיי גרמו למנגנון הפנימי שלה להציף מבלי שידעה. "למה את שותקת?" ניסיתי לדובב גם את מנגנון הדיבור, אך לשוא. המלאך שלי ישבה מולי בחוסר אונים משווע מיישירה אלי את הטיפות הרטובות שלה, מדברת אליי דרכן ופיה נשאר חתום. "עוד מעט אני טובעת. תזכרי שאני לא יודעת לשחות" ניסיתי להצחיק שוב, ללא הצלחה. רק מבטה המתייסר חרך את עיניי. "תראי" התחלתי לנסות להסביר. היא התקרבה אליי ונישקה אותי. המלוח התערבב עם המתוק, הרטיבות התערבבה עם המועקה, הוויתור התערבב עם התשוקה. "אל תשכחי" אמרה בקול חרישי והלכה. זכרתי שאני לא יודעת לשחות.
רגע רטוב "איך שלא תסתכלי, את מציפה את המקום." ראיתי חיוך מתגנב לצידי שפתיה. "את לבדך יכולה להעלות את מפלס הכנרת" המשכתי. עכשיו כבר צחקה ושלחה גב יד למחות את דמעותיה. נשימותיה התייצבו אט אט והיא התיישבה מולי עם פני המלאך שלה, אדומות ומלוחות. עינייה עדיין רטובות מביטות בי במבט שואל, מנסות להעריך את גובה הנזק שמילותיי גרמו למנגנון הפנימי שלה להציף מבלי שידעה. "למה את שותקת?" ניסיתי לדובב גם את מנגנון הדיבור, אך לשוא. המלאך שלי ישבה מולי בחוסר אונים משווע מיישירה אלי את הטיפות הרטובות שלה, מדברת אליי דרכן ופיה נשאר חתום. "עוד מעט אני טובעת. תזכרי שאני לא יודעת לשחות" ניסיתי להצחיק שוב, ללא הצלחה. רק מבטה המתייסר חרך את עיניי. "תראי" התחלתי לנסות להסביר. היא התקרבה אליי ונישקה אותי. המלוח התערבב עם המתוק, הרטיבות התערבבה עם המועקה, הוויתור התערבב עם התשוקה. "אל תשכחי" אמרה בקול חרישי והלכה. זכרתי שאני לא יודעת לשחות.