מ ח פ ש ח צ י1
New member
רגע נדיר של כנות
שלום, היום הייתה הפעם הראשונה שנכנסתי לפורום. קראתי (מעט) והבנתי שאולי אני לא כל כך לבד כמו שחשבתי. תמיד חייתי בתחושה שאני לבד בהכל, ולא משנה כמה אומרים לי שתומכים בי, תמיד הרגשתי שבשורה התחתונה זה אני מול כולם. ו"כולם" זה הרבה... לפעמים אפילו יותר מדי. אני מרגיש שכל אדם גאה, צריך להיות חזק יותר מעמיתו הסטרייט. אין אפשרות אחרת. כל הקושי והסבל שבחור גאה ממוצע בחייו, חייב לחשל אותו ולהפוך אותו למעין בלוקר של רגשות. אבל למה? למה זה חייב להיות כל כך קשה?? אני בן 23. ואני לבד. תמיד הייתי לבד. חיצונית אני לא פגום, אני די מצחיק ואפילו חברותי ( משמועות
) אבל אני לא מצליח להביא את עצמי למצב שאני בכלל חושב על לחפש בן זוג. ואני מפחד. מפחד מאוד. אין לי חברים הומואים (לא שאני יודע בכל אופן), והחברים שיש לי לא יודעים עליי כלום, ההורים יודעים מאז גיל 18 ולמדו לקבל אותי. אבל מאז גיל 18 לא עשיתי עם עצמי כלום... והכל בגלל הפחד הזה. עכשיו אני בצבא. תוהה האם אולי איחרתי. האם עליי להיות לבד בעולם? האם לא אמצא את החצי השני בגלל שאני מפחד לחפש? אולי זה גם בגלל שאני חושש ממה שאמצא... מה אם כל ההומואים הם נשיים שממש לא עושים לי את זה? האם יש בכלל הומואים גבריים? איך ואיפה אני מתחיל בכלל? מסיבות? ממש לא הקטע שלי... לצאת ולהתחיל אקראית עם גברים? אין לי משאלת מוות לזמן הקרוב. זה אני, ברגע נדיר ביותר של כנות. עצתכם/עזרתכם...
שלום, היום הייתה הפעם הראשונה שנכנסתי לפורום. קראתי (מעט) והבנתי שאולי אני לא כל כך לבד כמו שחשבתי. תמיד חייתי בתחושה שאני לבד בהכל, ולא משנה כמה אומרים לי שתומכים בי, תמיד הרגשתי שבשורה התחתונה זה אני מול כולם. ו"כולם" זה הרבה... לפעמים אפילו יותר מדי. אני מרגיש שכל אדם גאה, צריך להיות חזק יותר מעמיתו הסטרייט. אין אפשרות אחרת. כל הקושי והסבל שבחור גאה ממוצע בחייו, חייב לחשל אותו ולהפוך אותו למעין בלוקר של רגשות. אבל למה? למה זה חייב להיות כל כך קשה?? אני בן 23. ואני לבד. תמיד הייתי לבד. חיצונית אני לא פגום, אני די מצחיק ואפילו חברותי ( משמועות