רגע לפני פרופיל 21

תותית104

New member
רגע לפני פרופיל 21

הבת שלי קורסת.
איזו מצוקה,
איזה מיסרונים היא שולחת.
"הצילו... תעזרו לי... אין טעם לחיים.... אני לא שורדת את הלחץ של הצבא.... אני כבר לא אניי.... אני מאוכזבת מעצמי... אף אחד לא מבין אותי.... אני מפחדת.....אני חיה בשיממון.... אני שונה מכולם...אני משוגעת....
בכי בלי הפסקה, בבית חוסר תפקוד מוחלט.
הצבא העביר אותה קרוב לבית, יציאות יומיות עכשיו היא בחלץ נוראי לפספס כל יום את האוטובוס חזרה הביתה.
היום זה יהיה היום הראשון שלה בבסיס החדש.
עד עכשיו היא היתה בטירונות ונשרה מקורס.

היום היא צעקה עלי כי ביקשתי ממנה להניח את הרגש בצד ולפעול עם ההגיון.... אני יודעת שזה משפט שלא נקלט במצב בו היא נמצאת אבל כל מה שאני אומרת לא עוזר.

קבעתי לה תור לפסיכיאטר פרטי, נתחיל טיפול רפואי.

רק שיעזור ומהר... כולנו שוקעים, כמה נורא לראות את הילד שלך קורס... מה קרה פתאום? היכן הפרח ששלחתי לצבא?
אם הכדורים לא יעזרו נאלץ להוציא אותה מהצבא על חוסר התאמה.....

אני מגדלת לבד שלושה ילדים... כל אחד צריך אותי ממקום אחר... עם ילד אחד אני רצה לטיפולים בשניידר כל הזמן... האמצעית בכתה מאוד השבוע, קשה לה, אפילו קצת מקנאה בתשמת לב לגדולה ומתברר כי היא הלכה לכנס בשנת שרות ואחד החניכים שלח לה ידיים לחזה בניגוד לרצונה והיא לקחה את זה קשה.... למי עוזרים קודם? במי תומכים קודם?
 

פולי44

New member
אוי, תותית, לבי איתך


נשמע ממש קשה מה שאת מתארת, ואין לי מושג איזו עצה לתת לך כדי לעזור לה. אולי בתפקיד החדש היא תראה אור בקצה המנהרה? בכל אופן, הבריאות הנפשית שלה חשובה יותר מכל דבר אחר, גם אם זה אומר שהיא צריכה לצאת מהצבא
בהצלחה יקירתי
 
להעביר מיד את המסרונים לקב"ן בצה"ל

צר לי תותית 104 את לא יכולה להמתין, את חייבת לפעול!!! פני לקצין העיר או לקצינת פניות הציבור http://www.aka.idf.il/main/kapatz/ תסבירי להם את הבעיה ותקריאי להם את המסרונים. צה"ל זה לא משוכה שכל אחד חייב לעבור, ורוב הצעירים בעולם אינם משרתים לא בצה"ל ולא במסגרת דומה. אולי דחיית שרות זה פתרון אולי התנדבות במסגרת אחרת זה פתרון אבל כניראה המצב שאתן נמצאות בו כרגע אינו פתרון. בהצלחה תתית104
 

eranhelpline

New member
פניה לעזרה - ער"ן

שלום תותית,
נשמע שאת נמצאת בתקופה מאוד לא פשוטה, מגייסת כוחות נפש עצומים כדי לתמוך בבתך.
טוב שיש לה אמא שכל כך דואגת לה ונלחמת על ילדיה.
רציתי להזמין אותך לשוחח עם ער"ן, לקבל מהמתנדבים שלנו אוזן קשבת וכתף תומכת.
לפעמים השיתוף הוא מפתח מאוד חשוב, וטוב שכך את עושה.
ניתן לפנות לער"ן בטלפון, בצ'אט, בפורום ובמייל. פרטים באתרנו
www.eran.org.il
כמו כן, כפי שהוזכר כאן, קצין פניות הציבור הנה אופציה טובה לעזרה בתוך המערכת הצבאית.
מחזקת את ידך,
מתנדבת ער"ן
 

תותית104

New member
,תודה רבה לכולם

אתמול לקחתי אותה לפסיכאטר פרטי שקבע כי היא סובלת מדכאון.
היא קיבלה תרופות ושבועיים מנוחה בבית.
מכיוון שזה פרטי עכשיו עלינו לראות פסיכאטר צבאי שיאשר את האבחנה.
אני מקווה שלא ישחררו אותה על חוסר הסתגלות אך אם לא תהיה ברירה זה מה שנעשה.
בבית היא יותר רגועה.... לרגע הרגשתי שבעצם אולי הכל בסדר אך היום כשהלכנו לבקש גימלים ואמרו לה שהיא צריכה לחזור לדבר עם פסיכיאטר צבאי היא שוב נכנסה להסטריה, בכתה, יצאה מפרופורציות ולא הצליחה לתפקד.
כל דבר קטן גורם לחוסר איזון שגם ככה כבר שם.
טוב, אין מה לעשות עכשיו חוץ מלתת לזמן לעשות את שלו, לתת לכדורים להשפיע ולחזק אותה .... ולראות מה יהיה...
תודה לכולכם.
שנתחזק כולנו.
תות
 

אדרת2

New member
גם אם פסיכיאטר ישחרר אותה , אפשר

לאחר תקופת החלמה להתנדבר לצבא. וגם אם לא אז לא!!! הבריאות חשובה הרבה יותר.
 

תותית104

New member
החשש שלי הוא

שהיא תיקח את זה קשה.
כל החברים שלה בתפקידים בכירים של הדרכות, קצונה וכו'.
כולם עושים שנת שרות ומתנדבים והיא בשנתיים שלוש הקרובות תשאר לבד עם עצמה בישוב המבודד בו אני גרה.
אולי היא תוכל לעשות שנת שרות?
 

תותית104

New member
מה קורה כאן?

מה עובר על הצבא?
הם רוצים שהיא תגיע לפסיכאטר בקריה.........היא גרה במרחק 5 שעות נסיעה.....
היא לא מתפקדת.
איך עכשיו היא תשב בבית שבוע עם הלחצים האלה?
כמה שזה נשמע משהו זניח במצב שלה לנסוע לקריה זה גדול עליה.....
אוף.
 

אדרת2

New member
אז תסעי איתה את לקריה ובדרך

יום כייף בתל אביב. המסר שלך אל הילדה צריך להיות. אמא איתך בכל מצב. הכל בסדר ילדה אהובה שלי. ניחסע ביחד ואני איתך ויהיה כן בסדר.
אם תשדרי שהכל בסדר , יהיה בסדר. אם תחששי את גם הילדה תחשוש.
ולגבי שירות בודאי שהיא תוכל להתנדב, אם תרצה. המקסימום שהיא תיקח פסק זמן ולאחר מכן או שתתנדב או שתלך ללמוד .
 

מאקי

New member
את פועלת נכון. עודדי אותה בחיוך וחיבוק..

היא צריכה חיזוק.
זה מפחיד כל התהליך.
אבל אם תצליחו יד ביד לעשות צעד קטן ועוד צעד...רק עוד יום רק עוד יום..עוד שעה...היא תסתכל לאחור תראה כמה היא הצליחה.
הנה היא עשתה טירונות
הנה עשתה קורס.
היא הצליחה.
מצאי את הדרך לעבור שעה שעה..ולומר לה ולך מילים של עידוד ויופי..
דכאון נשמע משהו מאוד קשה...אבל יש בזה יופי..כי כך לומדים להעריך את החיוך...
חיבוק ובהמלחה
תמיד הסתכלי על הצד הבהיר של החיים...יש למה לשאוף..
מאקי
 
למעלה