"רגע לדודלי" חוזר!!
כנראה שלא. זה רק אני! אבל עם מתנות צרופות. להלן הפנפיק שלי. אך כידוע, אני אוהב להתפלסף מראש. זה אני! אז מה איתכם? חג סוכות שמח! ביי דה ווי. כפי שאני רואה את זה - יש שני סוגי משפחות חילוניות בארצינו. כאלה שאוהבות לאכול, ומנצלות כל הזדמנות ע"פ הדת היהודית, שנכתבה כדי לפטם את בטנינו ולנוח ביום שבת, ובכל חג; ויש את המשפחות שלא מזיז להם. חוגגים את החגים הבולטים (פסח, ראש השנה) ונהנים ממפגשים משפחתיים מעיקים. אם לא הבנתם עד-כה, אני משתייך לקבוצה השנייה. מדוע לאכול משלל האוכל האשכנזי בכל ימות השנה?! מספיק פעמים בשנה, תקופה שמסתכמת ב-4 ימים. 4 ארוחות. ו-4 מיליון קלוריות. סתם נקודה למחשבה. הטור ביחד עם הפנפיק - קצר מתמיד. התנצלותי הכנה מראש. המיתון הגיע גם אליי!
ENJOY! "..אסור להם לדעת. אסור להם! זה יהרוס את תוכניותיי.." צעקה ברנדה אל הסלולרי בתקווה להחריש את אוזניו של האדם המדובר. סיימה את השיחה בניתוק הפגנתי והסתובבה אל מכוניתה תוך התבוננות בשטח.. ג´אנט עמדה לשם, היא זרקה לעברה חיוך מזויף כחזונה של בריטני ספירס ונכנסה למכונית, לא מודעת שג´אנט שמעה את כל חלקה האחרון של השיחה.. המכונית נסעה. ג´אנט עמדה כנציב מלח. לא יכלה לתאר על מה מדובר. אך היא עמדה לגלות! היא לא תתן לסודותיה של ברנדה לפגוע במשפחתה. [ג´אנט נכנסת אל הבית במהירות רבה, לוקחת את המפתחות שעל הדלפק. צועקת לסטיב]: "איי לאב יו דיר!" [טורקת את הדלת. ממהרת אל ה´וולס-ואגן´ המשפחתית ונוסעת כאילו חייה תלויים בה.] "אוי. תודה לאל שלא פספסתי אותה.. תרגעי, ג´אנט.. הכל יהיה בסדר." אמרה ג´אנט לעצמה, כאילו ואם תחזור על זה מספר פעמים – היא תאמין בכך. – אבל העניינים היו רחוקים מלהיות בסדר. [ג´אנט נהגה בזהירות, והשתדלה להישאר כמה שיותר מאחור – במידת האפשריות. היא לא רצתה לאבד אותה. אך גם לא רצתה שתבחין בה. המכונית עצרה. ברנדה יצאה ומיהרה להיכנס לבניין דירות. זה היה בחלק הרע של העיר. ג´אנט התמלאה אימה..] "מה קורה פה? למה היא נכנסת לשם?! היא מעורבת בסמים?.. אני חייבת לחזור הביתה!! אני אספר לסטיב. אני לא מוכנה לערב את המשפחה שלי בשערוריות ובסכנות!! לא. לא אני!" סיימה את הקונפליקט העצמי, עשתה U-turn שיכל בקלות לגרום למספר תאונות שרשרת, ופנתה הביתה.
כנראה שלא. זה רק אני! אבל עם מתנות צרופות. להלן הפנפיק שלי. אך כידוע, אני אוהב להתפלסף מראש. זה אני! אז מה איתכם? חג סוכות שמח! ביי דה ווי. כפי שאני רואה את זה - יש שני סוגי משפחות חילוניות בארצינו. כאלה שאוהבות לאכול, ומנצלות כל הזדמנות ע"פ הדת היהודית, שנכתבה כדי לפטם את בטנינו ולנוח ביום שבת, ובכל חג; ויש את המשפחות שלא מזיז להם. חוגגים את החגים הבולטים (פסח, ראש השנה) ונהנים ממפגשים משפחתיים מעיקים. אם לא הבנתם עד-כה, אני משתייך לקבוצה השנייה. מדוע לאכול משלל האוכל האשכנזי בכל ימות השנה?! מספיק פעמים בשנה, תקופה שמסתכמת ב-4 ימים. 4 ארוחות. ו-4 מיליון קלוריות. סתם נקודה למחשבה. הטור ביחד עם הפנפיק - קצר מתמיד. התנצלותי הכנה מראש. המיתון הגיע גם אליי!