רגע אחד של פחד....
עיניה נעצו מבט מפוחד בעיניו, היא נצמדה לקיר וכל חייה רצו במחשבותיה לאחור כמו סרט ישן בשחור לבן. קנה הרובה מופנה לעברה, הוא מזיע, הוא פוחד, אך לא רוצה שהיא תעזוב. ``את תהיי שלי, או לא תהיי של אף אחד`` לחש לה. חשבה במהירות מה לעשות, והחליטה שתעשה עצמה מעולפת..כך לא יוכל לפגוע בה, היא צנחה על הרצפה ``מעולפת``, הוא נבהל, רכן מעליה ``גילי, גילי קומי, לא התכוונתי``.. ניסה להעיר אותה. היא המשיכה להעמיד פנים, חשבה אולי יעזוב את החדר והכל יעבור בשקט. כך קיוותה בסתר ליבה. אך הוא התעקש להעיר אותה, ניער אותה קלות שוב ושוב, בכה, היא התאוששה וחזרה לעצמה. והוא, הוא שב להיות אותו מאיים שהיה קודם, לפני שבכה, ``אל תעזבי אותי, אני אוהב אותך, אני אהרוג אותי ואותך`` לחש. ``גילי, תפתחי, למה החדר נעול?`` שמעה את קולה של מש``קית הת``ש ``שרית, מהר תקראי למפקד, גולן רוצה להרוג אותי, הוא מאיים עלי עם נשק`` צעקה גילי בכל כוחה. ``גולן, תפתח את הדלת`` ביקשה שרית. ``אל תתערבי, לכי מכאן`` צעק גולן חזרה. שרית לא חשבה פעמיים וקראה לסמג``ד. ``גולן, תפתח לי את הדלת בבקשה`` שמעו את קולו של הסמג``ד. גולן קם רכון ראש, נראה עייף משהו, עצוב, פתח את הדלת, הסמג``ד לקח את נשקו ממנו, וביקש מגולן להצטרף אליו לטיול קצר בבסיס. שרית ניגשה לגילי, הרגיעה אותה, הלכו יחד לשטוף פנים ולהירגע. למחרת המג``ד קרא לגילי לשיחה וביקש ממנה לדווח על מה שהיה, היא חששה, לא רצתה לעשות מהומות מיותרות, התביישה. אך המג``ד התעקש שהיא תתלונן במשטרה הצבאית, וכך עשתה. התנהלה חקירה, גולן רותק לבסיס לסופ``ש, התיק נסגר ``מריבת אוהבים`` היה כתוב שם. היא התחתנה איתו.
עיניה נעצו מבט מפוחד בעיניו, היא נצמדה לקיר וכל חייה רצו במחשבותיה לאחור כמו סרט ישן בשחור לבן. קנה הרובה מופנה לעברה, הוא מזיע, הוא פוחד, אך לא רוצה שהיא תעזוב. ``את תהיי שלי, או לא תהיי של אף אחד`` לחש לה. חשבה במהירות מה לעשות, והחליטה שתעשה עצמה מעולפת..כך לא יוכל לפגוע בה, היא צנחה על הרצפה ``מעולפת``, הוא נבהל, רכן מעליה ``גילי, גילי קומי, לא התכוונתי``.. ניסה להעיר אותה. היא המשיכה להעמיד פנים, חשבה אולי יעזוב את החדר והכל יעבור בשקט. כך קיוותה בסתר ליבה. אך הוא התעקש להעיר אותה, ניער אותה קלות שוב ושוב, בכה, היא התאוששה וחזרה לעצמה. והוא, הוא שב להיות אותו מאיים שהיה קודם, לפני שבכה, ``אל תעזבי אותי, אני אוהב אותך, אני אהרוג אותי ואותך`` לחש. ``גילי, תפתחי, למה החדר נעול?`` שמעה את קולה של מש``קית הת``ש ``שרית, מהר תקראי למפקד, גולן רוצה להרוג אותי, הוא מאיים עלי עם נשק`` צעקה גילי בכל כוחה. ``גולן, תפתח את הדלת`` ביקשה שרית. ``אל תתערבי, לכי מכאן`` צעק גולן חזרה. שרית לא חשבה פעמיים וקראה לסמג``ד. ``גולן, תפתח לי את הדלת בבקשה`` שמעו את קולו של הסמג``ד. גולן קם רכון ראש, נראה עייף משהו, עצוב, פתח את הדלת, הסמג``ד לקח את נשקו ממנו, וביקש מגולן להצטרף אליו לטיול קצר בבסיס. שרית ניגשה לגילי, הרגיעה אותה, הלכו יחד לשטוף פנים ולהירגע. למחרת המג``ד קרא לגילי לשיחה וביקש ממנה לדווח על מה שהיה, היא חששה, לא רצתה לעשות מהומות מיותרות, התביישה. אך המג``ד התעקש שהיא תתלונן במשטרה הצבאית, וכך עשתה. התנהלה חקירה, גולן רותק לבסיס לסופ``ש, התיק נסגר ``מריבת אוהבים`` היה כתוב שם. היא התחתנה איתו.