אמרת שום דבר
כי להגיד "זה" זה לא מינוח.
המינוח הנכון הוא "גרוי-תגובה"
ישנו גרוי ריח ותגובת עוררות בדופן הקיבה.
וזה מה שהאינסטינקט עושה. זה כל תיפקודו ביחס לגוף.
אינסטינקט הוא מערכת הפעלה מיידית. גרוי גורם לתגובה מיידית.
כשנכנסים בין הגרוי לתגובה כל מיני עניינים אחרים זה מחשבה.
תחשוב על כבל חשמלי- אתה יכול להכניס "מתווך" בין תחילתו לסופו.
המתווך שנכנס בין הגרוי לתגובה הוא הרסני כי הוא לא נותן לגוף לפעול בדרך שלו.
בגלל זה כ-ל הבעיות של האדם להבדיל מבעיות של חיות.
המחשבה התערבה באינסטינקטים של בני האדם וגרמה להם לתגובתיות שאינה ישירה.
אצל מי שהואר המחשבה כבר לא מתערבת באינסטינקטים.
ואצל מי שהתעורר האינסטינקטים חזקים יותר מהמחשבה שמנסה להתערב בהם ונוצרת מודעות לקונפליקט הזה.
אצל מי שמתרגל זכירה עצמית כהילכתה המחשבה חזקה מהאינסטינקט אך היא מציינת לעצמה את ההתערבות באינסטינקט.
אצל מי שרק חושב שהוא זוכר את עצמו המחשבה מפרשת את המרכזים כצדדים בקונפליקט (לדוגמא- "השכל מול הרגש") וכאן נוצרת שיטה חסרת כל קשר למציאות.
ואצל מי שאינו מתרגל כלום, בין אם הוא בעל ידע פנימי או לא, ואינו ער ואינו מואר יש מה שקרוי פשטות קיומית של אדם נורמלי.
אדם כזה אמנם אינו "אינסטנקטיבי" אלא הוא חי בתרבות שמנהלת אותו באופנים שונים אבל יש לו יתרון גדול שהוא מבין את הדברים דרך התרבות הזאת וזה מקנה לו עיניים רבות שמנתחות כל דבר בריבוי מימדים.
אפשר לומר שכל הטיפוסים האחרים- המואר, הער, הזוכר והזוכר לכאורה- הם מעין ציקלופים בעלי עין אחת בלבד.
הם כולם פריקים עם תפיסה מגובשת של המציאות.
אבל האדם הנורמלי הוא הרבה אנשים, הוא החברה כולה ולכן יש לו כוחות ראיה פרספקטיביסטיים יותר מלבודהות, לערים, לזוכרים ולפסאודו זוכרים.
האדם הנורמלי חולם חלומות אבל החלום הוא ביטוי של אינטליגנציה עליונה. הסימליות של החלום עמוקה יותר מכל פרשנות שתינתן לה.
האדם הנורמלי הוא איש של חידה ולא של פיתרון.
החידה אינטליגנטית יותר מהפיתרון.
כל המוארים, הערים, הזוכרים והיענו זוכרים מצאו פיתרון.
אבל הם כולם כולם טיפשים.
ורק האדם הנורמלי ממשיך להחזיק בחידה ולכן הוא יותר אינטליגנטי מהם.