רגעים

elana5554

Member
הי
ערב ל"בעומר,
אני בבית, קצת חששתי לנסוע לצפון, לקברו של הצדיק, פוחדת ממפגש של אלפיי אנשים,
והסיבה הקורונה,
כבר הסתגלתי לעניין של הלבד, נראה לי שזה נוח, ומפחיד, "לא טוב היות האדם לבדו",
החיים כמו החיים, גרמו לי בלי יותר מדיי, להסתגל למצב חדש, ולזרום, בלי למה?
מעגל חברתי שואף לאפס, הממה? עדיף כך מאשר להיות מוקפת בכלום,
כל אדם צריך להכיר בטבעו. כשאני עם טובים, מן הסתם אני טובה, הבעיה מתחילה כשאני עם רעים, אני נהפכת לרעה, לא אוהבת רוע לכן אני מעדיפה לחיות ממש כך לבד,
מעט מאוד קשרים מהעבר נותרו בטלפון מדיי פעם מה נשמע? מה אפשר לדעת כשמשוחחים בטלפון עם משהו שמהיר אותי מגיל עשרים והיום אני בת חמישים,
מודה יש לי בעיה לשחרר, כל דברים מבגד, לחברות, רכושנית, אני רואה אנשים סביבי שזורקים ממש דברים חדשים, וכני על זבל חושבת מליון פעם,
המצב לא מזהיר אצלינו, אחריי הבחירות מקווה שיעלה כבר ראש ממשלה,
כמו תמיד אנו מוקפים באויבים, אויבים בבתינו.
מצב לא מזהיר.
מוכרחה לשמור על אופטימיות, כי לאן שאני מביטה לא רואה עת האור שבקצה המנהרה, אני כתמיד בוחרת בחיים , אפילו שהם לא מי יודע מה,(חה),ומכריחה עצמי לקום בכוח, להתקלח להתלבש, להתאפר, ולראות כמה אני יפה, חכמה, ושווה, הכי חשוב שווה, ורק כך אני רואה את מה שיש לי, ויש לי את עצמי,בריאה, בועטת, געתנית, קשה, וזה מספיק,
לא פעם כמעט אני נסדקת, נושמת וממשיכה הלאה בכל הכוח, עד הפעם הבאה,
לילה טוב מאילנה פונטיאק
 
למעלה